רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום שלישי, 18 במאי 2010

תיקון

כולם שואלים אותי איפה אני "מתקנת" הערב? כולם הולכים לאיזה "תיקון", לשמוע את חכמי העם וחכמותיו, דורשים בדברי תורה ומחדשים חידושים מ"קוצו של יוד" זה או אחר. והלב מתרחב מהתנועה הזו של הישראלים שרוצים ללמוד תורה, שמחפשים עוד חידוש ועוד נגיעה.
ואולי זה התיקון, התיקון הישראלי הגדול של הטעות הציונית הגדולה; טעות נטישת "ארון הספרים", טעות "היהודי החדש," טעות "שלילת הגולה". עכשיו אנחנו זוכים לחיות בדור של תיקון, דור שבו כל כך הרבה אנשים רוצים לחזור וללמוד מחדש את העולם הזה. תיקון, לגמרי תיקון.

אבל אתמול אמר לי חבר- חבר מזרחי משוכנז משהו - שהחליט שהשנה הוא קודם כל יושב בבית וקורא את התיקון, לפני הלימוד.
"קורא?" שאל מכר חילוני שעמד שם והקשיב, "את התיקון? - מה זה?", אז המזרחי הסביר לחילוני שיש "תיקון" שבשפה הדתית זה טקסט ארוך ("ריטואלי", הוספתי אני, כדי שהחילוני ירגיש בבית)  שמורכב מהתחלות וסופים של ספרי התנ"ך ומקטעי משנה ומתרי"ג מצוות ומ"זוהר".
"אבל למה קוראים את כל זה?" הקשה שוב החילוני ואני שוב התחלתי למלמל משהו על "ריטואלי", אבל אז חברי המזרחי הנ"ל, אמר ששמע מרבותיו שיש עניין לקרוא לפני שלומדים, "לפני שאתה מכניס את עצמך לטקסט - תקרא אותו כמו שהוא."

אף פעם לא שמעתי הגדרה יותר יפה של לימוד - "מכניס את עצמך לטקסט".
אף פעם לא הבנתי ככה את הקריאה הזו, המקובלת יותר בעולם הספרדי מאשר במקום בו אני גדלתי. את ההבנה שקריאה כזו, כמו של "התיקון", נותנת לטקסט כבוד, נותנת לו להיות הוא עצמו. יישות, שחוקרי הספרות כבר לא מאמינים בקיומה. קוראי התיקון מזכירים לעצמם את מה שאני כבר שכחתי; שהטקסט לא צריך אותי, הוא היה כאן לפניי ויישאר גם אחריי. זו אני שצריכה את הטקסט, בשביל לגדול, בשביל לצמוח.
הגדילה נובעת מלמידה, מדיאלוג עם הטקסט, דיאלוג שמשנה את הלומד/ת. אבל האם הוא משנה את הטקסט? את הטקסט עצמו? האם בעקבות הלימוד שלי לא יהיה כתוב יותר "בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ"?  ואני מתכוונת רק למילים, בסדר הספציפי הזה, אני מתכוונת ליסוד, להתחלה של כל ההבנות, לפני הפרשנות, האם אלו משתנים? אני חושבת שלא.
וזה מה שלמדתי בערב חג התיקונים והלימודים: שלפני היות הלימוד ישנו טקסט לכשעצמו, וכדי שאוכל להכניס לתוכו את עצמי, אני חייבת לזכור, חייבת לדעת בעומק הידיעה, שהוא (גם) נפרד ממני, שיש לו קיום בלעדיי. וכנראה בגלל זה בדיוק, יש לו גם כוח לשנות אותי.
גם אני זכיתי לתיקון, הלוואי ואזכה גם לחוות זאת באמת.


חג שמח

3 תגובות:

  1. זה קצת מזכיר לי את השיחה שלנו אתמול, על לימוד הטקסט מול קריאתו. לא?

    מקסים ומעורר מחשבות רבות רבות

    השבמחק
  2. נכון, מיד חשבתי על זה אבל לא ידעתי איך לחבר בין הדברים.. מוזמנת..

    השבמחק
  3. חגית - אהבתי את היצירתיות שלך ואיך שהפכת משפט שנאמר בסלנג עברי "להכניס את עצמי לטקסט" לדרשה. ככה יפה. ואצלנו במרוקו , אגב, קראו הרבה דברים בלי להסביר לאף אחד למה. התשובה היא פשוטה: ככה. כך נהוג. סבוא שלי קרא ואבא שלי קרא ואני, אם לא אפול שדודה אחרי פיצהפסטהתפוחאדמהמוקרםעוגתגבינה אולי אקרא...כי ככה. חג שמח ! (גם לשלומית!)

    השבמחק