רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום שני, 28 באוקטובר 2013

חג הסיגד - הרקע, הטקס והדפים

חג הסיגְד, החל בכ"ט בחשוון, 50 ימים לאחר יום הכיפורים, הוא מהחגים הייחודיים של 'ביתא ישראל' – קהילת יהודי אתיופיה.

בקרב קהילת יהודי אתיופיה נשתמרו מסורות מימי בית ראשון, וזאת על אף מרחק הזמן והמקום וניתוקם משאר העם היהודי. תיאר זאת בהתפעלות נשיא המדינה שמעון פרס: '...קהילה יהודית מבודדת בארץ הררית רחוקה, כשביתא ישראל מנותקת מבית ישראל, לבדם במשך מאה דורות, שמרו על גחלת ישראל, הגנו על תורת משה, זכרו את יום הכיפורים, את חג הפסח'. ואכן, לצד שמירת חגי התורה המוכרים גם ליהודי כל העדות, שמרה העדה האתיופית חג מעניין נוסף.

(צילום: בני וודו‏, Cc-by-sa-3.0)

הסיגְד (מלשון סגידה והשתחוויה) - תוכנו העיקרי הוא חידוש הברית – בין אלוהים, התורה והעם היהודי, ובתוך הקהילה פנימה. באתיופיה ציינו את חג הסיגד בהכנות של צום והיטהרות, עלייה להר גבוה, קריאה ברוב עם פרקים נבחרים מהתורה, ביניהם פסוקים המזכירים בריתות שונות וכן את עשרת הדיברות. בסיום התפילות המיוחדות הוליכו הקסים (הכהנים) את הנאספים בתהלוכה חגיגית המלווה בתקיעת חצוצרות, לשם השבת ה'אוּרית' (התורה) חזרה ליֶצֶלוֹת-בֵּת (בית התפילה). בסיום הסיגְד נערכה סעודה חגיגית שראשיתה בבציעת הדאבו (לחם מסורתי, סמל ללחם שהוגש במקדש) בידי הקסים. לצד הסעודה היו שירים וריקודים רבים, מפגשים משפחתיים שונים ומתנות.

מעמד הברית בימי שיבת ציון, בימי עזרא ונחמיה, שימש כמקור השראה מרכזי למנהגי הטקס ומשמעותו. על אף הסבל שהיה כרוך בשמירה על זהותם – ואולי דווקא בזכותו - אימצה הקהילה הקטנה את המנהגים המתוארים בספר נחמיה, וקבעה את כ"ט בחשוון – חמישים יום לאחר יום הכיפורים – כיום חג הסיגד.

מאז עלייתם לישראל בשנות השמונים, מציינים 'ביתא ישראל' את החג בעלייה לרגל לירושלים. תחילה צוין המעמד המרכזי בהר ציון ובכותל. כיום מתקיים הטקס בטיילת ארמון הנציב (שרובר), המשקיפה על הר הבית. משנת 2008 התקבל יום הסיגְד בחוק כאחד החגים הרשמיים בישראל.


אצלנו באתר מדרשת, אנו שמחים להצטרף לחגיגה עם דפי לימוד נהדרים של אדוה הכהן-בומנדיל ופנינה (פלגו) גדאי- אגניהו:

1. 'עוד מעט, עוד קצת' - דף לימוד העוסק בגעגוע ובכמיהה, ובהתנפצותם אל מול המציאות - המעבר מתפילות הגעגוע והכיסופים לירושלים האידאלית, אל התפילה הנערכת בירושלים הממשית. (לחצו כאן)



2. 'הברית' - דף לימוד העוסק במושג ה'ברית' - הן באזכור הבריתות השונות בתנ"ך, הן בראייתן כמודל לטקס הסיגד המתחדש בירושלים. הברית משמשת תזכורת חיה כמאפיין לעבר ולהווה, והטקס עצמו מחדש אותה בכל שנה ושנה. (לחצו כאן)



3. 'בין יום הכיפורים לחג השבועות' - דף לימוד העוסק במחלוקת לאיזה מן המועדים קשור חג הסיגד. אין בכך שאיפה להכריע את המחלוקת העתיקה, אלא להפריד את מאפייני החג ולהבין את זיקותיו השונות. (לחצו כאן)

חג שמח לכולם!

יום ראשון, 6 באוקטובר 2013

הייאוש נעשה יותר נח - סיכום בית מדרש פייסבוקי

21:00
עינט קרמר (עמותת טבע עברי) פותחת את בית המדרש הפייסבוקי של מדרשת ומביאה את הציווי של אלוהים אל נח לבנות תיבה לפני המבול. "וַיַּעַשׂ, נֹחַ: כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ, אֱלֹהִים--כֵּן עָשָׂה." מה מעורר בכם הסיפור? שואלת עינט את המשתתפים.

לי יש תמיד תחושה של אל מאד צעיר. אומרת גלית. כי הוא בנה משהו ממש טוב, אבל הוא מתאכזב, שובר הכל, מתחיל מחדש... זועם, מחריב שוב (את סדום ואת עמורה). - קצת חסר פרופורציות ומווותר על התהליך החינוכי הארוך.

זה די מוזר, טוענת הילה, בכל הסיפורים האחרים כשהדור רע, מביאים נביא זעם, מביאים אויב שילחם בהם... ופתאום התיבה הזאת...

לא יודע אם אני כועס עליו . מתלבט ארז, ברור לי שמדובר בסופר צדיק - ולא סתם סופר צדיק אלא הכי צדיק בעולם -עם קבלות . אבל לא אקטיביסט . האם הדרך היחידה לצדיקות היא אקטיביזם ?

את אוהבת אנשים שעושים מה שאומרים להם? תוהה גלית, בלי לשאול שאלות? בלי לצאת מהקופסא? בלי לערער על כלום ובלי לשתף אף אחד אחר?

21:29
עינט מובילה אותנו למקור השני העונה בדיוק על שאלות המשתתפים, ומביאה את טענתו של הקב"ה בפני נח מתוך ספר הזהר: "כל כך נתעכבתי עמך, ואמרתי לך (לבנות את התיבה), כדי שתבקש רחמים על העולם ומאז ששמעת שאתה תינצל בתיבה, לא נכנס בליבך צער העולם, ועשית תיבה וניצלת. " הכתוב ציפה שהאיש האמיתי שמוביל שינוי יפעל בשני אפיקים - בפעילות לאור המציאות הקשה והקיימת, לצד ניסיון אמיתי לשנות אותה. הרעיון של התיבה היה בין השאר ליצור אייטם תקשורתי מתמשך בן 120 שנה, שם נח יכול להטיח דברים זועמים על בני האדם שישפרו את דרכם וזוכה לבוז ולטינה.

יש לכך הרבה הקבלות גם לנו בימינו ,מזכיר ארז, איך להמשיך עשיה גם במקומות בהם לכאורה כבר אין תקנה? מה עושים עם כמויות הפלסטיק שכבר מסתובבות בעולם ? איך מתמודדים עם קרקעות מזוהמות ? מה עושים באתרי טבע שכבר הוחרבו על ידי התעשיה ?

ארז, אני איתך. מתלהבת עינט ומביאה תמונה.


המעבר החד לימינו הוא לא מקרי. כי התמונה בפוסטר הזה היא לא לגמרי פיקטיבית. וכי כולם יודעים את זה אבל כלום לא קורה, ובאמת צריכים לחשוב ביחד איך משנים משהו.

21:39
וזה מוביל את עינט אל המקור האחרון, שהופיע השבוע (!) בוואלה -
"דוח האו"ם קובע – 95% שבני האדם הם הסיבה המכריעה להתחממות הגלובלית החל משנות ה-50. דוח של הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי אקלים של האו"ם, המתפרסם היום (שישי) בשטוקהולם בירת שוודיה, בחן את העדויות הפיזיות מאחורי ההתחממות הגלובלית. ראשית, טען הפאנל כי ההוכחות לקיומו של התהליך ההרסני, על הקרקע, באוויר ובמים "אינן ניתנות להפרכה", ובהמשך, קבע הפאנל כי בסבירות כמעט-ודאית, בני האדם הם שאחראים לו."

שיפורים מדעיים וטכנולוגיים גדולים וחשובים ככל שיהיו לא יספיקו טוענת קרן, (כפי שראינו במדרש על אנשי דור המבול). השינוי חייב להיות גם תודעתי.

לתיבה לקח 120 שנה להיבנות, כי לוקח זמן לשנות תודעה. שם זה לא הצליח, אצלינו זה דווקא נראה שהולך למקום חיובי, לא? שואל חיים, הרי יש מודעות היום הרבה יותר גדולה למחזור ולשמירה על הסביבה כמו אי שימוש בחד"פ...

חיים ,צר לי על דברי הכפירה שאני הולך להגיד בסיום ,אבל אני כופר במיחזור,חד"פ וספריי . עונה לו ארז, הבעיה העיקרית שלנו היא במה שקורה לפנינדמה לי שכל ההתעסקות הזו במחיזור ובחד"פ זה עלה תאנה שנח לכולם להתעסק איתו במקום להלחם בתרבות הצרכנית הנוראית שמביאה עלינו את המבול הבא .ואולי זו המקבילה הכי גדולה לחמס המקראי ,הפיתוי הזה של כולנו כל הזמן לצרוך ולצרוך ,הוא לא באמת גניבה מאיתנו ,אבל הוא בהחלט חמס.

ארז, נגעת בלב העניין. מסכמת עינט, בעיני זה החמס ואכן העיסוקים שלנו הם שוליים כדי להסיט אותנו מהשינוי האמיתי. אבל בוא נסיים באופטימיות קוסמית - עם השיר של שוטי הנבואה
עם רעיונות של איך עושים את הדבר הנכון .



ואתם, מה אתם חושבים?