על מלחמת התרבות - טור שכתבתי לוווינט

מפחידים אותנו שבקיץ תהיה מלחמה. שיש להתכונן לאגור מזון לערוך תרגילי חירום כי בקיץ תהיה מלחמה. תרחישים מדומים בחדרי חדרים מפות נפרשות וחיצים מוזזים. יש לי חדשות עבורנו. הקיץ מעט מתמהמה אך המלחמה התחילה. היא כבר איתנו כאן. הפעם האויב אינו מצפון או דרום, לא החיזבאללה ולא החמאס. זה אנחנו. כאן מהאמצע, מהמרכז, מהלב השסוע. הדיה וצלקותיה של המלחמה הזו ניגרים מעל דפי העיתון ומסכי המחשב. מלחמת תרבות היא לנו.
לפני שבוע הודיע גבי גזית שהחרדים הם עלוקות וטפילים, עמיר בניון מוציא שיר אהבה- שנאה לציבור מסוים בעם ישראל ,ורון חולדאי מכריז "לא לממן את החינוך החרדי".
המלחמה הנוכחית היא מלחמת השונות. איננו מקבלים את השונה מאיתנו. זה שמתלבש אחרת, חושב אחרת, מתחנך אחרת. אם הוא שונה מאיתנו, הוא האויב. ויש להלחם בו, לבחור מילים חדות ופוגעות במיוחד, לחדד ולהטיח אותן במלוא הכעס. והדיון שהתמסמס לכדי תגרת שוק מאבד מיכולתו העצומה ליצור בירור חדש בזהות שלנו, ולבדוק את שורשי הערבוּת, האחריות וגבולות הגזרה של העם שחי כאן.
תמיד מישהו אחר אשם, ואותו שונאים. והוא מאיים עלינו באופן מוחלט והצלחתו היא אסוננו.
יהיו אלו חרדים, אנשי שמאל, מתנחלים, ערבים וחברי הקהילה ההומולסבית, תמיד יהיה אחר שיזכיר לנו מדוע אנחנו צודקים, וכיצד הצדק שלנו יתממש אך ורק על חשבון האחר.
בורותם של החרדים מדאיגה גם אותי. מצערת אותי העובדה שהכניסה לאוניברסיטאות, כמו גם הכניסה לשוק העבודה, חסומה בפניהם במחסום כפול- לא רק שהם אינם יכולים להתפתח כיחידים, גם כחברה הם נותרים מאחור. חברת מיעוט בתוך מדינת רוב השונה מהם לא רק בערכיה אלא גם במעמדה הכלכלי – חברתי. תפקידנו כחברה לדאוג למוביליות בחברה החרדית, ולהבטיח שמי שירצה להתמקצע, להתפתח ולהתפרנס בכוחות עצמו יוכל לעשות זאת, בדומה לאחיו החרדים ברחבי העולם המשלבים מסחר, אקדמיה ולימוד תורה.
גם בורותם של החילוניים מדאיגה אותי. רוב המסיימים שתיים עשרה שנות לימוד בבתי ספר בישראל אינם מסוגלים לפתוח סידור, ללמוד דף גמרא או לקרוא סיפור קצר של ש"י עגנון, אילו כלים יש בידם המאפשרים להם להבין את עומק זהותם, ומעגלי שייכותם? האם אוצרות התלמוד נגלו בפניהם? האם נחשפו לנפלאות לשונו של ברנר? האם החינוך הממלכתי מצמיח תלמידים המסוגלים להעריך את מהפכנותה של התנועה הציונית בהחייאת השפה וביצירת תרבות חדשנית היונקת ממקורות חדשים גם ישנים ורלבנטית לימינו?
אני קוראת לנו להשכיל ולנצל את מלחמת התרבות המתרחשת מולנו כעת, ולהתיך את הלהט והכעס לכדי כוח חיובי שיאפשר לנו להפוך מחלוקת זו למחלוקת לשם שמיים, לשמנו אנו. מחלוקת בה נדבר ונקשיב נאזין ונלמד ונסכים על ליבת הלימודים המשותפת לכלל התלמידים בישראל. נכלול אנגלית ומתמטיקה, תלמוד ותורה, מקורות בציונות ומחשבת ישראל, פילוסופיה וספרות, ונייצר קהל לומדים סקרן, המסוגל ללמוד גם בלי מוריו ולהתאים את הנלמד לאורח חייו. תארו בעיניכם תלמידות חרדיות הלומדות את הרב קוק מאותו ספר הנלמד בתיכון חילוני, וכל קבוצה מתאימה את הנלמד לחוויית החיים הבסיסית ולקו הערכי של המגזר אליו היא משתייכת. תלמידים בישיבות בני עקיבא הלומדים את הגל וניטשה ומבינים את השפעתם על התנועה הציונית, ותלמידים חילונים שלומדים את אגדות החורבן ומזהים את עקבותיהן בהגותו של אחד העם. התלמידים החרדים יצאו נשכרים מחובות האנגלית והמתמטיקה, חובות שיאפשרו להם להשתלב אם ירצו באוניברסיטאות ובשוק התעסוקה. ומה עם האזרחים הערביים הישראלים? היכן אנו כוללים אותם? מה אנחנו רוצים שהם ילמדו עלינו, ומה אנחנו נלמד מהם? לא נוכל עוד להשתיק את מקומם של 20% מאזרחי מדינת ישראל, מהלך כזה יחייב אותנו להאזין גם לקולם. כי גם הם חלק מאיתנו.
רק מתוך הקשבה נכונות לויתור ורצון ליצור שפה ישראלית משותפת נצליח לבנות תוכנית לימודים שליבתה בונה ומבנה חברה ישראלית אחרת.
ומלחמה, בקיץ? נו, שוין.
נבואה הרי ניתנה לשוטים.

שלומית נאור יו"ר רשת בתי המדרש בישראל http://midreshet.org.il/, וסמנכ"ל מליץ. www.melitz.org.il

טקבקו כאן

ריבונו של עולם/ בארי חזק

אנא הגבר עוצמת אותותיך
כאן אני לא שומע, לא יודע
האם שוב תקעת פרח ברזל בדש האנטנה?
אתה עדין כל כך
למה אתה כה רכרוכי?
למה אתה תמיד אזרחי?
האם אני נשמע היטב? עבור,
עבור, גם אתה נשמע קטוע..
אתה נשמע פצוע, אתה
בעמק מאורגן היקיפית
הרים וכינרת אחרת.
אנא הודע עוצמת אותותיך
במכ"ם לא רואים את פניך
מדוע אינך מזוחל"ם?
מדוע אינך נלחם?
האם לשלוח אלייך סיור ממונע?
אני מלא אמונה
שלא יגיע ולא יחזור
פצע שחור.. פצע שחור..

אנא החלש עוצמת אותותייך
אמירי הברושים
לעת ערב לשווא לואטים שמך
וכוכב הצפון הבודד
אנה ינווט את צבא עגלותייך?
לאן, הוא יוביל בהם את?
אנא עצום את עיניך
עכשיו אני שומע, רות
אתה יכול סופית למות
אב שכול אני כבר לא מרגיש
דמעות החורף עליך יגידו קדיש.

עוד על יהדות ודמוקרטיה

ג'קוב נידלמן כתב ספר שנקרא : הנשמה של אמריקה - the American Soul
נידלמן בספר, מבקש לייחס לאמריקה ולאבות המייסדים שלה תפקיד נבואי - לאמריקה האידיאלית אליבא דידו יש בשורה לעולם כולו.
הנה קטע מדבריו תחת הכותרת: האם אמריקה הכרחית ?

Will there appear communities of men and women carrying the eternal life of the soul, seeking it in the ever-new world, the ever - changing outer world ? That question lies at the heart of the future of the earth. It is the question we can put to America - the symbolic America which now exists not only on the North American continent, but in the cities of Europe, the houses and mountains of Latin America, the vast populaces of Russia, India and China and even in the dangerous air of Jerusalem - cities and nations which incline their ear and eye now toward the thing called democracy, strange to their ancient ways, menacing to their ancient customs, but yet the only political form that can allow the world today to exist tommorow.

מסתבר שיש מתחרים על התואר "אור לגויים" ואחת השאלות היא -

האם אנו , היושבים בציון - בכלל מעונינים - עדיין - בתואר הזה ?

שבת שלום ופורים שמח

ג'ף

עשה לך רב וקנה לך חבר

כולנו יש כמיהה אחר מורה דרך שייעץ לנו מה עלינו לעשות, באיזו דרך יש לנקוט, בעיקר כשיש דילמה, התלבטות או משבר רוחני. בפרשת האחרונות ראינו מה קורה כאשר אותו מורה דרך מבושש מלחזור - חטא עגל הזהב.

מניין עולה אותו צורך ברב?

אני פונה לפרקי אבות לחפש לי תשובה.

עשה לך רב וקנה לך חבר והוי דן את כל האדם לכף זכות

כלומר המבנה הוא היררכי, על כולנו לעשות רב, שיפסוק לנו בהלכה, ובגילגולים המודרניים – שיהיה הדמות הרוחנית שאיתה אנו מתייעצים, פונים לבקשת תמיכה רוחנית, השכנת שלום בית, וברא ובראשונה פסיקה הלכתית.

דומני שהמאירי, מודע לבעיית, שהמבנה הזה לכל אחד יש רב מוביל לבדידותו של הרב שעומד בראש הרשימה, והוא עונה על כך:
המאירי מפרש באותו הסגנון: "אפילו חכם שבחכמים, ראוי שישים לעצמו איזה רב, שיברור לאב ולראש - אף על פי שאינו מוצא כמוהו, יעשה לו אדון משלמטה הימנו, כי האדם - אפילו חכם שבחכמים - אינו רואה בענייני עצמו מה שיראהו זולתו".

יש בלימוד התורה, בעשיית החבר יצירת דיאלוג המשמש גם לרפלקציה "אינו רואה בענייני עצמו מה שיראהו זולתו".

ויש בכך גם עקרון הבולם את כוחו של אותו רב גדול, שהרי בסופו של דבר גם הוא נצרך, לאדם אחר על מנת לבור לו דרך בה ילך, ומכאן קנה לך חבר.

הבדידות של אותו אדם עם כוח רב היא עצומה, הבעיות המונחות לפניו, האתגרים, בני אדם נחשפים נפשית, מחכים למוצא פיהו, קנה לך חבר. דווקא מאותו מעמד עליך להשקיע בקניין החבר, שלא תהיה בודד, שיהיה לך עם מי לחלוק, שיהיה מי שיוכיח אותך.

ולדון כל אדם לכף זכות. כולנו זכאים עד שיוכח אחרת. איך ניתן לדון במקרה זה לכף זכות?
אני נזכרת בשיעורי פילוסופיה באוניברסיטה העברית. הפנומנולוגיה מלמדת אותנו להשהות את השיפוט

ומכאן להתמודד בכאב. הכרה בכאב של כל המעורבים, ויש כאן צעירים שנפגעו יותר מכולם. אני קוראת לכולנו להמשיך ללמוד ולהעמיק וביחד עם זה לבחון להטיל ספק, ולזכור שכח ועוצמה משחיתים.

בית מדרש לחברי כנסת

מה חושבים ח"כים חנין, אורבך, תירוש ואורלב על בית המדרש לחברי הכנסת?

תודות לח"כ זבולון אורךב, יו"ר הועדה לחנוך תרבות וספורט המארח את בית המדרש.

סייג לחכמה שתיקה

הכותרת הראשית בידיעות אחרונות היום: "בכיר בפרקליטות ...: חלק גדול מהשופטים הם חמורים".

קודם כל : סביר להניח שמי שטען את זה - ולא משנה באיזה הקשר - בעצמו שומר על נקיות המחשבה ורוגע באופן כללי בהתבטאויותיו. אני מקווה שהציניות עוברת כאן. איך אמרו חז"ל - בחכמתם כי רבה : הפוסל במומו פוסל ?

ואיפה? איפה שיקול הדעת של העורכים. זוהי ידיעה שראויה לכותרת הראשית !!??

מדובר בצטטה מפי פרקליט, מכובד ככל שיהיה, מרצה ככל שיהיה מוכשר, שבינה לבין מצב עובדתי לא ייתכן שום קשר אמיתי - אתם לא מבינים את ההבדל שבין אמירות "שיפוטיות " בעל פה מעין אלה לבין המילה הכתובה....??

חבר יאמר לי : מה אתה מתיחס לתקשורת בכלל ? אבל זה לא כך . למילה הכתובה יש השפעה אדירה על עיצוב דעת הקהל מאז ומעולם.

כבר זמן רב אני מסתובב עם ההרגשה שהחברה הישראלית נוהגת בדהירתה - אני לא יודע לאן - תוך התעלמות טוטלית מחכמת הדורות כפי שבאה לביטוי בפרקי אבות - ואף בניגוד לחכמה זו.

בתופעת משפטיצזית היתר אנחנו מתעלמים ונוהגים בסתירה למשנה הראשונה שבפרקי אבות : הוו מתונים בדין

ובסיפור הזה - בסתירה מוחלטת - לעצת רבי עקיבא : סייג לחכמה שתיקה (ג/יג). וראו עוד כמה וכמה משניות בפרקי אבות על מעלות השתיקה והזהירות המתחייבת בדיבור (א/יא א/יז)

שבת שלום

ג'ף גודמן

הכותב הוא עו"ד במקצועו

תגובה ל"יום עצוב לדמוקרטיה...."

(תגובה לרשומה של שלומית נאור)

אני לא בטוח שזה יום שחור לדמוקרטיה. למה אנחנו מצפים ? לשנות בכוח את העולם החרדי ? להוציא אותו - אנחנו - בני אנוש - בכוח מ"חשכת מצרים" בנושא הזה ? בחוק לאסור פועל יוצא מהשקפת עולמם ? דמוקרטיה היא עולם ערכים שלם - עולם שבנקודות מסוימות סותר את עולם החרדי - לא את העולם היהודי הרחב .


אחד הערכים היסודיים בדמוקרטיה הוא ההבנה של מגבלות הכח , מגבלות היכולת של הרוב לכפות דעתו על המיעוט ובמיוחד מגבלות מה ניתן לעשות באמצעות חקיקה.


שאלתי עצמי עם הייתי מגיב אותו הדבר אילו היה מדובר באפלייה על רקע גזעני ותשובתי היתה שלילית.
לא הייתי משלים בשום צורה ואופן עם אפלייה גזענית.


כיצד זה מתיישב עם אפלייה על רקע מגדרית ?


צריך עיון מבחינתי.


נשים מלאו תפקיד מכריע, על פי המדרשים, ביציאת מצרים. אולי אנחנו צריכים לסמוך על צבור נשות העולם החרדי, שעם הזמן ובמהרה בימינו הן תגאלנה את הצבור החרדי כולו בנושא זה ? ואולי , אם זה לא יקרה, אולי אנחנו צריכים לסמוך על אותו ציבור של נשות עולם החרדי ולהקשות על עצמנו ? שמא אין מדובר ב"חשכת מצרים" ?

יום עצוב לדמוקרטיה הישראלית

מתוך עיתון הארץ

שר התחבורה, ישראל כץ, אמר היום (ראשון) בדיון בבג"ץ בנושא קווי המהדרין, כי הוא יאפשר הסדרים וולונטריים לנסיעה בקווי המהדרין, אולם מדינת ישראל אינה יכולה למסד ולקבוע הפרדה בין גברים ונשים בתחבורה הציבורית.

בתשובת המדינה לעתירה שהגישו המרכז לפלורליזם יהודי וקבוצת נשים נגד משרד התחבורה, אגד ודן, אמר השר כץ כי על פי החלטת השופט אליקים רובינשטיין מינואר 2008, המדינה מתבססת על ההנחה כי אין פסול באוטובוסים שבהם יש הפרדה הבאה להיענות לצרכי הציבור החרדי, אך לא ניתן לקבע זאת בחוק.

השר כץ סבור כי יש לאפשר למפעילי התחבורה הציבורית לתלות שלטים מכווני התנהגות שיהיה בהם משום הסבר ובקשה מהנוסעים לשבת בהפרדה בין המינים, תוך קביעה לצד בקשה זאת, כי אין חובה לעשות כן.

השר כץ הדגיש עוד כי יש להילחם נחרצות בתופעה של אלימות כלפי הנוסעים והנוסעות בקווי המהדרין, כמו גם בהפרות סדר והנחה את הגורמים המקצועיים במשרד לגבש תוכנית מקיפה להילחם באלימות.

רשימת הקווים שבהם תינתן למפעילות התחבורה הציבורית האפשרות לקיים הסדר של הפרדה היא רשימת הקווים הפועלים כקווי מהדרין. בסך הכל, 56 קווים הפועלים ב-28 יישובים וכוללים 2,108 אוטובוסים ביום. רוב הקווים הינם בינעירוניים ו-7מהם עירוניים. הקווים, משרתים לרוב את הנוסעים מהמגזר החרדי ומקשרים בין נקודות מוצא ויעד שיש למגזר החרדי זיקה אליהן.

הרב שמעון שטרן, דובר "ועדת הרבנים לענייני תחבורה" בירך על החלטתו של שר
התחבורה. חברי הוועדה נפגשו במרוצת השבועות האחרונים עם השר כץ בטרם גיבש את תשובתו לבג"צ. "השר בהחלט הפגין יחס ראוי לציבור החרדי ומבין את צרכי הציבור. חשוב להגיד שכל נושא של קווי המהדרין איננו ומעולם לא היה כרוך בכפייה. המאבק שניהלו נגדנו היה מיותר. 15 שנה פועלים קווי המהדרין על מי מנוחות, עד שהגיעו כמה פרובוקטורים למטרות קיטוב והסתה".

הרב הוסיף כי העסקנים החרדים מקבלים חיזוקים גם מנוסעים שאינם דתיים, ולשאלת "הארץ" על פניות רבות שהגיעו מנוסעים חרדים, המתנגדים להפרדה, אמר שטרן: "אין כאן כפייה. כל אחד יכול לשבת איפוא שהוא רוצה. הדבר היחיד שאנחנו מבקשים נוגע לאוטובוסים שבהם רוב הנוסעים הם חרדים ושם אנחנו מבקשים שהנוסעים יוכלו לעלות משתי דלתות נפרדות ומבלי שהרדיו יופעל באוטובוס".

בתגובה להחלטה אמרה שלומית נאור, סמנכ"ל מליץ ויו"ר רשות בתי המדרש: "זה יום שחור, לא רק לנשים אלא לחברה הישראלית אלא לחברה הישראלית כולה. חברה שלא יכולה להתמודד ם נוכחות נשית בתחבורה הציבורית, תמצא את עצמה מדכאת נשים בכל תחום ציבורי. זו פגיעה, במשפחות ובערכי היהדות".

האח הגדול

לעיתים התפקיד אותו אני ממלאת כיושבת ראש רשת בתי המדרש מפתיע אותי.
פתאום דמות מהעבר מתקשרת ומפצירה בי להטמיע תכנים חדשים, חברים מתנועות הנוער יוצרים קשר כי ראו תמונה שלי בעלון שבת.
הפתעות נעימות

דבר לא הכין אותי לבקשה של משרד יחסי הציבור שלנו לכתוב על האח הגדול.
מה לרשת בתי המדרש ולאח הגדול?
מה עוד
אין לי טלויזיה וגם כשהיתה לא צפיתי באח הגדול.
ומוזר. כי בימי בלונדון הייתי מכורה, קשות, לאח הגדול

אבל אין ברירה, ולכתוב צריך.

הנה התוצאה