tag:blogger.com,1999:blog-33749647336241943242011-10-11T09:33:09.727+02:00דעת רביםמערכת מדרשתhttp://www.blogger.com/profile/12957839989747122368noreply@blogger.comBlogger591100tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-27918444492206411282011-08-31T21:17:00.002+03:002011-08-31T21:25:01.995+03:00לבכות כל הדרך אל הפיצול המגזרימאת: עינט קרמר, טבע עברי, אשחר<br /><br /><br />מחר היום הגדול, ה - 1.9, יומם המאושר של מאות אלפי הורים בישראל, שסוף סוף מחזירים את הזאטוטים למסגרת ואת עצמם לשפיות. זהו גם יומם המאושר של ילדים רבים, בני 6 ומעלה, המתחילים או ממשיכים את מסעם במערכת החינוך של מדינת ישראל. <br /><br />אך באשחר מחר לא יהיה יום מאושר. <br />באשחר מחר יהיה יום אומלל מאוד. <br />כי מחר זה היום הראשון בו רשמית סגרו לנו את החלום. <br /><br />***<br /><br />ומה כבר רצינו ? <br />ללמוד ביחד , דתיים וחילונים בלי לעשות מזה עניין. <br /><br />אשחר, למי שלא מכיר, הוא ישוב "מעורב" – דהיינו, ישוב קהילתי בו אנשים חובשי כיפה חיים לצד אלו שבחרו שלא לכסות את ראשם, בקהילה אחת חיה ופועמת. <br /><br />לתפיסתנו, כולנו יהודים, בעלי היסטוריה משותפת, מורשת משותפת ועתיד משותף (בע"ה), בלי קשר לכמות המצוות שאנחנו מקיימים ולהגדרות שכפתה עלינו הסביבה. אם תשאלו תושב אשחר זה או אחר לגבי זהותו המגזרית, בדרך כלל תיתקלו במשיכת כתפיים – כי מה זה משנה? דתיות או חילוניות הן לא שתי אמיתות שיש לבחור ביניהן, כי אם ציר מתמשך שכולנו ממוקמים עליו ונעים בתוכו. <br /><br />אנחנו חיים ככה, אנחנו מגדלים ככה את ילדינו, וזו מערכת החינוך שהיינו רוצים לראות. אך לצערנו, המציאות היא אחרת. ניסיונותינו החוזרים ונשנים להקים מסגרת משלבת נדחו שוב ושוב על ידי מועצת משגב, עד הימים האחרונים, בהם הודיעו לנו סופית על "הדתיים לרשום את הילדים למורשת, החילונים לרשום את הילדים למשגב, וכל אחד יקבל מענה לצרכים שלו במקום שמתאים לו, עם סל שעות תגבור כמענה ל"צרכים " שלנו". . <br /><br />מבחינתנו מדובר כאן לא פחות מאשר באקציה – חבורת ילדים שגדלו ביחד, מתוך בחירה של הוריהם לא להפריד ולפלג את העם הזה – נדרשים להתחלק למסגרות, על פי זרם דתי! <br /><br />אם הוריך בחרו להגדיר אותך כחילוני, אתה מחוייב ללכת לבית ספר משגב, שם, ואני מצטטת את אחד ההורים, "מתייחסים אל הדת כאל רגישות לבוטנים. ביום הראשון ללימודים אומרים שילד מסויים "אלרגי לבוטנים" ויש לכבד את זה, ותוך שתי דקות כולם שוכחים". אם בחרת להגדיר את עצמך כדתי, הרי מיד תנחת בבית ספר מורשת הדתי, בכיתות נפרדות מכיתה א (!) ותוכנית לימודים חרד"לית למהדרין. <br /><br />אם ההפרדה היתה על רקע עדתי, או במקרה של משגב אפילו לאומני, כל העולם היה צועק. אבל כשרומסים את זכויותינו לחינוך יהודי בישראל על רקע מגזרי, הכל עבר בקול תרועה דקה. <br /><br />וזהו – עכשיו אנחנו רשומים למשגב, הבטיחו לנו תגבור שעות לצרכים שלנו. לאור הבטחות העבר אני מקווה שגם הבטחה זו לא תחלוף עם הרוח, ואנחנו עצובים עצובים. <br /><br /><br /><b>אבל לא הכל שחור. </b><br />מחר נפתח בית הספר המשלב בנטור שבגולן. הבית ספר, שמחזיק חזון דומה, נפתח בגיל וברננה בזכות עקשנות של הורים, מועצה מפרגנת ומנהלת מחוז שיודעת להרים פרויקטים. <br /><br />אנחנו ההורים – עקשנים. מנהלת המחוז היא אותה מנהלת. אני מאחלת לכולנו שמועצת משגב תבין את הבשורה שאנחנו מחזיקים כאן, ובמקום לחפש דרך "לפתור את הבעיה" תעזור לנו למנף את החזון לבית ספר לדוגמה לאזור כולו. <br /><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-2791844449220641128?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>מערכת מדרשתhttp://www.blogger.com/profile/12957839989747122368noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-39321200883575720412011-08-21T16:02:00.000+03:002011-08-21T16:02:57.232+03:00שני פנים למאבק<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="line-height: 115%; margin: 0cm 4.55pt 10pt 0cm;"><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><span lang="HE" style="font-family: "David", "sans-serif";"><a href="http://3.bp.blogspot.com/-Q9zKAhLBa4Y/TbmPPQUSILI/AAAAAAAAAB0/_Z2CjCaI5gI/s1600/%25D7%259C%25D7%2599%25D7%2590%25D7%2595%25D7%25A8.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://3.bp.blogspot.com/-Q9zKAhLBa4Y/TbmPPQUSILI/AAAAAAAAAB0/_Z2CjCaI5gI/s1600/%25D7%259C%25D7%2599%25D7%2590%25D7%2595%25D7%25A8.jpg" /></a><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b>מאת: ליאור טל, ראש מכינת בינה ע"ש לובה אליאב </b></span></span></span></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><span lang="HE" style="font-family: "David", "sans-serif";">מאבק האוהלים מכיל בתוכו שני כיווני מאבק שלעיתים מתחברים אך לעיתים תהום פעורה ביניהם. האחד הוא מאבקם של אנשים המקבלים בתוך תוכם את תרבות החומר, הצריכה והרווח שהשתלטה על החברה הישראלית ונאבקים על כך שהם יוכלו לצרוך יותר בכספם. הם נאבקים על כך שהעובדה שהם משקיעים את רוב מרצם ומחשבותיהם בעבודה תניב עבורם חיים עם יותר נוחות ורווחה. זהו מאבק חשוב למען איכות חיים חומרית טובה יותר. </span></div></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="line-height: 115%; margin: 0cm 4.55pt 10pt 0cm;"><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><span lang="HE" style="font-family: "David", "sans-serif";">הנאבקים מן הכיוון השני, אשר אני רואה עצמי כחלק מהם, רוצים אף הם רווחה ורמת חיים חומרית סבירה, אך הם יוצאים כנגד סדרי העדיפויות והערכים השולטים בתרבות שלנו. בשלוש מילים ניתן לכנות את מאבקם- מאבק בעבודה זרה.</span></div></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="line-height: 115%; margin: 0cm 4.55pt 10pt 0cm;"><span lang="HE" style="font-family: "David", "sans-serif";">"מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני ג' דברים שהיו בו- עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים" (יומא, ט עמ' ב). בתשעה באב מקונן עם ישראל על חמישה אירועים מעברו ובהם חורבן הבית הראשון, שכאמור עבודה זרה הייתה מהגורמים המרכזיים שהובילו לנפילתו.<span style="mso-spacerun: yes;"> </span>עבודה זרה אינה דבר השייך לתרבויות פרימיטיביות. מהותה של עבודה זרה היא הקדשת חלקים מרכזיים מהווייתי למען דבר כלשהו, בצורה שאינה מכירה דה פקטו בחשיבותם של דברים אחרים, או לכל הפחות מעמידה את שאר הדברים בצילו של אותו הדבר. כדברי פרום: "פעם היו האלילים בעלי חיים, עצים, כוכבים, דמויות אנשים ונשים; כינו אותם 'בעל' או 'עשתורת' והם נודעו באלפי שמות אחרים. כיום הם מתכנים כבוד, דגל, מדינה, אם, משפחה, תהילה, ייצור וצריכה, ועוד שמות רבים אחרים" (והייתם כאלוהים, עמ' 41).</span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="line-height: 115%; margin: 0cm 4.55pt 10pt 0cm;"><span lang="HE" style="font-family: "David", "sans-serif";">יותר ויותר מתבהר שהרווח והממון הפכו לאליל המודרני של חלקים מרכזיים בחברה הישראלית (והאמריקאית). בעולם העסקי האדם הוא תמיד אמצעי למקסום רווחים והוא נבחן על פי יעילותו בהשגת מטרה זו. תהליכי ייצור הממון לא רואים מול עיניהם אנשים במלוא הווייתם, הם לא רואים חלומות ואכזבות, רגשות אהבה ותחושות תסכול, הם עיוורים למשברי חיים ורגעי שיא – הם רואים רק מזומנים. תחושת הערך העצמי של אנשים רבים נקבעת על פי הצלחתם לקבל משכורת גבוהה. למען משכורת כזו משתעבדים רבים ממעמד הביניים לעבודתם על חשבון יכולתם להשקיע במשפחתם ובעולמם החברתי והתרבותי. אני נמדד ומודד את עצמי על פי מה שיש לי ולא על פי מי שאני. בכל פינה רודפות אותנו הפרסומות המבקשות למקסם רווחים לבעלי ההון, הלוא הם כהני הדת החדשה, דת הממון. הממשלה בוחנת את המשק ואותנו האזרחים רק במונחים של צמיחה, מבלי להכיר ברווחת האדם המבקש לממש את עצמו ולצמוח בהתאם לחלומותיו.</span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="line-height: 115%; margin: 0cm 4.55pt 10pt 0cm;"><span lang="HE" style="font-family: "David", "sans-serif";">רובנו מקבלים מעשית את הממון והצריכה כחלק מרכזי בחיים, אך נדמה שיותר ויותר מאתנו מסרבים להמשיך לסגוד להם כאלילים. אנחנו מרגישים שמשהו כאן לא בסדר. לא יכול להיות שנקדיש כל פיסת זמן פנויה וכל מחשבה עתידית על חיינו לשאלות של פרנסה. לא יתכן שנעמול למחייתנו ועדיין נאבק לגמור את החודש במקום לחיות ברווחה ולפנות זמן פנימי וחיצוני לצמיחה אישית, הגשמת חלומות ובניית חיים ערכיים. אנו רוצים לעבוד שעות סבירות תמורת שכר המאפשר חיי רווחה טובים. נמאס לנו שהאדם עובד עבור הכלכלה וההון במקום שאלו ישרתו אותו. </span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="line-height: 115%; margin: 0cm 4.55pt 10pt 0cm;"><span lang="HE" style="font-family: "David", "sans-serif";">עבודה זרה כבר הביאה בעבר לחורבן הבית הלאומי. אי אפשר לגדל דור של ילדי מעמד ביניים שלא מכירים את אבא או את אמא כי הם חוזרים הביתה רק כשהילד כבר ישן. אין זה ראוי לגרום לאנשים לעבוד מבוקר עד ערב במקסום רווחי בעל הון ולא לאפשר להם להתפנות מחוץ לעבודה לדברים אחרים (מעבר לבידור פסיבי וזול הנדרש כדי להירגע מעמל היום). לא ניתן לבנות בית חברתי כאשר שבמקום לראות אנשים רואים רק שקלים ודולרים.</span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="line-height: 115%; margin: 0cm 4.55pt 10pt 0cm;"><span lang="HE" style="font-family: "David", "sans-serif";">מאבק האוהלים כנגד חורבן הבית דורש מהממשלה לייצר רווחה בלתי מותנית לכל אדם. יש הנאבקים על כך עמוק מתוך תרבות החומר והרווח השלטת, אך אני וחברים רבים נוספים נאבקים על כך על מנת שנוכל להתפנות לעוד דברים בחיים מעבר לרדיפה אחרי ממון. אנו רוצים שינוי חברתי ותרבותי עמוק בסדרי העדיפויות שלנו כחברה. נשאר מאוחדים במאבק אך לא נחדל לנסות ולשכנע את חברינו הצועדים עימנו שאת אליל הממון והרווח צריך לנפץ ולנתץ לפני שהוא יוביל לעוד חורבן בית. </span></div><div class="separator" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/-GgsaqbKQ1Uw/TlEBa7m9YiI/AAAAAAAAACc/2uZY_a6SHh4/s1600/6055097360_03ea723b42_b+128.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; height: 31px; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em; width: 38px;"></a></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-3932120088357572041?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>מערכת מדרשתhttp://www.blogger.com/profile/12957839989747122368noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-23044458743227532632011-08-11T17:10:00.003+03:002011-08-14T09:29:04.184+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">ביום שני הקרוב, החמישה עשר לחודש אוגוסט יגיע גם היום החמישה עשר לחודש אב הלא הוא חג האהבה העברי ט"ו באב. כל הפרטים מרחבי עולם ההתחדשות היהודית, כאן: <br /><br /><strong>צפון: </strong><br /><br />בקיבוץ גדות יתקיים ערב בו הזמר העברי משוחח עם שיר השירים, בהשתתפות עופר גביש, אורי הייטנר, סולנים ואורחים מהקהילה. החל מ20:00 באולם הספורט בקיבוץ גדות, 30 ש"ח כניסה למי שאינם דרי היישוב. <br /><br /><br /><strong>מרכז: </strong><br /><br />בערב טו באב בגן החשמל בתל אביב יחגגו פבל ואינה את חתונתם <a href="http://www.facebook.com/event.php?eid=146667982078574"><strong>בפסטיבל אורבני</strong></a> עם NEW ORLEANS FUNCTION JAZZ. במקום יהיו שלל מתחמים כולל הפעלות לילדים ותצוגת אופנה אלטרנטיבית והכל על מנת לעורר מודעות לאלטרנטיבות לנישואין ברבנות. <br /><br />קצת לפני כן, רגע לפני מוצ"ש ה13.8 בשעה 20:00, יקיימו בבית דניאל בתל אביב ערב אופרה. מחיר לקהל הרחב: 50 ש"ח, יש להרשם מראש<br /><br /><br /><strong>ירושלים: </strong><br /><br />ביום ראשון החל מ18:30 יקיימו בית המדרש קולות ולהקת ורטיגו בקיבוץ הל"ה את "<a href="http://www.kolot.info/ContentPage.aspx?id=670"><strong>ללמוד לרקוד לאהוב</strong></a>". בהרשמה מראש<br /><br />בבית אביחי בערב טו באב צרויה להב מארחת את דנה ברגר ואיתי פרל, החל מ 20:30. מחיר 50 ש"ח למבוגר ו20 ש"ח לסטודנט. <br /><br /><strong>דרום: </strong><br /><br />במרכז יעקב הרצוג יוצאים קצת קודם ביום חמישי ה11.8 <a href="http://www.merkazherzog.org.il/info/programs/Programs_tashaA/levana.htm"><strong>לליל אהבה בכרמי לכיש</strong></a>. סיור לילי ותנ"כי באזור תל לכיש בהדרכת ד"ר גבי ברזילי. החל מהשעה 20:00. מחיר 40 ש"ח, הרשמה מראש מספר המקומות מוגבל</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-2304445874322753263?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>מערכת מדרשתhttp://www.blogger.com/profile/12957839989747122368noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-78820407884219734042011-08-05T13:29:00.003+03:002011-08-08T11:13:59.486+03:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">חודש אב מתחדש עלינו בסימן של התעוררות ציבורית גדולה. כמי שאמונים על חיבור המקורות היהודיים לכאן ועכשיו של החברה הישראלית, בתי המדרש מעמידים במרכז סדר הלימוד שלהם השנה את כל מה שבוער. הארועים פתוחים לציבור הרחב ללא תשלום. מצפון עד דרום ערבי הלימוד מציעים לכם הזדמנות להתחבר. <br /><br /><strong>צפון</strong><br /><br />בקהילת מוריה של הקהילה המסורתית בחיפה, רחוב חורב 7, תתקיים ביום שני בשעה שמונה לאחר קריאת מגילת איכה הרצאתה של פרופסור ניצה בן דב, על <a href="http://www.moriahaifa.022.co.il/BRPortalStorage/a/32/87/54-V7fHM2kkE5.pdf"><strong>חורבן בית ובניית בית</strong></a>, בעקבות סיפורו של עגנון "הסימן" <br /><br />ביום שלישי, לאורך היום כולו יתקיימו<a href="http://www.moriahaifa.022.co.il/BRPortalStorage/a/33/76/22-5tm01W9Gq8.pdf"> <strong>מעגלי שיח</strong></a> במאהל ברחבת האודיטוריום במרכז הכרמל. צאת הצום יצוין בשעה 21:00 עם ההרצאה "אין לי בית אחר - ללמוד מההסטוריה: על יצירת פערים וחורבן הבית". <br /><br />מרכז יובלים מובילים את ארועי "הלילה לא לומדים תורה" והשנה בנושא: ערבים זה בזה?! <br />בקיבוץ ברעם הדיון יחל החל מהשעה 20:00 במוזיאון בר דוד ויקחו בו חלק הח"כ לשעבר אברום בורג וטלי עומר. מנחה: איימי קליין.<br />בקריית שמונה הדיון יחל בשעה 19:30 בככר צהל, בהשתתפות תא"ל במיל אפי איתם וד"ר צבי צמרת. מנחה: אורי הייטנר. <br /><br />כחלק <a href="http://www.hefer.org.il/Media/Doc/zait/%D7%90%D7%92%D7%A8%D7%AA%20%D7%90%D7%91%20%D7%AA%D7%A9%D7%A2%D7%90.pdf"><strong>מתוכנית חודש אב</strong></a> יקיים בית המדרש זית הרצאה של ד"ר גבי ברקאי בנושא הממצאים החדשים מסינון העפר בחפירות הר הבית. החל מהשעה 21:00 ברחבת בית העם בכפר הרואה.<br /><br /><br /><strong>מרכז</strong><br /><br />חורבן * גאולה * משכנתא: ביום שני, בערב ט באב יקיימו בתי המדרש עלמא, קולות ובינה בשיתוף עם צו פיוס ובית תפילה ישראלי מתחמי קריאת מגילה ולימוד לט באב לאורך שדרות רוטשילד בתל אביב. החל מהשעה 20:00<br /><br />ביום שלישי בשעה 21:00 במאהל בשד' נורדאו בתל אביב, יתקיים לימוד "כל ישראל ערבים זה בזה" עם הרב אנני דגני מתמורה יהדות ישראלית<br /><br />במאהל בכפר סבא יקיימו תמורה יהדות ישראלית קריאת מגילת איכה ולימוד על צדק חברתי בהנחיית הרבה גלית אורן מורן, החל מהשעה 20:00<br /><br /><br /><strong>ירושלים</strong><br /><br />בבית גשר יתחילו את ארועי הערב בהקרנת הסרט<strong> </strong><a href="http://www.gesher.co.il/data/upl/HomeNews/55-sLink.jpg"><strong>ק"מ מרובע אחד</strong></a> של יורם סבו. סרט תיעודי העוקב במשך שלוש שנים אחר ההתרחשויות בק"מ רבוע אחד בעיר העתיקה. לאחר מכן יתקיימו מעגלי שיח. <br /><br />במאהל הסוס, ליד המשביר החל מהשעה 18:00 יקיימו מעגל טוב בשיתוף המכללה החברתית כלכלית לימוד בנושא: "על מה חרבה ירושלים?" בהנחיית מנחם בן שלום. <br /><br />במנהל קהילתי גינות העיר יקיימו קריאת מגילת איכה ולימוד בנושא: "בעקבות ירמיהו - חשבון נפש חברתי עם אנשי מעשה ורוח". הארוע יחל בשעה 20:30 ונציגת תמורה יהדות ישראלית תהיה הרב סיוון מס. <br /><br /><br /><strong>דרום</strong><br /><br />במרכז יעקב הרצוג יקדישו את ערב ט באב הקרוב לשסע המפלג את החברה הישראלית כבר שש שנים מאז שבוצעה תכנית ההתנתקות וישובי גוש קטיף פונו. הערב יחל בשעה 22:00 בסיור במרכז הזכרון לגוש קטיף <a href="http://www.merkazherzog.org.il/info/programs/Programs_tashaA/tshea-bab-2011.jpg"><strong>ביישוב ניצן</strong></a> ולאחר מכן יתקיימו מעגלי שיח. <br /><br />בירוחם, במרכז עתיד במדבר, רחוב הסהר 281 בנווה צוף, החל מהשעה 20:30 תתקיים קריאת מגילה ולאחריה קינות ומעגלי שיחה והרצאה של ד"ר שלמה טיקוצ'ינסקי מנהל הקמפוס החרדי במכון לנדר.<br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-7882040788421973404?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>מערכת מדרשתhttp://www.blogger.com/profile/12957839989747122368noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-26842988154999766992011-08-05T12:04:00.000+03:002011-08-05T12:04:03.722+03:00אוהלי המחאה ואוהלה של תורה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br /><div class="MsoNormal" dir="RTL"></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: center;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial;"><span class="Apple-style-span" style="line-height: 18px;"></span></span></div><div align="center" class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: center;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"><b>כמו אותו אדם שלא ידע שהוא מדבר פרוזה, </b></span></span></div><div align="center" class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: center;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"><b>המוחים באוהלים לא יודעים שהם מדברים "יהודית"</b><o:p></o:p></span></span></div><div align="center" class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: center;"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"><br /></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family: Arial; line-height: 150%; text-align: justify;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"><b><span class="Apple-style-span" style="color: orange;">דבי גולן, עמותת עתיד במידבר, ירוחם</span><span class="Apple-style-span" style="color: blue;"><o:p></o:p></span></b></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family: Arial; line-height: 150%; text-align: justify;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12.0pt; line-height: 150%; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"><br /></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family: Arial; line-height: 150%; text-align: right;"></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family: Arial; line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;">המחאה המכונה "מחאת הדיור" מזמן לא מצטמצמת לדרישה לדיור בר-השגה. הקריאות "העם רוצה צדק חברתי" מבטאות כמיהה עמוקה הרבה יותר ורחבה הרבה יותר – לתיקון מקיף, לחברה צודקת, חומלת ודואגת לחלשים, לעצירת בהלת ההפרטה והחזרת אחריות המדינה לאזרחיה, הנדרשים לתרום לה בכספי המיסים הגבוהים ובסיכון חייהם בשירות צבאי, אך מרגישים נטושים על ידיה בתחומי חיים רבים: דיור, חינוך, בריאות ועוד. יש פה כמיהה לחברה שיש בה צדק חלוקתי – בקרקעות ובמשאבים, כדי שהמדינה עצמה לא תכשיל את הרשויות החלשות בפריפריה ותמנע מהן יציבות תקציבית. יש כמיהה למדינה שאין בה אותם הפערים הזועקים בין עניים ועשירים, שאין בה כל כך הרבה עניים עובדים וילדים עניים. <o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family: Arial; line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"><br /></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">אבל המחאה "החילונית" המבורכת לא יודעת שהיא בעצם מדברת "יהודית". הרי המחאה מנכיחה ומשקפת את הערכים הכי מהותיים ובסיסיים של המורשת היהודית: כדברי רבי עקיבא (תלמוד ירושלמי, מסכת נדרים, דף ל, עמוד ב), "<b>ואהבת לרעך כמוך - זהו כלל גדול בתורה</b>". וישנה מצווה מפורשת בתורה (ויקרא כה, פסוק לה ): </span><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b><span lang="HE" style="color: black;">"</span></b><span lang="HE" style="color: black;"><b>וְכִי-יָמוּךְ אָחִיךָ, וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ-וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ, גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ</b>"</span></span><span lang="HE" style="font-family: Arial;">. כיצד נרגיש שנשמטת מטה ידו של אחינו – היהודי או הלא-יהודי – אם לא נלך איתו יד ביד? והיום יש לנו לא רק אחריות אישית אלא מנגנון לאומי – מסגרת של מדינה ריבונית – והאחריות עליה פי כמה וכמה להחזיק את אלה שמטה ידם עמנו. <span> </span><o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family: Arial; line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"><span><br /></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family: Arial; line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;">אני שומעת במחאה תביעה למדינה היהודית להיות נאמנה לעקרונותיה כפי שמובאים בהכרזת עמצאותה: "<b>מדינת ישראל תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה... תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל.</b>..." המחאה הזו אכן מהדהדת את קריאות הנביאים בארץ הזו לפני 2500 שנה, כשהתריעו על תופעות של עשירים המתעשרים על חשבון העניים, עניים הכלואים במעגל העוני, שחיתויות ועיוותים בחברה שפוגעים פגיעה אנושה בהצדקת קיומה. </span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family: Arial; line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"><br /></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family: Arial; line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;">על תופעות אלו אמר הנביא ישעיהו (נח, פסוקים ו-ז) במילים שנשמעות כה אקטואליות היום, במיוחד ערב ט' באב: "<b>הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים וְכָל-מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ. הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת<span> </span>כִּי-תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם.</b>" ודייקו: "בשרך" ולא "בשרו" – זה לא "הם" לעומת "אנחנו". זה אנחנו. כפי שאמר בר קפרא <span> </span>– "<b>הווי רואה בשרו כבשרך</b>" (מדרש ויקרא רבה פרשה לד). כל אחד מאיתנו היה יכול להיות במצב של "ההוא". כל אחד מאיתנו נדרש בפי הנביא להרגיש הזדהות עם האחרים שלא שפר גורלם, גם אם הם שונים ברקע, מוצא, השכלה, מצב כלכלי, שייכות פוליטית וכו' – כי כולנו נבראינו בצלם אלוהים, אחים ואחיות אנו. </span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family: Arial; line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"><br /></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family: Arial; line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;">זהו הבסיס לתביעת שוויון הזכויות המתוארת בהכרזת העצמאות שלנו, שקובעת לנו יעדים ברורים: "<b>מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין... תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות"</b> – ולמרות ההתקדמות בששת עשורי קיומה, אנו עדיין רחוקים ממימוש מלא של הדברים.... כשם שהיחס אל החוליות החלשות בחברה מעיד על חוסנה, אי השוויון בחברה משפיע לרעה על כוח עמידתה – עמידתנו – ומתנגש עם רכיבים בסיסיים בזהותנו היהודית. <span> </span><o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family: Arial; line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"><span><br /></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family: Arial; line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;">יתרה מזו – הדרישה לחזור להיות מדינת שדואגת לרווחת תושביה, והמגוון הגדול של המוחים – מימין ומשמאל, דתיים ומסורתיים, חילונים ואף חרדים, מכל העדות והקהילות, תושבי הפריפריה ליד החבר'ה מרוטשילד – משקפים ערך יהודי קיומי ויסודי שבזכותו שרדנו אלפי שנים – ערבות הדדית. מה יותר יהודי מ"<b>כל ישראל ערבין זה בזה</b>" (ספרא בחוקותי פרק ז, ה)? <o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family: Arial; line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"><br /></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family: Arial; line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;">ט' באב מסמל ומזכיר את האסונות שפקדו את עם ישראל, ביניהם חורבן בתי המקדש והיציאה לגלויות, אך העיקר בו לטעמי אינו רק להתאבל או לשקוע בעצב ודיכאון על מה שאבד ונהרס,</span><span dir="LTR"></span><span dir="LTR" lang="HE"><span dir="LTR"></span> </span><span lang="HE" style="font-family: Arial; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"> אלא להיזכר במה שאנו בעצמנו עוללנו לעצמנו ולראות נכוחה מה דורש תיקון היום. </span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family: Arial; line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"><br /></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family: Arial; line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;">לדעת חכמינו מעשינו הם שגרמו לחורבן ולהרס העצמאות היהודית בידי שמיים; שנאת החינם, החמס, הגזל, שפיכות הדמים, זילות החיים, עושק העניים והשתיקה מול כל אלה של המנהיגים וההמונים....היום ההמונים מתחילים לדבר – הם מדברים על הדברים האלה וגם אחד עם השני. <o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family: Arial; line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"><br /></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family: Arial; line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;">ב</span>ימי המשנה (לפני 1800 שנה) כשהייתה גוברת הבצורת בארץ , ותעניות רגילות לא הועילו להורדת הגשמים המיוחלת, נהגו להוסיף לתענית מעשה דרמטי: היו מוציאים את התיבה (ארון הקודש ובו ספרי התורה) מבית הכנסת לרחובה של עיר. המנהיגים והעם הפשוט היו שמים אפר על מצחיהם. וזקן החבורה היה מתריע בפני הקהילה כולה: תקנו מעשיכם! (משנה, מסכת תענית, פרק ב,<span> </span>משנה א)</div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="font-family: Arial; line-height: 150%;"><br /></div><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial;"> <div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;">דווקא בימי "בין המצרים" המזכירים אירועים קשים מההיסטוריה של עמנו, אני רואה תיקון ותקווה גדולה ב"יחד" ובשיח של אחווה על סוגיות חברתיות שהולכים ונרקמים במאהלים הפרושים מהצפון עד הדרום ובדרישות לצדק חברתי ושינוי פני החברה שלנו. המאהלים שצצו ברחובה של עיר הם עצמם סוג של חיבור ל"תיבה" - למורשת שלנו - בהבאתם את הערכים היהודיים היסודיים ביותר ללב השיח הציבורי. </span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"><br /></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;">יש במורשת שלנו –מימי התנ"ך ועד חכמינו מהדור האחרון – בסיס ערכי איתן, תבונה והכוונה, אוצרות של כוח וחכמה להמשך המאבק על חברה מתוקנת וחיזוקה של המדינה כדי שתגשים את חזון הנביאים ועקרונות הדמוקרטיה. עצם קולות המחאה, הכמיהה, הדרישה לתיקון החברה העולים מן המאהלים – הם עצמם קולות "יהודיים" ודמוקרטיים. <o:p></o:p></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"><br /></span></div><br /><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="line-height: 150%; text-align: right;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; line-height: 150%;"><b><span class="Apple-style-span" style="font-size: x-small;">דבי גולן היא תושבת ירוחם, מייסדת-שותפה ונשיאה של עמותת עתיד במידבר, המפעילה את בית המדרש היוצר האזורי "במידבר", ומייסדת-שותפה וחברה פעילה ברשת בתי המדרש בישראל, הפותחים את שעריהם לכל השכבות והסקטורים במדינה. היא גם חברה בתנועת "תיקון".</span></b></span><span dir="LTR" style="font-size: 10.0pt; line-height: 150%;"><o:p></o:p></span></div></span><br /><br /><div class="MsoNormal" dir="RTL" style="text-align: justify;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 12pt; line-height: 18px;"><b></b></span><b></b></div><br /><div class="MsoNormal" dir="RTL"></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-2684298815499976699?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>מערכת מדרשתhttp://www.blogger.com/profile/12957839989747122368noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-43756397687467740112011-06-01T20:14:00.005+03:002011-06-02T17:54:31.145+03:00שבועות ברשת בתי המדרש<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">בשנים האחרונות הפך חג השבועות לחג הגדול של הלימוד בחברה הישראלית. לימוד התורה יוצא מהכיתות ומבית המדרש ומתקיים לאורך כל הלילה במגוון גדול של מוסדות ציבוריים, אולמות תרבות ומתנסים. רשת בתי המדרש גאה להוביל גם השנה את החגיגה של לימוד ישראלי - יהודי ברוח פלורליסטית. קיבצנו עבורכם כאן את ערבי התרבות והלימוד, שמקיימים בתי המדרש השונים לפני החג ובמהלכו. <br /><br /><br /><br /><strong>צפון: </strong><br /><br />הסנונית הראשונה של הלימוד בצפון מגיעה כבר ביום חמישי ה2.6. "<a href="http://dugrinet.co.il/11385/date/2011/may/22"><b>חכי נעמי</b></a>" ערב של קריאת שירה נשית ולימודה, של המדרשה במכללת אורנים.<br /><br />בערב יום ראשון, ג סיוון, ה5.6 יתקיים בקריית שמונה <a href="http://mizrach.org.il/2011/05/28/%D7%AA%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%9F-%D7%9C%D7%99%D7%9C-%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%AA-%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%94-%D7%A4%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%91%D7%9C-%D7%A8%D7%95d/"><b>פסטיבל לימוד, רוק ופיוט</b></a> אל תוך הלילה. אחרי לימוד על יסודות של חסד, תיקון עולם ושינוי חברתי ביהדות יחברו מיכה שטרית וליאור אלמליח פיוט ורוק.<br />במקביל נשים מוזמנות ל<a href="http://www.oranim.ac.il/sites/heb/hamidrasha/Lists/List/DispForm.aspx?ID=84&Source=http%3A%2F%2Fwww%2Eoranim%2Eac%2Eil%2Fsites%2Fheb%2Fhamidrasha%2FLists%2FList%2FAllItems%2Easpx"><b>הושעיה</b></a> ל"הלבנה בחידושה" סדרת מפגשי ראש חודש מבית המדרשה באורנים אשר יתמקד הפעם ב: נשים, כביסה ומתן תורה.<br /><br />ביום שני ה6.6 בערב, יקיים <a href="http://www.gandel.org.il/contact-us.html"><b>מכון גנדל</b></a> את "עושים רוח יהודית" ערב לימוד בנושא עשרת הדברות בספריה העירונית בכרמיאל. <br /><br />מדרשת ירושלים ומדרשת כרמל מ<a href="http://www.moriahaifa.022.co.il/BRPortalStorage/a/30/44/87-59BMNZ6TAY.pdf"><b>מדרשיות שכטר</b></a>, יקיימו תיקון בליל החג בקהילת מוריה בחיפה.<br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/-KkEYXLDp9Vc/TeZvDqTEojI/AAAAAAAAAB8/FXi5r_JYif0/s1600/AD7P5752.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="133" src="http://3.bp.blogspot.com/-KkEYXLDp9Vc/TeZvDqTEojI/AAAAAAAAAB8/FXi5r_JYif0/s200/AD7P5752.JPG" width="200" /></a></div><br /><br /><strong>מרכז: </strong><br /><br />את שבוע החג פותח בית המדרש קולות עם לימוד ביום ראשון ה5.6 בבית התפוצות, אשר יעמוד בסימן השאלה: <a href="http://www.kolot.info/ContentPage.aspx?id=640">ה<b>אם עשרת הדברות יכולים להוות חזון ערכי משותף</b>?</a>. את הערב תפתח הרצאה של ד"ר מיכה גודמן, במקביל לארוחה קלה יתקיימו <a href="http://www.kolot.info/ContentPage.aspx?id=637"><b>קבוצות לימוד</b></a> והוא יסתיים בסדנת שירה ופיוט עם מורין נהדר והדס אהרון קרוב לשעה חצות.<br /><br />בנתניה יקיים <a href="http://www.gandel.org.il/contact-us.html"><b>מכון גנדל</b></a> בשיתוף הספרייה העירונית את "לילה לבן" לימוד בנושא עשרת הדברות עם ליאור העברי. <br /><br />כמידי שנה מקיימת מכללת עלמא את <a href="https://www.alma.org.il/event.asp?pageid=92&id=168"><b>ארוע הלימוד</b></a> המרכזי בליל החג בתל אביב. השנה ההרצאות והסדנאות יסובו סביב ה"אמא", הדרמה המשפחתית והאמהות הגדולות במקורות העבריים. את הערב תחתום הופעה של רונה קינן.