קול דממה דקה, זה מה שחשבתי היום בזמן הצפירה, כשהרחוב שקט לפתע והחלל התמלא בצליל שאין לו משמעות.
ששה קולן הולך מסוף העולם ועד סופו ואין קולן נשמע.
בשעה שכורתין את עץ האילן שהוא עושה פרי, הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע.
ובשעה שהנחש מפשיט את עורו, הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע.
ובשעה שהאשה מתגרשת מבעלה, הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע.
ובשעה שהאשה נבעל עם בעלה בעילה ראשונה, הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע.
ובשעה שהולד יוצא ממעי אמו, הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע.
ובשעה שהנשמה יוצאת מן הגוף , הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע.
ואין הנשמה יצאת מן הגוף עד שתראה השכינה, שנאמר "כי לא יראנה האדם וחי" (שמות לג:כ).
גם הצפירה קולה הולך מסוף העולם ועד סופו וקולה אינו נשמע.
יש משהו מוזר בשקט הגמור שיש בזמן הצפירה, רק הצפירה הזו, הקול היוצא מקצוות שונים של העיר ממלא את כל העולם, קול שאין לו שום משמעות ויש לו את כל המשמעויות, וסביבו - דממה דקה שעוטפת אותו, קול נשמע ולא נשמע.
כמו שאר הקולות היוצאים מסוף העולם ועד סופו, גם הצפירה היא זעקה בלתי אפשרית של חיים ומוות, שמולם המילים ואפילו המנגינות, מאבדות את יכולתן להסביר, לתת משמעות, לפרק ולארגן מחדש.
רעש איום ודממה מסביבו, רק כך בתוך הפרדוקוס הצלילי הזה ניתן לזכור, לחוות, לדעת משהו על שכול ועצמאות, על צער ועל שמחה שהימים האלה מלאים בהם.
ששה קולן הולך מסוף העולם ועד סופו ואין קולן נשמע.
בשעה שכורתין את עץ האילן שהוא עושה פרי, הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע.
ובשעה שהנחש מפשיט את עורו, הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע.
ובשעה שהאשה מתגרשת מבעלה, הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע.
ובשעה שהאשה נבעל עם בעלה בעילה ראשונה, הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע.
ובשעה שהולד יוצא ממעי אמו, הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע.
ובשעה שהנשמה יוצאת מן הגוף , הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע.
ואין הנשמה יצאת מן הגוף עד שתראה השכינה, שנאמר "כי לא יראנה האדם וחי" (שמות לג:כ).
פרקי דרבי אליעזר פרק לד
גם הצפירה קולה הולך מסוף העולם ועד סופו וקולה אינו נשמע.
יש משהו מוזר בשקט הגמור שיש בזמן הצפירה, רק הצפירה הזו, הקול היוצא מקצוות שונים של העיר ממלא את כל העולם, קול שאין לו שום משמעות ויש לו את כל המשמעויות, וסביבו - דממה דקה שעוטפת אותו, קול נשמע ולא נשמע.
כמו שאר הקולות היוצאים מסוף העולם ועד סופו, גם הצפירה היא זעקה בלתי אפשרית של חיים ומוות, שמולם המילים ואפילו המנגינות, מאבדות את יכולתן להסביר, לתת משמעות, לפרק ולארגן מחדש.
רעש איום ודממה מסביבו, רק כך בתוך הפרדוקוס הצלילי הזה ניתן לזכור, לחוות, לדעת משהו על שכול ועצמאות, על צער ועל שמחה שהימים האלה מלאים בהם.
אתמול אחרי הצהרייםבהר הרצל בין שורות הקברים הדהדו מילותייך.
השבמחק"רעש איום ודממה מסביבו, רק כך בתוך הפרדוקוס הצלילי הזה ניתן לזכור, לחוות, לדעת משהו על שכול ועצמאות, על צער ועל שמחה שהימים האלה מלאים בהם".