רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום ראשון, 1 במאי 2011

אני מאמין - על גבורה וגאולה

מאת: חגית ברטוב, אתר מדרשת


הערב, ערב יום השואה שמעתי שוב את הניגון קורע הלב של ר' עזריאל-דוד פסטג, אני מאמין, וקראתי את סיפורו המופלא של ניגון זה: פסטג, חסיד מודזיץ', היה בקרון דחוס בדרך לטרבלינקה כשלפתע החל לשיר את הניגון המופלא הזה, ובאמצע השירה כשעשרות חבריו לקרון מאזינים לו בפליאה, עצר ופנה אל האנשים שהיו עימו בקרון והציע להם עסקה - מי שיברח ויביא את הניגון אל הרבי ממודזיץ' יקבל מחצית מהעולם הבא של פסטג.
שניים ברחו, אחד ניצל והצליח להגיע אל הרבי ולהביא אלינו את הניגון. (מוזמנים לקרוא את הסיפור המלא באתר הפיוט)



נדמה לי שאין סיפור גבורה גדול מסיפור זה, אף כי קשה ואולי אסור לדרג את הגבורה, אך אם יש משהו שנותן תקווה ביום כזה, ביום שמזכיר לנו שבני אדם יכולים להיות רשעים באופן בלתי נסבל, זהו הסיפור הזה על כוחה של הנפש להאבק במי שמנסה לפגוע בה, ביכולתה של רוח האדם לעלות למעלה, להאמין ברוח הטוב, בגאולה.
אני לא חושבת שזהו סיפור דתי במובן המקובל דווקא; זהו סיפור של אדם העומד אל מול השטניות ומסרב לקבל שכך הוא העולם, הוא מתעקש לתת קול לנשמתו, קול לאמונה כי העולם יכול וצריך להתנהל בצילו של המשיח הגואל, בצילו של הטוב. הוא מתחבר אל המוזיקה, אל הניגון שמחבר בין שמיים לארץ, כי הוא מבין שהמוזיקה היא כלי המלחמה הנכון, הוא מעיז להבטיח למי שיסתכן ויברח מהרכבת כדי להביא את הניגון אל הרבי שכר כל כך מופרך ברגע זה - מחצית מהעולם הבא שלו, מחצית מהטוב שצפוי לו - כי עבורו, הטוב הזה נוכח בעולם לא פחות ואולי יותר, מהרוע שבתוכו הוא שרוי.
הסירוב להיכנע לקולו של השטן האנושי הוא גבורה, הסירוב לוותר על קולה של הנשמה, כשמסביב כמעט ונמחקה הנשמה האנושית - היא גבורה.
ואולי ניתן לומר שר' עזריאל-דוד פסטג בניגונו בתוך הקרון הנעול הצליח ולו לרגע לגאול את העולם, לגאול אותו מהשתלטות הרוע.

4 תגובות:

  1. סיפורים כאלו תמיד לוקחים אותי אל השאלה האינסופית- מה אני הייתי עושה? הייתי מוצאת בתוכי כוחות של חיים וגבורה אל מול הרוע? הייתי מוצאת לי שיר? הייתי בורחת? הייתי מאמינה ונסמכת על האמונה והבטחון?
    והיום.. בתנאי חיים כשכל האפשרויות מונחות בפניי - האם עכשיו אני תמיד מצליחה להתגבר ולשיר? האם כוחה של הנשמה שלי הוא שמנחה אותי בבחירות שלי ובעשיה שלי????

    השבמחק
  2. תודה חגית.

    חלק מסיפור השואה בדורנו הוא הייצוגים האומנותיים והתרבותיים שלה. העובדה שהצלחנו כעם, ולאו דווקא כיחידים, ל"תרגם" את אסוננו לאומנות מבטיחה שהסיפור - ייצוג של מציאות - ולא המציאות עצמה בהכרח - יועבר הלאה.

    זהו כוחו של הניגון הזה.

    תודה.

    השבמחק
  3. שלום חגית
    אמש העלינו את הסיפור הזה בסופו של טקס יום השואה בבית העדות, שעמד בסימן ניגונים מתקופת השואה.
    כמי שערך את התחקיר שאלתי את עצמי לא פעם על רמת המהימנות של הסיפור, ואני חושב שהיא גבוהה מאד. בהמשך לדברים שלך אני חושב שמותר לנו וגם חובה עלינו "להאמין" לפעמים, לא לפקפק כל הזמן, לא להטיל ספק תמידי, זה חשוב וזה נכון, אבל מותר להאמין שגם סיפורים נסיים ומופלאים כמו זה של ר' עזריאל-דוד פסטג יכולים להתרחש ממש במציאות. את זה אני אומר לאור ההערה בסוף מאמרה של שרה פרידלנדר, אודות חוקרים שהטילו ספק במהימנות הסיפור. כל כך קל להטיל ספק... כל כך קשה לפעמים להאמין.
    בסוף הערב ניגש אלי יהודי שאני מכיר מבית שמש, ואמר לי שהוא הנין של אותו ר' עזריאל פסטג...

    השבמחק