<br />במקביל יקדישו <a href="http://www.bina.org.il/yeshiva/event/%D7%9B%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%90%D7%97%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%AA%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%9F-%D7%A8%D7%97%D7%9C-%D7%95%D7%9C%D7%90%D7%94-%D7%AA%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%94-%D7%94%D7%97%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%A0%D7%99%D7%AA">ב<b>ישיבה החילונית</b></a> של בינה, ליד התחנה המרכזית בתל אביב את ערב הלימוד למשוררות רחל ולאה גולדברג. את הערב תחתום שירה שירה משותפת עד הבוקר.<br /><br />בנווה צדק, יקדישו מדרשת עיון את הלימוד שלהם ל"<a href="http://www.panim.org.il/p-12_news-1847/"><b>תורת הגר</b></a>". את הערב יפתח שיעור בשפה האנגלית העוסק בפירוש לאקאניאני לספר יונה, והבוקר יחתם בקריאת מגילת רות ובתפילה שוויונית. <br /><br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/-WOYz-ATc9_o/TeZxsQBEFHI/AAAAAAAAACE/VGsa_F95d_U/s1600/DSCN6734.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="150" src="http://1.bp.blogspot.com/-WOYz-ATc9_o/TeZxsQBEFHI/AAAAAAAAACE/VGsa_F95d_U/s200/DSCN6734.jpg" width="200" /></a></div><br /><strong><br /></strong><br /><strong>ירושלים: </strong><br /><br />בערב יום שני, ד סיוון ה 6.6, מזרח שמש מזמינים אתכם <a href="http://mizrach.org.il/wp-content/uploads/2011/05/tikun.jpg">ל<b>ערב לימוד בדגש חברתי במוסרר</b>ה</a>, שיסתיים בחפלת רוק ופיוט עם חיים אוליאל הרב מימון כהן ומקסים קרוצ'י. <br /><br />בליל החג, בית המדרש אלול מזמין אתכם <a href="http://www.elul.org.il/content.asp?lang=he&pageid=210">ל<b>לימוד מונחה מעמיק ואינטימ</b>י</a> בשלושה נושאים: מהי תורה?, לקראת שבת והחזרה לארץ. החל מ22:30 בבית המדרש. <br /><br />"מה עושים עם המשיח?" תושבי הר אדר יוכלו להנות מלימוד בהנחיית רוני יבין-גורדון החל מ 22:00 במתנ"ס. <br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/-v8K9ZCVtsoY/TeZ0JyefXTI/AAAAAAAAACI/AsEiNY6wPOM/s1600/DSC_1314+copy.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="126" src="http://2.bp.blogspot.com/-v8K9ZCVtsoY/TeZ0JyefXTI/AAAAAAAAACI/AsEiNY6wPOM/s200/DSC_1314+copy.jpg" width="200" /></a></div><br /><strong>דרום: </strong><br /><br />את אירועי שבועות בדרום יפתח "<a href="http://www.bamidbar.org/image/users/151339/ftp/my_files/Campaign/bamidbar.pdf"><b>פעמי מדבר</b></a>" חגיגת פיוט וניגון בירוחם שתתחיל ביום רביעי ה 1.6 בערב עם הופעה קולות מן השמיים של התזמורת האנדולוסית, הברירה הטבעית, דוד דאור ואורית עטר תתפרש על כל סוף השבוע ותסתיים במוצאי שבת ה 4.6 במלווה מלכה משותף עם יוסי לב באולם המתנ"ס.<br /><br />ביום ראשון, ג סיוון, ה5.6 יתקיימו <a href="http://www.bina.org.il/neighborhood/event/%D7%AA%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%9F-%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%91%D7%90%D7%A8-%D7%A9%D7%91%D7%A2">מ<b>עגלי תיקון לשבועות</b></a>, בסימן של חגיגה יהודית בעיר העתיקה של באר שבע. מרצים מבינה ומעתיד במדבר יהיו שם, ואת הערב תחתום הופעה של שלמה גרוניך על הפסנתר. <br /><br />ועוד ביום ראשון, מעט יותר צפונה - יתקיים במרכז יעקב הרצוג בקיבוץ עין צורים - "<a href="http://storage.cet.ac.il/CetForums/Storage/MessageFiles/7163/75024/Forum75024M16I1.jpg"><b>מנחת ביכורים</b>" </a>- ערב לימוד וחוויה עם נח חיות, רות קלדרון ומוקי צור ולקינוח "הפרברים". אל תחמיצו.<br /><br /><a href="http://www.bamidbar.org/151339/%D7%A6%D7%95%D7%A8-%D7%A7%D7%A9%D7%A8"><b>עתיד במדב</b>ר</a> יקיימו את תיקון ליל השבועות המרכזי בבית הכנסת "אפיקים בנגב" באופקים. הלימוד יחל ב 22:45<br />במקביל יתקיים תיקון ליל שבועות הכולל גם ארוחה חלבית והופעה של אריאל הורביץ <a href="http://www.ramat-negev.org.il/main.php?m=1154&s1=1729&s2=2842"><b>במדרשת בן גוריון ברמת הנגב</b></a><b>. </b><br /><br /><br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/-moVWyW3Fy24/TeZxTSUpShI/AAAAAAAAACA/vq5U9NWDw-4/s1600/AD7P5864.JPG" imageanchor="1" style="margin-left: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="133" src="http://4.bp.blogspot.com/-moVWyW3Fy24/TeZxTSUpShI/AAAAAAAAACA/vq5U9NWDw-4/s200/AD7P5864.JPG" width="200" /></a></div><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-4375639768746774011?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>מערכת מדרשתhttp://www.blogger.com/profile/12957839989747122368noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-89557684206775058002011-05-09T00:25:00.003+03:002011-05-09T01:01:08.607+03:00מישהו דואג לי שם למעלה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><strong>מאת: חגית ברטוב, אתר מדרשת</strong><br /><br />מוזר עד כמה ליום הזיכרון יש פס קול, כמעט אי אפשר לעבור את היום הזה בלי לשמוע את השירים האלה, של יום הזכרון, ההכרחיים יותר (אחי הצעיר יהודה, הרעות, מה אברך, אליפלט, בשביל אל הברכות, וכן, גם הילדים של חורף 73 שמתנגן כרגע ברקע) וההכרחיים פחות, ומדי פעם מגיח איזה שיר חדש (<a href="http://www.youtube.com/watch?v=bjOqqJcJ15U">קצר פה כל כך האביב</a>) ומצטרף להכרחיים ולפעמים עורך מוזיקלי יצירתי שולח כמה בלוני ניסוי (מיותרים בדרך כלל). (<a href="http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2904211,00.html">YNET סיפקו לנו השנה רשימה מלאה, מורכבת מכל הנ"ל</a>).<br /><br />מבירור קצר באתר שיודע הכל - ויקיפדיה- מסתבר כי הנוהג לקיים <a href="http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%A8%D7%91_%D7%A9%D7%99%D7%A8%D7%99_%D7%9C%D7%95%D7%97%D7%9E%D7%99%D7%9D">ערב שירי לוחמים</a> החל בשנות השבעים בטכניון בחיפה והתפשט לרחבי הארץ בתחילת שנות ה- 80.<br /><br />בכל זאת אני מגלה שאף פעם לא שאלתי את עצמי - איך זה שמכל הימים בלוח השנה, דווקא ליום הזה יש פס קול, הכרחי, הרי אם לא אשמע את ההכרחיים ארגיש כמעט כאילו שאכלתי ביום כיפור.<br /><br />שירי לוחמים? האם זה המיתוס הישראלי של "יורים ובוכים", האם זהו סימון היום כיום רגיש ולא יום מליטריסטי, כמונו כולנו שרק רוצים שלום? או שמא השירים האלה נועדו כדי להסתיר מאתנו עד כמה מיותרים אלפי הקברים הללו, להסתיר את השאלה - האם הם באמת בלתי נמנעים?<br />ואולי באמת, יש יופי ביכולת שלנו לעזוב בצד את כל השאלות הקשות ורק לבכות את דודו ואליפלט ואורי, אולי רק פס הקול הזה קורע הלב יכול לעשות זאת.<br />פס הקול מחזיר אותנו אל התמימות אל החלום של מי שהיינו או רצינו להיות, אל "הנעורים שבאו פתע אל סופם". כי מול המוות הצעיר הזה, אל מול החמצת החיים האיומה הזו, נעלמים הציניות והביקורת והכעס ואנחנו יכולים לחזור לרגע להיזכר במי שרצינו, כל אחד מאתנו וכולנו ביחד, להיות. <br /><br />ועוד מחשבה: ראיתי השבוע סרט שנעשה עבור 'עובדה' על יחידה שאיבדה שניים מלוחמיה וחבריהם מקיימים סדנא של שבוע לעיבוד החוויה. אחד מהם, דתל"ש כנראה, אמר: "מאז שעברון מת יש לי עוד אלוהים, אני מסתכל למעלה וחושב שהוא רואה אותי מלמעלה".<br />וחשבתי על כל השירים שיש בהם את הכפילות הזו, בין האלוהים לבין המת (מישהו, אבא של אביתר בנאי) אל המחשבה הזו, שהמת, שחייו הוחמצו, נמצא במקום של אמת, במקום בו אין יותר ספקות על צדקת דרכנו וצדקת מנהיגנו, המקום שיודע, שמבין, שמבחין בין אמת לשקר, בין אשליה למציאות.<br /><br />ושוב אנחנו חוזרים אל הרצון שלנו לחזור אל המקום או אולי למצוא את המקום בו לא יהיה כל כך קשה לבחור (בקלפי או לאיזו הפגנה ללכת ועל איזו עצומה לחתום). "מישהו דואג לי שם למעלה" אנחנו שרים ורואים לנגד עינינו את אלו שלא הצלחנו לשמור עליהם אך הם שומרים עלינו, ושומעים אותנו שרים, ומכוונים אותנו (אולי רק לרגע) בדרך הנכונה, הדרך של הלב, התמים, המאמין. הדרך, שבארץ הקשה הזו קשה כל כך לזכור אותה בין ביקורת הכרחית אחת לשנייה. רק שירים יכולים להזכיר לנו את אלו, ולכן אנחנו מוכרחים לשיר.<br /><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><object class="BLOGGER-youtube-video" classid="clsid:D27CDB6E-AE6D-11cf-96B8-444553540000" codebase="http://download.macromedia.com/pub/shockwave/cabs/flash/swflash.cab#version=6,0,40,0" data-thumbnail-src="http://0.gvt0.com/vi/PJeyVSzicAQ/0.jpg" height="266" width="320"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/v/PJeyVSzicAQ&fs=1&source=uds" /><param name="bgcolor" value="#FFFFFF" /><embed width="320" height="266" src="http://www.youtube.com/v/PJeyVSzicAQ&fs=1&source=uds" type="application/x-shockwave-flash"></embed></object></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><br /></div>ואולי, מתעורר בי שוב הקול הביקורתי, השירים האלה מכוננים מחדש את היחד הישראלי שהוא אשכנזי כל כך, (נכון יש כמה שירים 'מזרחיים' שהצליחו להיכנס לרשימה הקנונית, אבל הם לא הרוב) וגברי כל כך (בטח שיש שם נשים - הן כולן מחכות בחלון או ליד השער), אולי התמימות הזו היתה טובה רק לאחדים? ואולי לא?<br /><div align="right" class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-8955768420677505800?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>מערכת מדרשתhttp://www.blogger.com/profile/12957839989747122368noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-69797427938937331602011-05-01T21:45:00.000+03:002011-05-01T21:45:09.900+03:00אני מאמין - על גבורה וגאולה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><strong>מאת: חגית ברטוב, אתר מדרשת</strong><br /><br /><br />הערב, ערב יום השואה שמעתי שוב את הניגון קורע הלב של ר' עזריאל-דוד פסטג, אני מאמין, וקראתי את סיפורו המופלא של ניגון זה: פסטג, חסיד מודזיץ', היה בקרון דחוס בדרך לטרבלינקה כשלפתע החל לשיר את הניגון המופלא הזה, ובאמצע השירה כשעשרות חבריו לקרון מאזינים לו בפליאה, עצר ופנה אל האנשים שהיו עימו בקרון והציע להם עסקה - מי שיברח ויביא את הניגון אל הרבי ממודזיץ' יקבל מחצית מהעולם הבא של פסטג.<br />שניים ברחו, אחד ניצל והצליח להגיע אל הרבי ולהביא אלינו את הניגון. (מוזמנים לקרוא את <a href="http://www.piyut.org.il/articles/406.html">הסיפור המלא באתר הפיוט</a>)<br /><br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><object width="320" height="266" class="BLOGGER-youtube-video" classid="clsid:D27CDB6E-AE6D-11cf-96B8-444553540000" codebase="http://download.macromedia.com/pub/shockwave/cabs/flash/swflash.cab#version=6,0,40,0" data-thumbnail-src="http://0.gvt0.com/vi/MVCPc2zlGEA/0.jpg"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/v/MVCPc2zlGEA&fs=1&source=uds" /><param name="bgcolor" value="#FFFFFF" /><embed width="320" height="266" src="http://www.youtube.com/v/MVCPc2zlGEA&fs=1&source=uds" type="application/x-shockwave-flash"></embed></object></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">נדמה לי שאין סיפור גבורה גדול מסיפור זה, אף כי קשה ואולי אסור לדרג את הגבורה, אך אם יש משהו שנותן תקווה ביום כזה, ביום שמזכיר לנו שבני אדם יכולים להיות רשעים באופן בלתי נסבל, זהו הסיפור הזה על כוחה של הנפש להאבק במי שמנסה לפגוע בה, ביכולתה של רוח האדם לעלות למעלה, להאמין ברוח הטוב, בגאולה.</div>אני לא חושבת שזהו סיפור דתי במובן המקובל דווקא; זהו סיפור של אדם העומד אל מול השטניות ומסרב לקבל שכך הוא העולם, הוא מתעקש לתת קול לנשמתו, קול לאמונה כי העולם יכול וצריך להתנהל בצילו של המשיח הגואל, בצילו של הטוב. הוא מתחבר אל המוזיקה, אל הניגון שמחבר בין שמיים לארץ, כי הוא מבין שהמוזיקה היא כלי המלחמה הנכון, הוא מעיז להבטיח למי שיסתכן ויברח מהרכבת כדי להביא את הניגון אל הרבי שכר כל כך מופרך ברגע זה - מחצית מהעולם הבא שלו, מחצית מהטוב שצפוי לו - כי עבורו, הטוב הזה נוכח בעולם לא פחות ואולי יותר, מהרוע שבתוכו הוא שרוי.<br />הסירוב להיכנע לקולו של השטן האנושי הוא גבורה, הסירוב לוותר על קולה של הנשמה, כשמסביב כמעט ונמחקה הנשמה האנושית - היא גבורה.<br />ואולי ניתן לומר שר' עזריאל-דוד פסטג בניגונו בתוך הקרון הנעול הצליח ולו לרגע לגאול את העולם, לגאול אותו מהשתלטות הרוע. </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-6979742793893733160?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>מערכת מדרשתhttp://www.blogger.com/profile/12957839989747122368noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-48323818439210990602011-04-28T19:06:00.001+03:002011-04-28T20:33:38.065+03:00אחד במאי: חג הפועלים במקרא ובחז"ל<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><br /><div class="MsoNormal" dir="RTL"><a href="http://3.bp.blogspot.com/-Q9zKAhLBa4Y/TbmPPQUSILI/AAAAAAAAAB0/_Z2CjCaI5gI/s1600/%25D7%259C%25D7%2599%25D7%2590%25D7%2595%25D7%25A8.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://3.bp.blogspot.com/-Q9zKAhLBa4Y/TbmPPQUSILI/AAAAAAAAAB0/_Z2CjCaI5gI/s1600/%25D7%259C%25D7%2599%25D7%2590%25D7%2595%25D7%25A8.jpg" /></a><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b>מאת: ליאור טל, ראש מכינת בינה ע"ש לובה אליאב</b></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">החשיבה על חובות המעביד כלפי העובד מתחילה עוד במקרא: </span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><b>"לֹא תַעֲשֹׁק שָׂכִיר עָנִי וְאֶבְיוֹן מֵאַחֶיךָ אוֹ מִגֵּרְךָ אֲשֶׁר בְּאַרְצְךָ בִּשְׁעָרֶיךָ. בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ וְלֹא יִקְרָא עָלֶיךָ אֶל ה' וְהָיָה בְךָ חֵטְא" </b>(דברים, כד, יד-טו);<b> "לֹא תַעֲשֹׁק אֶת רֵעֲךָ וְלֹא תִגְזֹל לֹא תָלִין פְּעֻלַּת שָׂכִיר אִתְּךָ עַד בֹּקֶר"</b> (ויקרא יט, יג). התורה מזהירה את המעסיק לבל יעכב את תשלום משכורתו של שכיר שעובד על בסיס משכורת יומית. היא גם מצווה לא לעשוק את רעך ולא לעשוק שכיר עני. מה פירוש לא לעשוק? ניתן לפרש זאת בדרכים רבות, החל מקיום הוגן של חוזה, דרך תנאי עבודה נאותים ועד לשכר מינימום סביר. ניתן לראות כאן ניצנים לצורת מחשבה המכירה בהגבלת כוחו של המעסיק ובזכויותיו של העובד. צורת מחשבה זו פותחה על ידי חז"ל.<o:p></o:p></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כך נכתב במשנה לפני כ 1800 שנה – "<b>השוכר את הפועלים ואמר להם להשכים ולהעריב, מקום שנהגו שלא להשכים ושלא להעריב - אינו רשאי לכופן. מקום שנהגו לזון - יזון, לספק במתיקה - יספק, הכל כמנהג המדינה" </b>(מסכת בבא מציעא, פרק ז, משנה א). שעות העבודה של הפועלים והשאלה האם הם מקבלים ארוחה במהלך היום ומה היא כוללת, תלויה במנהג המקום ולא במעסיק. הכוח להכריע על תנאי העבודה מופקע מידיו של המעסיק ומועבר לקהילה. הגמרא מחדדת את העניין ומדגישה שגם אם המעסיק משלם להם יותר, על מנת שיעבדו שעות נוספות, הפועלים יכולים לטעון שעבור התשלום הנוסף הם עבדו טוב יותר ומהר יותר, ואין הם מחויבים להמשיך ולעבוד. חידוד זה מבהיר כי מדובר כאן במגבלות על המעסיק, או בניסוח אחר – בחובותיו של המעסיק. שילוב מאוזן יותר בין שיח חובות לשיח זכויות, חשיבה מחוץ לגבולות ה "מגיע לי" ו "מגיע לו", יכולה להבנות תודעה מוסרית וחברתית מוצקה יותר. <o:p></o:p></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span lang="HE">הפילוסוף והפרשן החשוב עמנואל לוינס כותב בנוגע למשנה זו: "</span><span lang="HE"><b>ברור לגמרי שמן המילים הראשונות מכריזה המשנה על זכויות האדם האחר, גם אם אדם זה נמצא במצב נחות ומסוכן עבור חירותו, שהרי זה מצבו של הפועל השכיר. מצב זה מסוכן עבור חירותו, מפני שהוא עשוי לאבד את חירותו מבלי לסבול שמץ של כפייה. הוא עדיין פועל מרצון, שהרי הוא מתחייב ונמצא ביחס בין-אישי של משא ומתן. אבל אותו משא ומתן נמצא על גבול הניכור, והחירות הופכת באופן חופשי לשעבוד</b></span><span lang="HE"><b>. סוגייתנו מלמדת שאי אפשר לקנות את הכל ואי אפשר למכור את הכל. חופש המשא ומתן מוגבל, והגבולות מתחייבים בשם החירות עצמה"</b> (לוינס, תשע קריאות תלמודיות, עמ' 120).<o:p></o:p></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בדברים הנפלאים של לוינס טמונה ההבנה שפעמים רבות השכיר החופשי-לכאורה, מנוצל והופך למשועבד. עבד מרצון. תנאי החיים הקשים גורמים לו להסכים לניצול. התחרות בשוק, העובדה שעל כל תפקיד מתמודד יותר מאדם אחד, גורמות לו להיות בחרדה ובעמדת חולשה. בסופו של יום, היחס לעובד הוא פונקציה של עלות מול תועלת, ובכל רגע ניתן להחליפו בעובד אחר. <o:p></o:p></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></span></div><table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: right; text-align: left;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/-g7RB4pAjmO0/TbmQDC2rd0I/AAAAAAAAAB4/sYUXTNveOcM/s1600/%25D7%2590%25D7%2597%25D7%2593+%25D7%2591%25D7%259E%25D7%2590%25D7%2599.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" src="http://2.bp.blogspot.com/-g7RB4pAjmO0/TbmQDC2rd0I/AAAAAAAAAB4/sYUXTNveOcM/s1600/%25D7%2590%25D7%2597%25D7%2593+%25D7%2591%25D7%259E%25D7%2590%25D7%2599.jpg" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;"><span class="Apple-style-span" style="-webkit-border-horizontal-spacing: 2px; -webkit-border-vertical-spacing: 2px; font-family: sans-serif; font-size: 12px; line-height: 19px;">תהלוכת אחד במאי של חניכי תנועת "הנוער העובד", <br />ברחוב סוקולוב בהרצליה, שנות ה- 50</span></td></tr></tbody></table><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מהפכת הפועלים הגדולה היא ההכרה בזכויות השכיר ככאלו שהוא עצמו לא יכול להפקיע אותן. הכרה המונעת את גיבושם של חוזים משעבדים. למרות קיומם של דיני עבודה סבירים בישראל, דרך ארוכה עוד לפנינו בעניין זה. חוק שכר מינימום, כמו שורת חוקים אחרים, פעמים רבות לא נאכף. הפועל שמרוויח פחות משכר מינימום פוחד להתלונן, שמא יאבד את עבודתו. במקומות שונים מנסים בדרכים לא חוקיות למנוע מעובדים להתאגד יחד בשל הידיעה שלעובדים מאוגדים יש כוח רב בהרבה מאשר לעובד היחיד (קל לפטר עובד ולהחליפו, קשה לפטר את כל העובדים יחד ולהחליפם). אבל הבעיה היא לא רק באי אכיפת החוק. <o:p></o:p></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בעיה מרכזית ביותר היא בעיית השכירים העניים. רוב השכירים בישראל מקבלים שכר נמוך באופן אבסורדי. מעל מחצית מהשכירים במשק מרוויחים פחות מ 6000 ש"ח ברוטו בחודש. אנשים אלה עובדים בחברות בהן המנהלים יכולים לעיתים להרוויח מאות אלפי שקלים, והבעלים משלשלים לכיסם מיליונים. יש כסף, יש רווחים, הם רק לא מגיעים לאלו שמייצרים אותם. בעוד שהשכר הממוצע למשק בית בעשירון העליון בישראל הוא 35,900 ש"ח לחודש, בעשירון התחתון הוא רק 2916 ש"ח. אפילו הצעתם של הח"כים יחימוביץ וכץ להגביל את שכר הבכירים בחברות ציבוריות לפי 50 (!) משכר העובד הזוטר ביותר בחברתם נתקלת בהתנגדות גדולה. אגב, כוחה הגדול של הצעה זו הוא לא בהגבלת שכר הבכירים אלא בכך שבשל תאוות בצע אנוכית הם יגדילו את שכר הזוטרים. תוספת של 1000 ש"ח לעובד זוטר תהיה שווה לבכיר 50000 ש"ח. הבעייתיות היא שזה עלול לגרור מבצעי "התייעלות" שפירושם לרוב פיטורי עובדים.<o:p></o:p></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הכלל שהנחה את המשנה, כנראה בשביל לצמצם את כוחו של המעסיק ולהגדיל את כוח הקהילה, היה ש "הכל כמנהג המדינה". הבעייתיות בכלל זה היא שלעיתים מנהג המדינה עצמו הוא בעייתי ומעוול. אבקש להאיר בעיה השייכת דווקא לאלו שמשתכרים יפה - עובדים בדרגי ביניים ובתפקידים מקצועיים בענפים מסוימים נאלצים היום לעבוד 12-13 שעות עבודה ביום. שכרם הגון ואף למעלה מזה, תנאי העבודה מצוינים. אבל הנורמה הארגונית תובעת מהם לעבוד לפחות מחצית היממה ופעמים רבות לקחת את העבודה איתם הביתה. זהו מנהג המדינה בענפים רבים ובעיקר בהיי טק ובביטוח. אנשים מוצאים עצמם בכלוב של זהב, מבינים שאם ברצונם להתקדם במקצוע שלהם, תוך שמירה על רמת שכרם, הרי שאין לאן לברוח – כמעט בכל מקום עבודה הם יצטרכו להשתעבד לעבודתם. הכלוב זהוב, החוזה חוקי והכל נעשה מבחירה חופשית. <o:p></o:p></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="RTL"><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אני כַמֵהַ ליום שהאחד במאי יהווה סמל גם לעובדים האלו שצריכים לזעוק את שבר השעבוד לעבודה, גם אם זו מתגמלת אותם היטב, ולפעול למען שינוי מנהג מדינה זה, שבמקצועות רבים אין דרך להמלט ממנו. הרעיונות מאחורי האחד במאי מושרשים היטב בכתיבה היהודית רבת השנים. זהו חג רלבנטי לכל עובד ולכל אדם המבין שיש להגביל את כוחם העצום של השולטים במשק ולוודא שזכויותיהם של עובדים לא יוקרבו על מזבח אליל האפקטיביות והרווחיות. </span><span class="Apple-style-span" style="font-family: David;"><o:p></o:p></span></span><br /><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span></span><br /><span lang="HE"><span class="Apple-style-span" style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: x-small;"><b><a href="http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/099/809.html?hp=1&cat=486">הרשימה פורסמה לראשונה בNRG מעריב</a></b></span></span></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-4832381843921099060?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>מערכת מדרשתhttp://www.blogger.com/profile/12957839989747122368noreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-54225218327052207692011-04-12T15:32:00.009+03:002011-04-13T17:02:02.112+03:00עושות סדר<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span lang="HE" style="font-family: "David", "sans-serif"; mso-ascii-font-family: Arial; mso-hansi-font-family: Arial;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><strong>מאת: חנה פנחסי, דוקטורנטית במחלקה למגדר באוניברסיטת בר אילן, ומנחת בית המדרש "אשה אל אחותה" במרכז יעקב הרצוג ובית מדרש "חיידר משלך" במכון שלום הרטמן.</strong></span></span><br /><br /><br /><br /><br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/-UhRMeqLposI/TaWsEqH6GKI/AAAAAAAAABk/M8fYqopK1BM/s1600/DSC00113.JPG" imageanchor="1" style="clear: right; cssfloat: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" height="200" r6="true" src="http://1.bp.blogspot.com/-UhRMeqLposI/TaWsEqH6GKI/AAAAAAAAABk/M8fYqopK1BM/s200/DSC00113.JPG" width="150" /></a><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif";">השבוע, בעיצומן של ההכנות לפסח שתי קבוצות של נשים בצפון וגם בדרום יערכו לעצמן 'סדר נשים'. זו תהיה הזדמנות עבורן- דתיות וחילוניות בכל הגילאים - להתכנס ולהתכונן לחג יחד עם חברות לבית מדרש נשי. זה יהיה חגיגי, עם כוסות יין ואוכל טוב (על טהרת החמץ!) גולת הכותרת תהיה הגדה שהן עצמן חיברו.</span></div><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif";"></span><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif";">אז על מה הן כותבות? הן מספרות על יציאת מצרים של עצמן. על האימהות <span style="mso-spacerun: yes;"> </span>שלהן, ועל משמעותו של פסח בארץ הזאת, כנשים, והכל בהשראת ההגדה המסורתית. </span><br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif";"></span><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif";">'<b>יוצאת ממצרים' </b>כותבת חגית אקרמן בהגדה של 'ניגון נשים'<span style="mso-spacerun: yes;"> </span><b>: </b>לא ביד חזקה / ולא ובזרוע נטויה / ולא ובמורא גדול ולא ובאותות / ולא ובמופתים /אלא בהיסוס, בצעדים קטנים, בהולת חושך<span style="mso-spacerun: yes;"> </span>ברוך/ בדבקות / ובכוונה / ובדיוק / ובאהבה / נושאת סימנים קטנים כמו קמטי הזמן העובר, וחילופי עונות, גופי המשתנה, פניני געגועי, ועצירות רבות לשאול מה// יוצאת ממצרים. </span></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif";"></span><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif";">כנשים הן מביטות שוב אל<span style="mso-spacerun: yes;"> </span>"וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ" המסורתי שתבועים בו האב והבן, וכאמהות מול בנותיהן הן פותחות שיחה אחרת, הנוספת אל ה'הִגַּדְתָּ'. ראו<span style="mso-spacerun: yes;"> </span>מה מציעה שרונה זילברשטיין (מדולג): "בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם" <b><span style="mso-spacerun: yes;"> </span>והגדת לבתך ביום ההוא לאמר:</b>הגידי לה: היי למדנית וסקרנית, היי מעורה ופעילה.. <b>כברוריה</b></span><span dir="ltr"></span><b><span dir="ltr" style="font-family: "Arial", "sans-serif";"><span dir="ltr"></span>.</span></b><span dir="rtl"></span><b><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif";"><span dir="rtl"></span>/ </span></b></div><b><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif";"></span></b><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif";">הגידי לה: תתאמצי ! תשקיעי ! תתמסרי ! אל תוותרי ! <b>כאשה הגדולה משונם</b></span><span dir="ltr"></span><b><span dir="ltr" style="font-family: "Arial", "sans-serif";"><span dir="ltr"></span>.</span></b><span dir="rtl"></span><b><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif";"><span dir="rtl"></span>/ </span></b><br /><b><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif";"></span></b><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif";">הגידי לה: תהיי בעלת דעה. אמרי את דעתך. אל תשבי על הגדר. עשי מעשה. <b>כיהודית</b></span><span dir="ltr"></span><b><span dir="ltr" style="font-family: "Arial", "sans-serif";"><span dir="ltr"></span>.</span></b><span dir="rtl"></span><b><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif";"><span dir="rtl"></span> / </span></b><br /><b><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif";"></span></b><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif";">הגידי לה: אל תעמדי מנגד - הצילי נפש בעולם, ובכך תצילי עולם ומלואו. <b>כבת פרעה</b></span><span dir="ltr"></span><b><span dir="ltr" style="font-family: "Arial", "sans-serif";"><span dir="ltr"></span>.</span></b><span dir="rtl"></span><b><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif";"><span dir="rtl"></span> / </span></b><br /><b><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif";"></span></b><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif";">הגידי לה: אל תתני לאיש לעשות בגופך וביופייך כחפצו. <b>כוָשתי</b></span><span dir="ltr"></span><b><span dir="ltr" style="font-family: "Arial", "sans-serif";"><span dir="ltr"></span>.</span></b><span dir="rtl"></span><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif";"><span dir="rtl"></span>/ </span><br /><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif";"></span><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif";">הגידי לה: התפללי, שאלי את שעל ליבך. <b>כחנה</b></span><span dir="ltr"></span><b><span dir="ltr" style="font-family: "Arial", "sans-serif";"><span dir="ltr"></span>.</span></b><span dir="rtl"></span><b><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif";"><span dir="rtl"></span>/ </span></b><br /><b><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif";"></span></b><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif";">הגידי לה: תכנני, חשבי רחוק. ראי את הנולד. עשי לך תחבולות. <b>כאסתר</b></span><span dir="ltr"></span><b><span dir="ltr" style="font-family: "Arial", "sans-serif";"><span dir="ltr"></span>.</span></b><span dir="rtl"></span><b><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif";"><span dir="rtl"></span>/ </span></b><br /><b><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif";"></span></b><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif";">הגידי לה: כבדי את אבותיך ואימותיך, נצרי את מורשתם. <b>כאימך</b></span><span dir="ltr"></span><b><span dir="ltr" style="font-family: "Arial", "sans-serif";"><span dir="ltr"></span>.</span></b><span dir="rtl"></span><b><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif";"><span dir="rtl"></span> /</span></b><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif";"> אם תרצי, הרי לך הגדה</span><span dir="ltr"></span><span dir="ltr" lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif";"><span dir="ltr"></span> </span><span dir="ltr" style="font-family: "Arial", "sans-serif";">".</span><br /><br /><span dir="ltr" style="font-family: "Arial", "sans-serif";"></span><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif";">יש בהגדות האלה של הנשים תנועה מתמדת בין אמירה אישית מאד כמו הדברים התמציתיים שכותבת מרים תמיר על הסימנים:<span style="mso-spacerun: yes;"> </span></span><br /><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif";"><span style="mso-spacerun: yes;"></span>"התקדשתי / התרחצתי / התרפסתי / נחציתי / וחציתי / ושוב התרחצתי / רציתי להגיד / אך לא מצאתי / לא יצאתי / המרור נכרך אחרי / ניסיתי להצפינו / אך הוא לא צף / ועלה על השולחן / האם לברך / או להלל / נתרציתי".</span><br /><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif";"></span><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif";">לבין כתיבה ממבט רחב יותר כמו המדרש (שוב מקוצר, מצטערת) של חגית ברטוב</span><span dir="ltr"></span><span dir="ltr" lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif";"><span dir="ltr"></span> <span style="mso-spacerun: yes;"> </span></span><span dir="rtl"></span><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif";"><span dir="rtl"></span><span style="mso-spacerun: yes;"> </span>שכתבה להגדה של בית מדרש 'עיתות' במרכז יעקב הרצוג</span><span dir="ltr"></span><span dir="ltr" style="font-family: "Arial", "sans-serif";"><span dir="ltr"></span>:</span><span dir="rtl"></span><span style="font-family: "Arial", "sans-serif";"><span dir="rtl"></span> </span><br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><span style="font-family: "Arial", "sans-serif";"><b><span lang="HE">"..וַיִּשְׁמַע ה' אֶת קלֵנוּ – <span style="mso-spacerun: yes;"> </span></span></b></span><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif"; font-size: 11pt; line-height: 150%;">זה קולה של שרה אמנו שציווה הקב"ה לאברהם לשומעו, שנאמר: <b>וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-אַבְרָהָם, ... כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ</b></span><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif";">.. <b>וַיַּרְא אֶת עָנְיֵנוּ –</b></span><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif"; font-size: 11pt; line-height: 150%;"> <span style="mso-spacerun: yes;"> </span>זה עונייה של חנה שנאמר: <b>וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר, ה' צְבָאוֹת אִם-רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ</b></span><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif";"> <b>וְאֶת עֲמָלֵנוּ –</b></span><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif"; font-size: 11pt; line-height: 150%;"> <span style="mso-spacerun: yes;"> </span>אֵלוּ נשות החיל שאינן נחות לרגע שנאמר: <span class="psk2"><b><span style="line-height: 150%; mso-ansi-font-size: 11.0pt; mso-bidi-font-size: 11.0pt;"><span style="color: #889ec2;"> </span></span></b></span><b>הָיְתָה, כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר; מִמֶּרְחָק, תָּבִיא לַחְמָהּ. </b></span><b><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif";">וְאֶת לַחֶצֵנוּ –</span></b><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif"; font-size: 11pt; line-height: 150%;"> <span style="mso-spacerun: yes;"> </span>זה הלחץ המושתק המחכה בליבן של נשים להיגאל.. </span><b><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif";">וַיּוצִאֵנוּ ה' מִמִצְרַים בְּיָד חֲזָקָה, וּבִזְרעַ נְטוּיָה, וּבְמרָא גָּדל, וּבְאתות וּבְמפְתִים.</span></b><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif"; font-size: 11pt; line-height: 150%;"> עתיד הקב"ה להוציא את הנשים כולן מכל שעבודי מצרים ושאר שעבודים בהם הן נתונות, לא עַל יְדֵי מַלְאָךְ, וְלא עַל יְדֵי שָׂרָף, וְלא עַל יְדֵי שָׁלִיחַ, אֶלָּא הַקָּדושׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבודו וּבְעַצְמו".</span></div><br /><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif"; font-size: 11pt; line-height: 150%;"></span><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif";">אבל המבט הוא גם החוצה. המשתתפות ב'סדר נשים' לא יכולות ולא רוצות להתעלם מההקשר החיים כאן ועכשיו. רחל ברזלי, אמא של חייל קרבי, מקבוץ סעד שבעוטף עזה כותבת לאביבה שליט: <span style="mso-spacerun: yes;"> </span></span><br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif";"><span style="mso-spacerun: yes;"></span>"נקרעת מכאב לב / מחוסר אונים / וגעגוע./ משוועת כל לילה / אל השחר כי יפציע./ בוערת באש האימה / החידלון / והתעתוע. / היגמר הסיוט / ומתי? מי יודע. / חג חרות, וחג הדרור ובנך כלוא בשבי, בבור.// מחלון ביתי שאל עזה צופֶה // שולחת חיבוק וחיזוק אליך, שם במיצפֶה./ ומאחלת שחוט המשי הדק / שמרחמך אל ליבו של בנך נמשך / חומות אדישות ואטימות יבקיע / עד שגלעד הביתה יגיע."</span></div><br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/-cv5s_cdYxUc/TaWsjkQigMI/AAAAAAAAABw/qzpf8NMS-aM/s1600/DSC00093.JPG" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="150" r6="true" src="http://3.bp.blogspot.com/-cv5s_cdYxUc/TaWsjkQigMI/AAAAAAAAABw/qzpf8NMS-aM/s200/DSC00093.JPG" width="200" /></a><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif";">אבל יש גם מחשבה עקרונית יותר. אסתר פישר כתבה על ההיפוך שיש בסיפור שבהגדה על החכמים המסבים בבני ברק. שם תלמידים צעירים נוזפים בחכמים המבוגרים שנסחפו <span style="mso-spacerun: yes;"> </span>בלימוד, בשיחה ומחשבה סוערת ושכחו קריאת שמע של שחרית. כמעט גלשו, כמעט נפרצה המסגרת. אולי שם טמונה החירות: בהחלפה של התפקידים, ב(כמעט) ערעור המסגרת. בעיני, סדרי הנשים האלה הם הזמנה למחשבה על הערעור המבורך הזה, על חירות המחשבה, זו שתיגע בקושי, בכאב, ותנסח בכוחות מחודשים את החלומות העתיקים. </span></div><br /><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif";"></span><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif";">אחרי ערב קסום כזה חוזרות הנשים הביתה אל ליל הסדר האמיתי בחיק המשפחה, כמו כל עם ישראל אבל אליו הן מגיעות כשהנפש פקוחה יותר, מעוררת וכמהה. כדאי לקוות שהן יביאו אל השיחה הקולחת בשולחן של משפחתן משהו ממה שכתבו או שמעו, והדברים יהדהדו ויחלחלו אל כולם. </span><br /><br /><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif";"></span><span lang="HE" style="font-family: "Arial", "sans-serif";">ובינתיים, בשבוע הלחוץ הזה - אני מכירה את זה מעצמי - לרגעים בין מגירה למגירה אני מתיישבת<span style="mso-spacerun: yes;"> </span>ליד המחשב ומציצה לעולם. אם גם אתם גונבים רגע כזה של חירות הנה הזדמנות להקשיב לקולות שיכינו אתכם לחג <a href="http://www.oranim.ac.il/sites/heb/hamidrasha/woman/hagadat-nashim/pages/default.aspx"><span style="color: blue;">מצפון</span></a> וגם <span style="color: blue;"><a href="http://www.merkazherzog.org.il/info/programs/Programs_tashaA/Hagada.pdf">מדרום</a></span>. ומי שגאל אותנו מעבדות לחירות הוא יגאל אותנו בקרוב. אמן. </span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-5422521832705220769?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>מערכת מדרשתhttp://www.blogger.com/profile/12957839989747122368noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-32654473616383849402011-04-04T17:58:00.008+03:002011-04-04T18:40:13.289+03:00כמו פאלפל על הראש<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div style="text-align: justify;"><a href="mailto:hagitb@gmail.com">חגית ברטוב, אתר מדרשת</a></div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: justify;">בשבוע שעבר השתתפתי בפגישה שעסקה בקליטה תרבותית של דוברי רוסית בישראל. בתחילתה של הפגישה בקשה אירנה, שהנחתה את המפגש, שכל אחד יספר משהו אישי על מפגש בין דוברי רוסית לחברה הישראלית.</div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: justify;">המשתתפים התחילו לספר ולי נקרע הלב:</div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: justify;"><strong>איליה,</strong> מנחה קבוצות מדימונה, סיפר שגילה שבדימונה עירו יש כל כך הרבה דוברי רוסית שלא מדברים על הזהות שלהם, גם לא בינם לבין עצמם, גם לא עם ילדיהם שמקבלים מכות בבית ספר כי הם "רוסים", אבל לא מדברים עם אבא ואמא כדי לא להכאיב להם. וגם כי אבא ואמא לא יודעים בעצמם, פשוט כי אין להם זמן או כסף להקדיש ללימוד.<br /><strong>אירנה</strong> סיפרה על אמא אחת שבקשה להשתתף ביחד עם בנה במחנה קיץ משותף להורים וילדים שעוסק בזהות ובתרבות ישראלית ויהודית, האמא הזו עוסקת בתרגום מרוסית לעברית ולהפך, אבל שאלה בחשש אם מותר להם להשתתף כי היא "רוסיה" (כלומר לא יהודיה).</div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: justify;"><strong>חגית</strong> מהנהגת הנוער העובד והלומד, סיפרה על מדריכה בת 20 שחיה בקומונה של התנועה וגילתה בשנה האחרונה, שלמרות שהוריה עלו בתחילת שנות ה- 80 אחרי שגם ישבו בכלא בברה"מ על מאבק על זכותם לעלות לארץ, למרות כל זאת, פתאום התברר שהיא לא יהודיה, כי אמא שלה לא. היא בקשה להדריך כעת בני נוער דוברי רוסית, אבל היא בעצמה לא ממש יודעת את השפה, ובטח לא את השפה שבה יכולים לדבר אנשים שהם "לא יהודים" בישראל, ומה היא תעשה עכשיו בקומונה שבה מובן מאליו ש"כולם" יהודים?</div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: justify;">ו<strong>אלאונורה</strong>, שמנהיגה קהילה של דוברי רוסית באשדוד (קהילה עם תפילות וחגים ושבת והכל), סיפרה על אבא ובן בגיל בר מצווה שהגיעו אליה כי הילד רוצה לחגוג בר מצווה- כמו כולם, אבל אמו לא יהודייה. וכשהלכו לרב לבקש עזרה, הרב אמר לילד שהוא יכול להניח תפילין אבל זה יעזור לו כמו לשים פאלפל על הראש. והאבא "איש יפה וגדול וחזק" כמו שאמרה אלאונורה, עמד לפני אלאנורה (שגם היא יפה וגדולה וחזקה) עם דמעות בעיניים וביקש שיעזרו לבן שלו להיות שייך.</div><div style="text-align: justify;">ואני ישבתי שם, מרגישה את השייכות המובנת מאליה איתה גדלתי, השייכות לארץ הזו ולתרבות הזו ורציתי לבכות.</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: justify;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/-bAS_2fB343k/TZnbcalt4II/AAAAAAAAABU/V8-rmbPSlmA/s1600/%25D7%259E%25D7%25A9%25D7%2594+%25D7%25A8%25D7%2591%25D7%25A0%25D7%2595.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; cssfloat: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" height="200" r6="true" src="http://4.bp.blogspot.com/-bAS_2fB343k/TZnbcalt4II/AAAAAAAAABU/V8-rmbPSlmA/s200/%25D7%259E%25D7%25A9%25D7%2594+%25D7%25A8%25D7%2591%25D7%25A0%25D7%2595.jpg" width="151" /></a>כמעט פסח עכשיו, ועוד מעט נחזור ונספר על משה שלא פחד לצעוק "שלח את עמי", אותו עם שהתברר לו שהוא שייך אליו רק בגיל מאוחר, אחרי שהיה נסיך מצרים. ומשה זה, שהיה צריך לברוא את זהותו ולספר לעצמו מחדש את סיפורו כדי להשתייך לעמו, הוא שהוביל אותנו בדרך להפוך למה שאנחנו.</div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: justify;"><br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: justify;">כשהייתי נערה קראנו כולנו בהתרגשות לעבר הקרמלין המפחיד "שלח את עמי" ונסענו במיוחד לנתב"ג כדי לקבל את אידה נודל שהצליחה כמו בני ישראל לצאת מעבדות לחירות. <br />ואז הם הגיעו בהמוניהם, המון יהודים שהתפללנו שיצאו כבר ממצרים, אבל הזהות שלהם לא לגמרי התאימה למה שמקובל אצלנו, ולחלקם אין מושג מה בדיוק זה אומר, ואחרים יודעים ובעיקר יודעים שהם לא. וחלקם מגלים את זה מאוחר יותר. והם רוצים להיות שייכים אבל לא רוצים לוותר על מי שהם.</div><div style="text-align: justify;">בעקבות הפגישה ראיתי את הסרט <a href="http://www.gesherfilmfund.org.il/index.php?option=com_mtree&task=viewlink&link_id=11&Itemid=3">מרכבה ירוקה</a>, המספר על יאיר/סשה - בחור ממוצא רוסי, שחזר בתשובה. בראשית הסרט הוא קומונר בבני עקיבא שעומד להתחתן כשלפתע הוא מגלה בין חפציה של אמו המתה שרשרת זהב עם צלב.<br /><blockquote><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE">'תגיד לי את האמת של מי הייתה השרשרת' אומר יאיר/סשה לאבא שלו. </span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE"></span><span lang="HE"></span><span lang="HE">'איזו אמת אתה רוצה לדעת? את האמת האמיתית או את האמת של הדוסים שלך'? עונה האב ברוסית.</span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE">'מה זאת אומרת'? שואל יאיר/ סשה</span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE">'אמא שלך הייתה יהודיה, יהודיה אמיתית. היא אפילו הלכה עם מגן דוד בזמנים שזה היה מסוכן. היא התעקשה <personname w:st="on">שי</personname>עשו לך ברית מילה כשגם זה היה מסוכן. אמא שלך הייתה יהודיה'</span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE">'אז של מי השרשרת'? מתעקש יאיר</span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE">'של אמא שלה – סבתא שלך', עונה האב</span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE">'אז היא לא הייתה יהודיה' נאנח יאיר, 'אם סבתא לא אז גם אמא לא, אתה לא מבין'?</span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE">'אני מבין' עונה לו האבא בעברית ואח"כ ברוסית, 'אני מבין שאתה נותן לאיגוד של רבנים להחליט מי היתה אמא שלך. תתבייש!'</span></div></blockquote><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span dir="rtl"></span><span dir="rtl"></span><span lang="HE"><span dir="rtl"></span><span dir="rtl"></span> </span>וכשהוא הולך להתגייר ולטבול במקווה לפני שלושה רבנים, הם אומרים לו בטון פטרוני: "עכשיו אתה מקבל נשמה חדשה" והוא שואל "ומה עם הנשמה הישנה?" זו שאיתה הוא חזר בתשובה ולמד ש"ס ופוסקים ושמר שבת ונגיעה, מה עם הנשמה הישנה "אני אוהב את הנשמה שלי" הוא צועק ועוזב את הרבנים בלי לטבול<br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/-AH2GY2f1GEk/TZncGKJ-DCI/AAAAAAAAABY/iyzRZLoUOgk/s1600/%25D7%25A4%25D7%25A1%25D7%2597.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" height="146" r6="true" src="http://4.bp.blogspot.com/-AH2GY2f1GEk/TZncGKJ-DCI/AAAAAAAAABY/iyzRZLoUOgk/s200/%25D7%25A4%25D7%25A1%25D7%2597.jpg" width="200" /></a>ומה עם הנשמה הישנה? ומה עם הזהות הישנה? ומה נעשה אנחנו בערב פסח עם כל אותם אנשים שיצאו ממצרים אבל יש להם נשמות שחייבות להתחלף כדי שהם יוכלו להשתייך? ומה נעשה והם לא רוצים להיות דתיים, רק להשתייך?