עת לעקור נטוע

 עינט קרמר,

מנהלת "טבע עברי" אחריות סביביתית יהודית

(הרשימה התפרסמה בעבר באתר בית אבי חי)

פרולוג: 

עת לעקור נטוע.

אפילו המילים האלה עושות לי צמרמורת...

עת לעקור?

איפה הסביבה, איפה הציונות,

מה עם  הדרישה המוצדקת- 

לטעת, לטעת לטעת.

אנו באנו ארצה

לבנות ולהבנות בה

ואני (וקהלת) מבקשים לעקור נטוע?

אבל בכל זאת בחרתי לדבר על נטיעות שצריך לעקור.

בחרתי , כי חשבתי על הנסיך הקטן של אנטואן דה סנט-אכזופרי, או יותר נכון, עליו ועל הפלנטה שלו :

פרק ראשון – גם זרעים רעים שולחים זלזל אל עבר החמה:

"למדתי שבפלנטה של הנסיך הקטן, כמו בכל הפלנטות, יש צמחים טובים וצמחים רעים. עקב כך, יש זרעים טובים שמקורם בצמחים טובים, וזרעים רעים, אשר מקורם בצמחים רעים.

אבל הזרעים הם בלתי נראים לעין. הם ישֵנים עמוק בתוך האדמה, עד אשר אוחז באחד מהם רצון להתעורר. אז הזרע הקטן מתמתח ומתחיל בהססנות לשלוח זלזל קטן לעבר החמה. אם זה נֶבֶט של צנונית או שיח ־ ורד, יש להניח לו לגדול כאוות נפשו. אבל אם זהו צמח רע, יש לעקור אותו מוקדם ככל האפשר, מיד ברגע שמזהים אותו".

בפלנטה שלנו, ארץ, כמו בכל הפלנטות, ישנם צמחים טובים וצמחים ורעים. שניהם זורים זרעים לרוח, הנובטים בקרקע פוריה. בעודם שתילים רכים הם נוטים להדמות זה לזה ולהתחלף זה בזה.

כדוגמה קונצנזואלית ניתן לקחת תוכנית שאכן בוטלה – תוכנית ספדי לבניית 20,000 יחידות דיור בשטחים הירוקים שממערב לירושלים. כנטע רך במפות התכנון יכולה תוכנית שכזו להדמות  ל"צמיחה" או אפילו ל"פיתוח הארץ , דבר שיוביל לטיפוח השתיל הרך תחת ידיה האוהבות של המדינה עד העץ (האמיתי) האחרון.  כך גם קניונים ומרכזי קניות הנבנים בארץ בכל חלקה טובה (לנטיעה) המתחלפים לעתים  ב"שפע אינסופי". כך גם  פרסומות ומנגנוני אשראי המעודדים אדם לקנות דברים שהוא לא צריך בכסף שאין לו , ומידמות, בעודן בעריסת הטלוויזיה, ל"אפשרויות בלתי מוגבלות".  ואלו רק דוגמאות מעטות מני רבות.

תכנית בנייה, מרכז קניות ופרסומות. צמיחה, שפע , אפשרויות . כוחם של הזרעים הרעים טמון בהידמותם לחלומנו הכמוס ביותר- החלום לזכות בשפע אינסופי.

פרק ב' – הכדור הוא עגול וסוף הוא לא תמיד התחלה.

היו כמה זרעים נוראיים בפלנטה שהיא ביתו של הנסיך הקטן - היו אלה זרעי באובב. קרקע הפלנטה היתה מלאה בהם. אם מאחרים לטפל בעצי הבאובב, לנצח אי אפשר עוד להיפטר מהם. הם מתפשטים בכל רחבי הכוכב, שורשיהם חודרים את מעבה האדמה, ואם הפלנטה קטנה מדי ועצי הבאובב רבים מדי, הפלנטה מתבקעת לבסוף לרסיסים.

השפע המדומה, המתפשט בכל רחבי העולם  (המערבי לפחות) , משפיע באופן הרסני על נפש האדם ועל התנהלותו בעולם, ומעמיד בסכנה את קיום השניים.

על הסכנה הקיומית מתריעים רבים וטובים המניפים מעל ראשנו את גרזן  הקטסטרופה העולמית. משאבי העולם, כך הם מתריעים , סופיים, וניצולם בקצב הגדול מקצב התחדשותם הטבעי  מסוכן. ייצור אינטנסיבי של מוצרים ההופכים לפסולת כמעט עם קנייתם, גידול שיטתי של חיות למאכל, ריבוי כלי רכב פרטיים,  כל אלו גורמים  לזיהום האדמה, האוויר  והמים  ולהגברת אפקט החממה המאיים לשנות את האקלים בעולם כולו. אכן,  הפלנטה שלנו גדולה משל הנסיך הקטן, אבל לא גדולה מספיק לכל מה שאנחנו מעמיסים עליה.

על נפש האדם כמעט ולא מדברים. מה קורה לנפש האדם כשמשדרים לו ש"הכל אפשרי" אבל החוויה העמוקה שלו היא אחרת?  כשבאופן שיטתי ממעיטים את דמותו מ"צלם אלוהים" לצרכן?  כאשר מכל עבר קוראים לו  "תחמוד!"?   

כוחם של הזרעים הרעים טמון בהדמותם לחלומות אמיתיים של האדם, חלומות של מלאוּת, של שפע, של צמיחה ושל התחדשות. דמיון זה מעודד את האדם להעניק להם מכוחו, לגדל ולהאדיר אותם, מבלי לשים לב שככל שהם גדלים, דמותו מתמעטת. סופם שהם מבקעים את הפלנטה. סופו , שהוא הופך למשרתם, המשקה אותם בלשד חייו. 

פרק ג' - זה עניין של משמעת
זה ענין של משמעת", הסביר לי הנסיך הקטן אחר כך. "לאחר שמסיימים את רחצת הבוקר, יש לדאוג בקפדנות לנקיון הפלנטה. יש לעקור באדיקות את כל שתילי הבאובב, ברגע שאפשר להבדיל בינם לבין שיחי ורד, שנראים דומים להם כשהם צעירים. זו מלאכה משעממת", אמר הנסיך הקטן, "אבל גם מאד קלה".

הדרך לזיהוי ועקירת השתילים המדומים  עוברת דרך הבנה כי השפע, המלאות וההתחדשות הינם חלק מצלם אלוהים שבאדם  ועל החפץ בהם להגדיל את הצלם ולא למעט את הדמות.  

בנפש האדם שוכנים, לצד  הכוחות ה"כובשים" הקוראים להתפשטות , ניצול ורדייה  (ומבוטאים למשל בבראשית א' 29  בברכת ה' לאדם "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה") , גם כוחות "מצמצמים" הקוראים לענווה, לריסון, ולהתאפקות. כוחות אלו מבוטאים בבראשית ב' 15 שם מביא ה' את האדם לגן העדן "לעבדה ולשמרה" ומזמינים את האדם לקחת אחריות על העולם אל מול בוראו.   

בדורנו שלנו,  ישנה חשיבות עליונה להביא את כוחות האיפוק, הריסון והאחריות  לידי מימוש, ולהחזיר את האדם, ואת העולם לאיזון. או אז, מלאכת זיהוי ועקירת השתילים המדומים הופכת אולי למשעממת, אבל גם למאוד קלה.   

וההמשך, כדברי הנסיך הקטן, זה עניין של משמעת.