כולנו יש כמיהה אחר מורה דרך שייעץ לנו מה עלינו לעשות, באיזו דרך יש לנקוט, בעיקר כשיש דילמה, התלבטות או משבר רוחני. בפרשת האחרונות ראינו מה קורה כאשר אותו מורה דרך מבושש מלחזור - חטא עגל הזהב.
מניין עולה אותו צורך ברב?
אני פונה לפרקי אבות לחפש לי תשובה.
עשה לך רב וקנה לך חבר והוי דן את כל האדם לכף זכות
כלומר המבנה הוא היררכי, על כולנו לעשות רב, שיפסוק לנו בהלכה, ובגילגולים המודרניים – שיהיה הדמות הרוחנית שאיתה אנו מתייעצים, פונים לבקשת תמיכה רוחנית, השכנת שלום בית, וברא ובראשונה פסיקה הלכתית.
דומני שהמאירי, מודע לבעיית, שהמבנה הזה לכל אחד יש רב מוביל לבדידותו של הרב שעומד בראש הרשימה, והוא עונה על כך:
המאירי מפרש באותו הסגנון: "אפילו חכם שבחכמים, ראוי שישים לעצמו איזה רב, שיברור לאב ולראש - אף על פי שאינו מוצא כמוהו, יעשה לו אדון משלמטה הימנו, כי האדם - אפילו חכם שבחכמים - אינו רואה בענייני עצמו מה שיראהו זולתו".
יש בלימוד התורה, בעשיית החבר יצירת דיאלוג המשמש גם לרפלקציה "אינו רואה בענייני עצמו מה שיראהו זולתו".
ויש בכך גם עקרון הבולם את כוחו של אותו רב גדול, שהרי בסופו של דבר גם הוא נצרך, לאדם אחר על מנת לבור לו דרך בה ילך, ומכאן קנה לך חבר.
הבדידות של אותו אדם עם כוח רב היא עצומה, הבעיות המונחות לפניו, האתגרים, בני אדם נחשפים נפשית, מחכים למוצא פיהו, קנה לך חבר. דווקא מאותו מעמד עליך להשקיע בקניין החבר, שלא תהיה בודד, שיהיה לך עם מי לחלוק, שיהיה מי שיוכיח אותך.
ולדון כל אדם לכף זכות. כולנו זכאים עד שיוכח אחרת. איך ניתן לדון במקרה זה לכף זכות?
אני נזכרת בשיעורי פילוסופיה באוניברסיטה העברית. הפנומנולוגיה מלמדת אותנו להשהות את השיפוט
ומכאן להתמודד בכאב. הכרה בכאב של כל המעורבים, ויש כאן צעירים שנפגעו יותר מכולם. אני קוראת לכולנו להמשיך ללמוד ולהעמיק וביחד עם זה לבחון להטיל ספק, ולזכור שכח ועוצמה משחיתים.
מניין עולה אותו צורך ברב?
אני פונה לפרקי אבות לחפש לי תשובה.
עשה לך רב וקנה לך חבר והוי דן את כל האדם לכף זכות
כלומר המבנה הוא היררכי, על כולנו לעשות רב, שיפסוק לנו בהלכה, ובגילגולים המודרניים – שיהיה הדמות הרוחנית שאיתה אנו מתייעצים, פונים לבקשת תמיכה רוחנית, השכנת שלום בית, וברא ובראשונה פסיקה הלכתית.
דומני שהמאירי, מודע לבעיית, שהמבנה הזה לכל אחד יש רב מוביל לבדידותו של הרב שעומד בראש הרשימה, והוא עונה על כך:
המאירי מפרש באותו הסגנון: "אפילו חכם שבחכמים, ראוי שישים לעצמו איזה רב, שיברור לאב ולראש - אף על פי שאינו מוצא כמוהו, יעשה לו אדון משלמטה הימנו, כי האדם - אפילו חכם שבחכמים - אינו רואה בענייני עצמו מה שיראהו זולתו".
יש בלימוד התורה, בעשיית החבר יצירת דיאלוג המשמש גם לרפלקציה "אינו רואה בענייני עצמו מה שיראהו זולתו".
ויש בכך גם עקרון הבולם את כוחו של אותו רב גדול, שהרי בסופו של דבר גם הוא נצרך, לאדם אחר על מנת לבור לו דרך בה ילך, ומכאן קנה לך חבר.
הבדידות של אותו אדם עם כוח רב היא עצומה, הבעיות המונחות לפניו, האתגרים, בני אדם נחשפים נפשית, מחכים למוצא פיהו, קנה לך חבר. דווקא מאותו מעמד עליך להשקיע בקניין החבר, שלא תהיה בודד, שיהיה לך עם מי לחלוק, שיהיה מי שיוכיח אותך.
ולדון כל אדם לכף זכות. כולנו זכאים עד שיוכח אחרת. איך ניתן לדון במקרה זה לכף זכות?
אני נזכרת בשיעורי פילוסופיה באוניברסיטה העברית. הפנומנולוגיה מלמדת אותנו להשהות את השיפוט
ומכאן להתמודד בכאב. הכרה בכאב של כל המעורבים, ויש כאן צעירים שנפגעו יותר מכולם. אני קוראת לכולנו להמשיך ללמוד ולהעמיק וביחד עם זה לבחון להטיל ספק, ולזכור שכח ועוצמה משחיתים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה