*טור אישי מתוך 'פרויקט השבת של מדרשת' בשיתוף 'עונג של שבת'
נניח שסיימתם משמרת עבודה ביום חמישי בלילה בשעה 23:00 ואשאל אתכם 'באיזה
יום סיימתם לעבוד?' אני מאמין שכולכם תענו שביום חמישי, ואפילו תלמידי פילוסופיה
ופיסיקה לא יוכלו להיעזר בחתולי שרדינגר/ פרדוקסים של סבתות על מנת לשנות את
העובדה הזו.
אם כן, השאלה שלי היא כזו: בפרולוג של היצירה המונומנטלית - 'בריאת
העולם' - כתוב: " וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם: וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם
הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי
מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה ". לא יודע מה אתכם, אבל בגן כוכבה הגננת
לימדה אותי שאלוהים ברא את העולם בשישה ימים, והגננת שלי מאוד משכנעת... חוץ מזה
שבדקתי ובאמת כתוב כך בתורה. אז למה כותבים לנו כאן " וַיְכַל אֱלֹהִים
בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" כאשר הוא סיים ביום השישי? ועוד, שאין ספק שאלוהים נח
ביום השביעי (זה כתוב בפירוש בפסוק הבא), ועדיין כתוב שהוא סיים לעבוד ביום
השביעי.. אז כיצד מיישבים את הסתירה?
התשובה - "אלוקים ברא ממש עד כניסת שבת ולכן זה נחשב כאילו זה
שבת" לא מספקת אותי מכיוון שגם אם הייתי מסיים משמרת ב 23:59 עדיין לא הייתי
אומר שסיימתי לעבוד ביום שישי אלא שסיימתי ממש ממש מאוחר בחמישי.
מנוחה = בטלה
אנו נמצאים בעולם מודרני מערבי שמטפח את השארת החותם על העולם, איננו
רוצים להותיר את העולם אחרי לכתנו כפי שקיבלנו אותו. מידת ההצלחה שלנו נמדדת לפי
השינוי וההשפעה שאנו מותירים כאן. זה אולי מסביר את הרצון של אנשים לחרוט את שמם
על עצים, להצטלם כל הזמן, לכתוב במגדל אייפל "משה היה פה", להיבחר
לכנסת, לכתוב ספרים וכו. וכל רגע יקר, אין זמן. זמן=כסף וכמובן כסף הוא חזות הכל. מהסיבה
הזו כל מחשבה של מנוחה מתקשרת בעיננו לבטלה, פרזיטיות וחוסר חיים.
אז האם השבת היא רק מנוחה מן השבוע שחלף? תחשבו על
כך - אם השבת הייתה רק על מנת לנוח היינו סופרים את ימי השבוע לאחור - כמו טבלת
ייאוש בצבא או בלימודים, אך אנו לא סופרים 'הולך ופוחת' כמו בית שמאי - שישי,
חמישי, רביעי וכו'. אלא 'מוסיף והולך' כמו בית הלל. גם ב'שיר של יום' (מזמור
מתהילים שמיוחד לכל יום בשבוע) אנו מקדימים "זה שיר של יום X בשבת קודש" כלומר אנו סופרים את השבוע
החדש ביחס לשבת הקודמת ולא לשבת הבאה. השבת היא לא הפסקה ארוכה של מנוחה ורביצה,
אלא יש בה משהו שנותן כוח חדש להמשך השבוע, כח שהוא מעבר לאגירת כוחות גרידא.
זמן אחר
הקב"ה מסיים לברוא את העולם ביום השביעי כיוון שהשבת היא בריאה
בפני עצמה. המנוחה מגיעה אחר כך - אלוהים הרי מתואר במנוחתו ביום השביעי, אך זה רק
לאחר שסיים לברוא את השבת. השבת מהווה את העצירה, החשיבה, התובנות, חשבון הנפש,
התבוננות על המציאות מלמעלה.
אני זוכר שבמשך לימודי התואר תמיד הייתי נורא עמוס
בעבודות ותרגילים ומדי פעם הייתי עוצר לכתוב, ואז אתה שם לב איך לרגע אתה מתנתק
מהשיגרה היומיומית ומתבונן על המציאות שלך מלמעלה, כאילו הכל קופא לרגע, הזמן
פתאום אחר. בשבת האחרונה יצאנו מ'בית פרת' לאחר התפילה ומישהי אמרה, "אני אף פעם לא
הולכת ככה בנוחות, ביומיום תמיד אני ממהרת". השבת מאפשרת הזדמנות לשיחות על נושאים שמעבר ליומיום, לשוחח עם המשפחה, בלי אייפון שתמיד דורש תשומת לב (או שמא אנו דורשים תשומת לב ממנו), פשוט לשבת ובאמת להיות שם.
השבת היא מנוחה אקטיבית, התבוננות של מעבר למקום ולזמן, מעבר לכאן ועכשיו.
"התואיל
להגיד לי בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?"
"זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע", אמר החתול.
"לא אכפת לי כל כך לאן – ", אמרה אליס.
"אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי", אמר החתול.
" – בתנאי
שאגיע לאן שהוא", הוסיפה והסבירה אליס.
"בטוח שתגיעי", אמר החתול, "אם רק תתמידי בהליכה."
עכשיו כשאני יודע ששבת היא לא באמת מנוחה, אלא עבודה רצינית וקריאת
כיוון לשאר ימות השבוע אני אולי יכול סופסוף לענות על השאלה של הגננת שלי:
למה לא כל יום שבת? כי זה
מתיש.
_________________________________________________________
*יקיר פרטוש, בן 28, עובד בחברת תרופות, מתגורר בכפר איילים ומייסד פרויקט 'גברת עם סלים'
