ענת דותן-עמר עבדה במכון ראות.
התבקשתי להנחות לימוד לזכרה. שאלתי את עצמי איך מתרגמים את זעקת האבלות לשיעור, והמדרש הזה התבקש.
חבל על דאבדין ולא משתכחין.
ששה קולן הולך מסוף העולם ועד סופו ואין קולן נשמע.
בשעה שכורתין את עץ האילן שהוא עושה פרי,
הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע.
ובשעה שהנחש מפשיט את עורו,
הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע.
ובשעה שהאשה מתגרשת מבעלה,
הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע.
ובשעה שהאשה נבעל[ת] עם בעלה בעילה ראשונה
הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע
ובשעה שהולד יוצא ממעי אמו,
הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע
ובשעה שהנשמה יוצאת מן הגוף,
הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע.
ואין הנשמה יצאת מן הגוף עד שתראה השכינה,
שנאמר "כי לא יראנה האדם וחי" (שמות לג:כ)
פרקי דרבי אליעזר פרק ל"ד
יום שני, 31 במאי 2010
הירשם ל-
תגובות לפרסום (Atom)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה