רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום חמישי, 17 במרץ 2011

"משנכנס אדר מרבין בשמחה" – מחשבות סביבתיות לחודש אדר




"אז למה תרצו להתחפש בפורים?" שאלתי את בנותיי עם כניסתו של חודש אדר (א) , כולי חדורת מוטיבציה ליצירה מקורית ומשותפת. אחרי סיעור מוחות הזוי במיוחד, החלטנו להתחפש המשפחה כולה לערוגת הגינה, כשהבנות יזכו להיות גזר וברוקולי, והתינוק יהיה תולעת המנסה להזדחל אל הירקות J  
עבר חודש, שבועיים ל"שעת השין". הקטנה הודיעה שהיא לא רוצה להיות גזר - גזר הוא  לא נסיכה, ומסתבר שזה בעוכריו. הגדולה מצטרפת – גם הברוקולי  לא לובש שמלה עם נצנצים. כשמוסיפים את שני אלו לעבודה שרעיונות מקוריים מצריכים השקעת זמן ויצירתיות, בעוד שרעיונות לא מקוריים מצריכים בעיקר השקעת מזומנים, נראה כי  אגיע לחג הפורים עם שתי מלכות של לבבות ופרחים (או שירים וריקודים, לא ממש מבדילה).

חוויית התחפושות המשפחתית שלי שולחת אותי אל הסיפור הפותח את מגילת אסתר:
מגילת אסתר נפתחת בתיאור משתה בארמון המלך אחשורוש  "הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד-כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה" (אסתר א א )  -  נתח גדול מהעולם שהיה מוכר אז.  המשתה, שנמשך חצי שנה תמימה (!) נועד לשרי המלך ולעבדיו – מן הסתם שליטי וברוני העמים הכבושים. חצי שנה תמימה הם בילו בלחגוג , לשתות ולסבוא, על חשבון המלך אחשורוש , או שמא נאמר על חשבון המשאבים הגזולים של בני עמם (?).   
אך סיפור המשתה לא נגמר כאן. אחרי חצי שנה של סביאה עם האלפיון העליון, פותח אחשורוש את שערי הארמון לעם כולו למשתה מטורף בן שבוע ימים. מסתבר, כי כבר אחשורוש ידע שהדרך הטובה ביותר למנוע התקוממות מול שיטה רהבתנית ורעבתנית הנוגסת במשאבי המדינות ופוגעת בחברה ובסביבה היא באמצעות מכירת  אשליה כאילו כולנו שותפים לחגיגה (ואם לא, מדובר במקרה ביש מזל, שעוד מעט יתהפך וגם אנחנו נקבל את חלקנו מהעוגה, שכן המערכת פועלת לטובתנו).


במהלך המשתה הוציא המלך צו כי יש לעשות " כִּרְצוֹן אִישׁ-וָאִישׁ"  – דהיינו, לספק את גחמות כל אחד מהחוגגים. חז"ל הרימו גבה אל מול צו זה של אחשורוש – וכי איך אפשר לרצות את כל האנשים ביחד? הרי הרצונות האנושיים מגוונים כאנשים עצמם. אך גם כאן "עלה" אחשורוש על משהו שדורנו שכלל לדרגת אומנות -  ניתן לספק את רצונותיהם הפרטיים של כלל האנשים, אם דואגים מראש שכולם ירצו אותו דבר. אחשורוש השיג את זה בחלוקת משקאות חינם. דורנו  נוקט בכלים מתוחכמים יותר אך התוצאה זהה , ויעידו על כך בנותי , מלכות הפרפרים והפיות (או שמא זה מלכות האביב והצרצרים?).
נקודת השיא המתוכננת של משתה אחשורוש היתה קריאתו להבאת ושתי לתצוגה, וכתר מלכות לראשה. חז"ל הסבירו שהכתר היה אמור להיות כל לבושה של ושתי, כחלק מהתפארות אחשורוש ברכושו. האם אנחנו מאוד רחוקים ממצב התודעה הזה? האם הוא נחלת גברים בלבד, או שגם אנחנו מחפצנות את עצמנו לדעת כדבר שבשגרה, על מנת לקבל הכרה זו או אחרת מהחברה, או כי מכרו לנו שכך מתנהל העולם? (כבר הזכרתי את מלכות החרציצים והשמנטפים שאני מגדלת? שימו לב לסרטון הבא).
נקודת המפנה בסיפור המגילה הוא ברגע בו אסתר, מלכה בכורח שהובאה לארמון עם עוד אלפי בתולות בצו מלכותי,  מחליטה לקחת אחריות על הדרך בו מתנהל העולם שבו היא חיה. היא עושה זאת בכלים של התקופה, אך מתוך חזון של מציאות טובה יותר. כתוצאה ממעשיה מגיע רווח והצלה ליהודים (וזה מקור החג), אך גם משתנה משהו בעולם.
הסיפור של מגילת אסתר הוא סיפור ההצלה הפלאי של היהודים מאויביהם,  אך הוא גם סיפור של חברה רהבתנית ורעבתנית, הון המחובר לשלטון, מכירת אשליה של שפע להמונים, חיפצון נשים, והכח של היחיד להוביל מהלך של שינוי ותיקון.
אני מאחלת לכולנו פורים שמח, משמעותי, עם תחפושות מקוריות תפורות וגזורות ביד  (או מוחלפות בשוק תחפושות קהילתי) עם משלוחי מנות לשכן שאתם לא ממש מכירים, ורצוי שיהיה בהן משהו בריא, עם קיום מצוות מתנות לאביונים הנזנחת ונשכחת, ובעיקר עם תודעה שאפשר לעשות הכל גם אחרת.

יום ראשון, 13 במרץ 2011

משנכנס אדר מרבין בשמחה

מאת: בשמת חזן ארנוף
במאית תיאטרון, סופרת ומנחת בית מדרש לאמנים, מתגוררת בניו יורק בשנים האחרונות עם משפחתה
זיכרון הילדות הקולקטיבי הקשור בראש חודש אדר, קשור בהתחבטות ובהתרגשות הכרוכות בהתחפשות לפורים. האפשרות להמציא ולמצוא זהות חדשה, האפשרות לשחק ולהיות מישהו אחר, היא אפשרות קסומה המושכת את הלב.
שורשיו של התיאטרון היהודי נעוצים עמוק במסורת ה"פורים שפיל", אותו משחק פורים שהיה משוחק כחלק מהווי הפורים. להקות קטנות היו מוקמות מבעוד מועד לצורך העניין, וממחיזות את סיפור המגילה כשהן קושרות קשרים רלבנטיים, מתוך בדיחותא, למתרחש בקהילה ובסביבה. הלהקות היו עוברות מבית לבית בזמן סעודת הפורים, ומשחקות את משחק הפורים שכלל לרוב חרוזים, שירה, מוזיקה והלצות והיה כרוך בהתחפשות לדמויות (כולל דמויות הנשים, כמובן). תמורת ההופעה היו בעלי הבית מזכים את השחקנים במעות פורים. לאורך ההיסטוריה היהודית שאינה משופעת בדוגמאות של הצגות תיאטרון, היווה חג הפורים הזדמנות לעשייה מסוג אחר, להלצה, לשנינות, למשחק, ומעל לכל – להתחפשות.
חז"ל אמרו כי אדם ניכר בכיסו, כוסו וכעסו. בפורים אנו מצווים לשתות "עד דלא ידע" מתוך מטרה להגיע לחשיפת אמת פנימית ועמוקה, שמסיכות היום- יום מסתירות. דמות ה"שוטה" והליצן בתיאטרון מזוהה עם היכולת המהותית לומר את האמת. הקשר הדו משמעי בין בד לבדיה, בין בגד לבגידה, בין חיפוש והתחפשות ובין ערמומיות וערום הוא קשר שבא לידי ביטוי בכל מהותו של חג הפורים ובמגילה השואלת שאלות נוקבות ורלבנטיות על הקשר שבין הנושאים הללו.
מגילת אסתר נסובה רבות סביב שאלת הפנים והחוץ. נושא הבגדים וההתחפשות, הקשר בין בגד למהות ובין גילוי לכיסוי, נבחן בה לעומק. החל ממיאונה של ושתי לבוא לארמון הגברים כשכתר לראשה, מהופעתה הראשונה של אסתר המסתירה את זהותה ("אינה מגדת את עמה ואת מולדתה") והדגש על כך שלא הוסיפה דבר על התמרוקים אותם קיבלה מיד סריס הנשים, דרך מרדכי היושב בשער המלך בלבוש שק ואסתר שמתחלחלת ושולחת לו בגדים, וכלה באסתר הלובשת מלכות (תרתי משמע) כהכנה לפגישתה עם המלך - לקראת חשיפת זהותה ובקשתה, עד להלבשתו של מרדכי בבגד מלכות שלבש המלך, על ידי המן (יוזם הרעיון האיש המסונוור ממחוות חיצוניות) הנושא אותו על סוס ברחבי העיר ומכריז "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו". הקשר בין לבוש המלכות של מרדכי ובין לבושו של יוסף, המשנה למלך, גלוי אף הוא.
בפיוט "סופרים קרא" (ראו למטה) , מאת ר' דויד קיים, אותו שרים יהודי מרוקו במסגרת שירת הבקשות בשבת זכור עומדים זה מול זה את השק והאפר ובגדי היקר, והפיוט מתמקד ברגע הדרמטי של היפוך העלילה שהתלבושת והבגדים משקפים אותו נאמנה.

בתקווה שיהיו ימי חודש אדר ימים של שמחה

 


הדס גרטמן בתאיטרון תלבושות


סופרים קרא ר' דוד אלקיים
מוגדור*המאה ה-20

סוֹפְרִים קָרָא לִקְרָאתוֹלִכְתּוֹב כִּתְבֵי גְּזֵרָתוֹ
עַל עַם עוֹבְרֵי מִצְוָתוֹלְהָרְגָם וּלְאַבְּדָם
לוּלֵא יְיָ אִתּוֹכִּי אָז הָמַם הִשְׁמִידָם

לְזוּת בִּשְׂפָתָיו בַּדִיםבִּכְתוֹב עַל הַיְּהוּדִים
סָתַם מִלַּת עֲתִידִיםיַ"ג בַּאֲדָר מוֹעֲדָם
אִם יֵהָרְגוּ מוּעָדִיםאוֹ יַהַרְגוּ עִתְּדָם

הָרָצִים הֵם דְּחוּפִיםרוֹכְבֵי רֶכֶשׁ מְעוֹפְפִים
זוֹעֲפִים וְשׁוֹאֲפִיםלִנְקָמוֹת וְלִשְׁפּוֹךְ דָּם
אֲסוּפִים נֶאֱסָפִיםשָׁחוֹר לָבָן אֲדַמְדָּם

וּבְעִיר שׁוּשָׁן מָה רַבּוּמְבוּכוֹת וַיֻּצְּבוּ
הַמֶּלֶךְ וְהוּא יָשְׁבוּלִשְׁתּוֹת יַיִן מְאָדָּם
מִשָּׁמַיִם הִקְשִׁיבוּלְמָרְדְּכַי נְגִידָם

עוֹלֵל קַרְנוֹ וְעִפֵּרבְּלָבְשׁוֹ שַׂק וָאֵפֶר
זָעַק הָהּ לִצְבִי עֹפֶרכִּי שָׁכַב וַיֵּרָדַם
הָרָשָׁע גֻּמָּץ חוֹפֵרשֶׁיִּרְאֶה בְיוֹם אֵידָם

דֶּרֶךְ שַׁעַר הַמֶּלֶךְבָּא לוֹ כְאִישׁ הַהֵלֶךְ
אֶסְתֵּר שָׁמְעָה וַתַּשְׁלֵךְכְּבוֹד תִּפְאֶרֶת אָדָם
נִתְחַלְחֲלָה וַתֵּלֶךְהַאִם בָּא עֵת תַּפְקִידָם

בִּגְדֵי יְקָר שָׁלְחָהבְיַד סָרִיס וּפֶחָה
פָּקְדָה לִשְׁאוֹל שְׁלוּחָהמַה זֶּה נִגְזָר בַּעֲדָם
וּבְפַתְשֶׁגֶן פְּתוּחָהיָדְעָה פֵשֶׁר יְסוֹדָם

פָּקַד עָלֶיהָ לָבוֹאבֵּית הַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ
לְהַפִּיל חֵן בְּלִבּוֹוְלָשׁוּב מֵאַבְּדָם
לְהַעֲבִיר מַחְשָׁבוֹבַּדָּבָר אֲשֶׁר זָדָם

עוד על הפיוט מוזמנים לקרוא באתר הזמנה לפיוט