"משנכנס אדר מרבין בשמחה" – מחשבות סביבתיות לחודש אדר

מאת: עינט קרמר, מנהלת עמותת טבע עברי – אחריות סביבתית יהודית. 

"אז למה תרצו להתחפש בפורים?" שאלתי את בנותיי עם כניסתו של חודש אדר (א) , כולי חדורת מוטיבציה ליצירה מקורית ומשותפת. אחרי סיעור מוחות הזוי במיוחד, החלטנו להתחפש המשפחה כולה לערוגת הגינה, כשהבנות יזכו להיות גזר וברוקולי, והתינוק יהיה תולעת המנסה להזדחל אל הירקות J  

עבר חודש, שבועיים ל"שעת השין". הקטנה הודיעה שהיא לא רוצה להיות גזר - גזר הוא  לא נסיכה, ומסתבר שזה בעוכריו. הגדולה מצטרפת – גם הברוקולי  לא לובש שמלה עם נצנצים. כשמוסיפים את שני אלו לעבודה שרעיונות מקוריים מצריכים השקעת זמן ויצירתיות, בעוד שרעיונות לא מקוריים מצריכים בעיקר השקעת מזומנים, נראה כי  אגיע לחג הפורים עם שתי מלכות של לבבות ופרחים (או שירים וריקודים, לא ממש מבדילה).

חוויית התחפושות המשפחתית שלי שולחת אותי אל הסיפור הפותח את מגילת אסתר:

מגילת אסתר נפתחת בתיאור משתה בארמון המלך אחשורוש  "הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד-כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה" (אסתר א א )  -  נתח גדול מהעולם שהיה מוכר אז.  המשתה, שנמשך חצי שנה תמימה (!) נועד לשרי המלך ולעבדיו – מן הסתם שליטי וברוני העמים הכבושים. חצי שנה תמימה הם בילו בלחגוג , לשתות ולסבוא, על חשבון המלך אחשורוש , או שמא נאמר על חשבון המשאבים הגזולים של בני עמם (?).   

אך סיפור המשתה לא נגמר כאן. אחרי חצי שנה של סביאה עם האלפיון העליון, פותח אחשורוש את שערי הארמון לעם כולו למשתה מטורף בן שבוע ימים. מסתבר, כי כבר אחשורוש ידע שהדרך הטובה ביותר למנוע התקוממות מול שיטה רהבתנית ורעבתנית הנוגסת במשאבי המדינות ופוגעת בחברה ובסביבה היא באמצעות מכירת  אשליה כאילו כולנו שותפים לחגיגה (ואם לא, מדובר במקרה ביש מזל, שעוד מעט יתהפך וגם אנחנו נקבל את חלקנו מהעוגה, שכן המערכת פועלת לטובתנו).

במהלך המשתה הוציא המלך צו כי יש לעשות " כִּרְצוֹן אִישׁ-וָאִישׁ"  – דהיינו, לספק את גחמות כל אחד מהחוגגים. חז"ל הרימו גבה אל מול צו זה של אחשורוש – וכי איך אפשר לרצות את כל האנשים ביחד? הרי הרצונות האנושיים מגוונים כאנשים עצמם. אך גם כאן "עלה" אחשורוש על משהו שדורנו שכלל לדרגת אומנות -  ניתן לספק את רצונותיהם הפרטיים של כלל האנשים, אם דואגים מראש שכולם ירצו אותו דבר. אחשורוש השיג את זה בחלוקת משקאות חינם. דורנו  נוקט בכלים מתוחכמים יותר אך התוצאה זהה , ויעידו על כך בנותי , מלכות הפרפרים והפיות (או שמא זה מלכות האביב והצרצרים?).

נקודת השיא המתוכננת של משתה אחשורוש היתה קריאתו להבאת ושתי לתצוגה, וכתר מלכות לראשה. חז"ל הסבירו שהכתר היה אמור להיות כל לבושה של ושתי, כחלק מהתפארות אחשורוש ברכושו. האם אנחנו מאוד רחוקים ממצב התודעה הזה? האם הוא נחלת גברים בלבד, או שגם אנחנו מחפצנות את עצמנו לדעת כדבר שבשגרה, על מנת לקבל הכרה זו או אחרת מהחברה, או כי מכרו לנו שכך מתנהל העולם? (כבר הזכרתי את מלכות החרציצים והשמנטפים שאני מגדלת? שימו לב לסרטון הבא).

נקודת המפנה בסיפור המגילה הוא ברגע בו אסתר, מלכה בכורח שהובאה לארמון עם עוד אלפי בתולות בצו מלכותי,  מחליטה לקחת אחריות על הדרך בו מתנהל העולם שבו היא חיה. היא עושה זאת בכלים של התקופה, אך מתוך חזון של מציאות טובה יותר. כתוצאה ממעשיה מגיע רווח והצלה ליהודים (וזה מקור החג), אך גם משתנה משהו בעולם.

הסיפור של מגילת אסתר הוא סיפור ההצלה הפלאי של היהודים מאויביהם,  אך הוא גם סיפור של חברה רהבתנית ורעבתנית, הון המחובר לשלטון, מכירת אשליה של שפע להמונים, חיפצון נשים, והכח של היחיד להוביל מהלך של שינוי ותיקון.

אני מאחלת לכולנו פורים שמח, משמעותי, עם תחפושות מקוריות תפורות וגזורות ביד  (או מוחלפות בשוק תחפושות קהילתי) עם משלוחי מנות לשכן שאתם לא ממש מכירים, ורצוי שיהיה בהן משהו בריא, עם קיום מצוות מתנות לאביונים הנזנחת ונשכחת, ובעיקר עם תודעה שאפשר לעשות הכל גם אחרת.