משום מה השנה משך את תשומת ליבי פרק ו' במגילה, פרק הלילה, וכך כתוב בו:
א בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת-סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. ב וַיִּמָּצֵא כָתוּב אֲשֶׁר הִגִּיד מָרְדֳּכַי עַל-בִּגְתָנָא וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף אֲשֶׁר בִּקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. ג וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַה-נַּעֲשָׂה יְקָר וּגְדוּלָּה לְמָרְדֳּכַי עַל-זֶה וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ מְשָׁרְתָיו לֹא-נַעֲשָׂה עִמּוֹ דָּבָר. ד וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מִי בֶחָצֵר וְהָמָן בָּא לַחֲצַר בֵּית-הַמֶּלֶךְ הַחִיצוֹנָה לֵאמֹר לַמֶּלֶךְ לִתְלוֹת אֶת-מָרְדֳּכַי עַל-הָעֵץ אֲשֶׁר-הֵכִין לוֹ. ה וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ אֵלָיו הִנֵּה הָמָן עֹמֵד בֶּחָצֵר וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ יָבוֹא. ו וַיָּבוֹא הָמָן וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ מַה-לַּעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ לְמִי יַחְפֹּץ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת יְקָר יוֹתֵר מִמֶּנִּי. ז וַיֹּאמֶר הָמָן אֶל-הַמֶּלֶךְ אִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ. ח יָבִיאוּ לְבוּשׁ מַלְכוּת אֲשֶׁר לָבַשׁ-בּוֹ הַמֶּלֶךְ וְסוּס אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו הַמֶּלֶךְ וַאֲשֶׁר נִתַּן כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשׁוֹ. ט וְנָתוֹן הַלְּבוּשׁ וְהַסּוּס עַל-יַד-אִישׁ מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְ הַפַּרְתְּמִים וְהִלְבִּישׁוּ אֶת-הָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ וְהִרְכִּיבֻהוּ עַל-הַסּוּס בִּרְחוֹב הָעִיר וְקָרְאוּ לְפָנָיו כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ. י וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן מַהֵר קַח אֶת-הַלְּבוּשׁ וְאֶת-הַסּוּס כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ וַעֲשֵׂה-כֵן לְמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי הַיּוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ אַל-תַּפֵּל דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. יא וַיִּקַּח הָמָן אֶת-הַלְּבוּשׁ וְאֶת-הַסּוּס וַיַּלְבֵּשׁ אֶת-מָרְדֳּכָי וַיַּרְכִּיבֵהוּ בִּרְחוֹב הָעִיר וַיִּקְרָא לְפָנָיו כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ. יב וַיָּשָׁב מָרְדֳּכַי אֶל-שַׁעַר הַמֶּלֶךְ וְהָמָן נִדְחַף אֶל-בֵּיתוֹ אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ. יג וַיְסַפֵּר הָמָן לְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וּלְכָל-אֹהֲבָיו אֵת כָּל-אֲשֶׁר קָרָהוּ וַיֹּאמְרוּ לוֹ חֲכָמָיו וְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו לֹא-תוּכַל לוֹ כִּי-נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו. יד עוֹדָם מְדַבְּרִים עִמּוֹ וְסָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ הִגִּיעוּ וַיַּבְהִלוּ לְהָבִיא אֶת-הָמָן אֶל-הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר-עָשְׂתָה אֶסְתֵּר.
חשבתי הרבה על הלילה ההוא, חשבתי הרבה על לילה. הלילה - כמו "הלילה ההוא" - הוא זמן אחר, זמן שהדברים מוקצנים בו, זמן של טוב ורכות, כמו הרכות וההתחשבות שיוצאת פתאם מהמלך האגואיסט הזה, אחשוורוש, כאילו לפתע ליבו ועיניו נפתחים אל אחרים שגמלו איתו טוב. אבל הלילה הוא גם זמן של רוע, זמן של פחד מפני הרוע, מפני ה"המןים" הרעים שמנצלים את הלילה כדי לחרוש מזימות.
כאילו החשכה מאפשרת להתחמק מהמציאות, ממידת הדין, לטוב ולמוטב, החשכה מעמעמת את המציאות הקשה של היום ומאפשרת לטוב לצאת ללא חשש, אך היא גם מאפשרת לרע לצאת ללא חשש.
אז בלילה ההוא היה מפגש אירוני כמעט, בין טוב לא צפוי לרע, שהיה קצת יותר צפוי.
פעמים רבות הלילה מבלבל אותנו, גורם לנו להאמין שהמציאות אחרת לחלוטין, מאפשר לנו לעשות את מה שאין לנו אומץ לעשות ביום. ולעיתים כשמאיר הבוקר, האור החזק של היום הופך את אירועי הלילה ומחשבותיו להזיה, אור היום מגלה לנו שבלילה חשבנו מחשבות שווא ולפעמים גם עשינו מעשי שווא, מיותרים. האור המלא מאפשר לנו לראות את כל מה שהסתיר הלילה.
אבל אותו לילה, "ההוא" של מגילת אסתר, היה לילה של מהפך, של שינוי. דווקא בלילה חזרו סדרי החיים ההגונים למסלולם, בשעות היום של שושן הבירה התאפיינו במציאות קשה, בה רוע בלתי נסבל או מוסבר ניהל את חייהם של אנשי "הודו ועד כוש", ואיים על יהודי אותן מדינות, המציאות הוכתבה ע"י מלך כאוטי ויועץ רשע. אבל בלילה חל שינוי: המלך הפך לפתע להיות הגון וטוב, וכמעט בלי משים העמיד את סדרי העולם על מכונם: הטוב (מרדכי) רוכב על הסוס, והרע (המן) משרת אותו. כך, היינו רוצים להאמין, צריך להתנהל העולם. הלילה החזיר את הסדר הנכון הצודק, ולשמחת כולנו, הלילה ההוא בישר את השינוי, את חזרתו של הסדר החברתי התקין בממלכת אחשוורוש.
אולי מגילת אסתר מבקש להחזיר לנו את האמון בלילה ובכוחו, לחזור ולהאמין, שלא תמיד אור חזק ובוהק הופך את המציאות לטובה יותר, נכון שהחושך עלול להסתיר מאתנו את חורשי הרעה של העולם, אבל לעיתים הוא גם עשוי להסתיר מאתנו את חורשי הרעה שבתוכנו, וכך קולות הביקורת הפנימיים מוחלשים ולרכות הטובה מותר לצאת, ולתקן את העולם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה