רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום שני, 24 בינואר 2011

החידון


ט"ו בשבט עבורי תמיד יהיה – החידון: שלושים מינים של פרחי בר וענפי עצים בצנצנות זכוכית בחדר עם ריחות פורמלין.
זו הייתה המסורת אצלנו בבית הספר (הקיבוצי)– לזהות כמה שיותר צמחים על פי העלים והפרחים. זה היה הרגע להראות מה למדת בחודשים של אימונים – טיולים בטבע עם המורה רבקה הצרודה שהיה לה אוסף של נחשים מפוחלצים ושאהבנו כל כך.
סיפן התבואה
ביום החג נכנסה כל כיתה בתורה  לחדר הטבע, כשכל ילד אוחז בידו דף משוכפל בריח דיו סגול על לבן. לאט לאט עוברים בין הצנצנות ומנסים להיזכר – אלקנת הצבעים או לשון הפר? סירה קוצנית או קידה שעירה?  הסברים צרודים ואבחנות מלומדות מתרוצצים בראש. השיניים נושכות את העיפרון. מה עדיף – להשאיר שורה ריקה, או לנחש ניחוש פרוע?
בסוף היום היו מתפרסמים על לוח המודעות שמות הידענים הגדולים. למיטב זכרוני, שמות הפותרים, היו חוזרים על עצמם מדי שנה, אבל זה לא גרם לשאר להפסיק לנסות.
פשתנית שעירה וקחוונים
בכל שנה, מכיתה א' ועד כיתה ח', היו מוצגים אותם שלושים צמחים (ואני, שנפשי נקשרה באותם פרחים צנועים, כעסתי על אבא שלי, הגנן, שנהג לכנות אותם "עשבים"). מעולם לא הצלחתי לזהות את כולם. אבל עד היום, כאשר אני מטיילת עם בני ומראה ואומרת "הנה כרוב החוף! הנה נזמית לופתת!" עולה באפי ריח פורמלין.


הצילומים מאתר פיקוויקי, ד"ר אבישי טייכר

תגובה 1:

  1. בס"ד. ט"ו בשבט הוא חג מרנין ומשמח. כל המשפחה יושבת ביחד לאכול ולשמוח, והמסורת של הילדים בבתי הספר היא הדבר הכי כיף בשנה. תודה על המאמר!

    השבמחק