</div></div></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;"><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">קראתי השבוע <a href="http://www.merkazherzog.org.il/info/sifriyat_maamarim/tova_ilan/tova029.doc">מאמר של מורתי טובה אילן</a> העוסק בבתי המדרש הפלורליסטיים, ובתוכו היא מצטטת את סארטר שכתב במסתו "הרהורים בשאלה היהודית": <span lang="HE" style="font-family: David;">"להיות יהודי, פירושו להיות מושלך ונעזב לתוך מצב יהודי, ועם זאת להיות אחראי בכוליות האישיות ודרכיה לגורלו ומהותו של העם היהודי".</span></div></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: justify;"><br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: justify;">כולנו מושלכים אל גורלנו, וחלקנו הושלכו מארץ לארץ ומזהות לזהות. נדמה היה להם שהם יוצאים משעבוד שמשעבדת אותם זהותם השונה רק כדי לגלות שהם שוב משועבדים לזהוי שמזהים אותם האחרים. </div><div style="text-align: justify;">אני לא מבקשת לבטל את כל החוקים, גם לא את כל הגדרות שבין הזהויות. אבל אני מבקשת שתקשיבו לכל מי שמשועבד בארץ הזו, עד כי אינו יכול בבטחון לחפש את זהותו, את הסיפור המכונן שלו שקשור או אינו קשור אלינו, סיפור אותו הוא יוכל לשים בגאווה על ראשו כך שאף אחד לא ילעג לו ויאמר לו שיש לו פאלפל על הראש. רק להקשיב ולבכות איתו קצת על הנשמה הישנה והנשמה החדשה, מתוך בטחון שמתוך הבכי המשותף תבוא הגאולה.</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-3265447361638384940?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>מערכת מדרשתhttp://www.blogger.com/profile/12957839989747122368noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-10846943144721664702011-03-17T15:58:00.004+02:002011-03-17T16:04:23.422+02:00"משנכנס אדר מרבין בשמחה" – מחשבות סביבתיות לחודש אדר<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; margin: 0cm 0cm 10pt;"><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><a href="https://lh5.googleusercontent.com/-_T2BH4fLGUo/TYITMCN-U2I/AAAAAAAAABM/wHatvA2igE8/s1600/%25D7%25A2%25D7%2599%25D7%25A0%25D7%2598.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" r6="true" src="https://lh5.googleusercontent.com/-_T2BH4fLGUo/TYITMCN-U2I/AAAAAAAAABM/wHatvA2igE8/s1600/%25D7%25A2%25D7%2599%25D7%25A0%25D7%2598.jpg" /></a><span lang="HE" style="color: black; font-family: Arial; line-height: 115%; mso-ansi-font-size: 10.0pt; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman';">מאת: עינט קרמר, </span><span lang="HE" style="color: black; font-family: Arial; line-height: 115%; mso-ansi-font-size: 10.0pt; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman';">מנהלת <a href="http://www.tevaivri.org.il/">עמותת טבע עברי – אחריות סביבתית יהודית</a>.<span style="mso-spacerun: yes;"> </span></span></div></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; margin: 0cm 0cm 10pt;"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; margin: 0cm 0cm 10pt; text-align: justify;"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; margin: 0cm 0cm 10pt; text-align: justify;"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; margin: 0cm 0cm 10pt; text-align: justify;"><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: Arial; line-height: 115%; mso-ansi-font-size: 10.0pt; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman';">"אז למה תרצו להתחפש בפורים?" שאלתי את בנותיי עם כניסתו של חודש אדר (א) , כולי חדורת מוטיבציה ליצירה מקורית ומשותפת. אחרי סיעור מוחות הזוי במיוחד, החלטנו להתחפש המשפחה כולה לערוגת הגינה, כשהבנות יזכו להיות גזר וברוקולי, והתינוק יהיה תולעת המנסה להזדחל אל הירקות </span><span dir="ltr"></span><span dir="ltr"></span><span dir="ltr" style="color: black; font-family: Wingdings; font-size: 10pt; line-height: 115%; mso-ascii-font-family: Arial; mso-bidi-font-size: 11.0pt; mso-char-type: symbol; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'; mso-hansi-font-family: Arial; mso-symbol-font-family: Wingdings;"><span dir="ltr"></span><span dir="ltr"></span><span style="mso-char-type: symbol; mso-symbol-font-family: Wingdings;">J</span></span><span dir="rtl"></span><span dir="rtl"></span><span style="color: black; font-family: Arial; line-height: 115%; mso-ansi-font-size: 10.0pt; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman';"><span dir="rtl"></span><span dir="rtl"></span> <span style="mso-spacerun: yes;"> </span><span lang="HE"></span></span></div></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; margin: 0cm 0cm 10pt; text-align: justify;"><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: Arial; line-height: 115%; mso-ansi-font-size: 10.0pt; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman';">עבר חודש, שבועיים ל"שעת ה<personname w:st="on">שי</personname>ן". הקטנה הודיעה שהיא לא רוצה להיות גזר - גזר הוא<span style="mso-spacerun: yes;"> </span>לא נסיכה, ומסתבר שזה בעוכריו. הגדולה מצטרפת – גם הברוקולי <span style="mso-spacerun: yes;"> </span>לא לובש שמלה עם נצנצים. כשמוסיפים את שני אלו לעבודה שרעיונות מקוריים מצריכים השקעת זמן ויצירתיות, בעוד שרעיונות לא מקוריים מצריכים בעיקר השקעת מזומנים, נראה כי <span style="mso-spacerun: yes;"> </span>אגיע לחג הפורים עם שתי מלכות של לבבות ופרחים (או <personname w:st="on"><personname w:st="on">שי</personname>רי</personname>ם וריקודים, לא ממש מבדילה). </span></div></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; margin: 0cm 0cm 10pt; text-align: justify;"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 10pt; text-align: justify;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: Arial; line-height: 115%; mso-ansi-font-size: 10.0pt; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman';">חוויית התחפושות המשפחתית שלי שולחת אותי אל הסיפור הפותח את מגילת אסתר: </span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; margin: 0cm 0cm 10pt; text-align: justify;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: Arial; line-height: 115%; mso-ansi-font-size: 10.0pt; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'; mso-hansi-font-family: Calibri;">מגילת אסתר נפתחת בתיאור משתה בארמון המלך אחשורוש "הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד-כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה" (אסתר א א ) - נתח גדול מהעולם שהיה מוכר אז. </span><span lang="HE" style="color: black; font-family: Arial; line-height: 115%; mso-ansi-font-size: 10.0pt; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman';"><span style="mso-spacerun: yes;"> </span>המשתה, שנמשך חצי שנה תמימה (!) נועד לשרי המלך ולעבדיו – מן הסתם שליטי וברוני העמים הכבו<personname w:st="on">שי</personname>ם. חצי שנה תמימה הם בילו בלחגוג , לשתות ולסבוא, על חשבון המלך אחשורוש , או שמא נאמר על חשבון המשאבים הגזולים של בני עמם (?). </span><span dir="ltr"></span><span dir="ltr"></span><span dir="ltr" style="color: black; font-size: 10pt; line-height: 115%; mso-bidi-font-size: 11.0pt; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman';"><span dir="ltr"></span><span dir="ltr"></span> </span><span dir="rtl"></span><span dir="rtl"></span><span style="color: black; font-family: Arial; line-height: 115%; mso-ansi-font-size: 10.0pt; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman'; mso-hansi-font-family: Calibri;"><span dir="rtl"></span><span dir="rtl"></span> <span lang="HE"></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; margin: 0cm 0cm 10pt; text-align: justify;"><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: Arial; line-height: 115%; mso-ansi-font-size: 10.0pt; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman';">אך סיפור המשתה לא נגמר כאן. אחרי חצי שנה של סביאה עם האלפיון העליון, פותח אחשורוש את שערי הארמון לעם כולו למשתה מטורף בן שבוע ימים. מסתבר, כי כבר אחשורוש ידע שהדרך הטובה ביותר למנוע התקוממות מול <personname w:st="on">שי</personname>טה רהבתנית ורעבתנית הנוגסת במשאבי המדינות ופוגעת בחברה ובסביבה היא באמצעות מכירת <span style="mso-spacerun: yes;"> </span>אשליה כאילו כולנו שותפים לחגיגה (ואם לא, מדובר במקרה ביש מזל, שעוד מעט יתהפך וגם אנחנו נקבל את חלקנו מהעוגה, שכן המערכת פועלת לטובתנו).</span></div></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; margin: 0cm 0cm 10pt; text-align: justify;"><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><a href="https://lh4.googleusercontent.com/-33lPuZ_jMdA/TYITydLENqI/AAAAAAAAABQ/0dv4vhcht_Q/s1600/%25D7%25A4%25D7%2595%25D7%25A8%25D7%2599%25D7%259D+1.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; cssfloat: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" height="161" r6="true" src="https://lh4.googleusercontent.com/-33lPuZ_jMdA/TYITydLENqI/AAAAAAAAABQ/0dv4vhcht_Q/s200/%25D7%25A4%25D7%2595%25D7%25A8%25D7%2599%25D7%259D+1.jpg" width="200" /></a><span lang="HE" style="color: black; font-family: Arial; line-height: 115%; mso-ansi-font-size: 10.0pt; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman';"></span></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: Arial; line-height: 115%; mso-ansi-font-size: 10.0pt; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman';">במהלך המשתה הוציא המלך צו כי יש לעשות " כִּרְצוֹן אִישׁ-וָאִישׁ" <span style="mso-spacerun: yes;"> </span>– דהיינו, לספק את גחמות כל אחד מהחוגגים. חז"ל הרימו גבה אל מול צו זה של אחשורוש – וכי איך אפשר לרצות את כל האנ<personname w:st="on">שי</personname>ם ביחד? הרי הרצונות האנו<personname w:st="on">שי</personname>ים מגוונים כאנ<personname w:st="on">שי</personname>ם עצמם. אך גם כאן "עלה" אחשורוש על משהו שדורנו שכלל לדרגת אומנות - <span style="mso-spacerun: yes;"> </span>ניתן לספק את רצונותיהם הפרטיים של כלל האנ<personname w:st="on">שי</personname>ם, אם דואגים מראש שכולם ירצו אותו דבר. אחשורוש ה<personname w:st="on">שי</personname>ג את זה בחלוקת משקאות חינם. דורנו<span style="mso-spacerun: yes;"> </span>נוקט בכלים מתוחכמים יותר אך התוצאה זהה , ויעידו על כך בנותי , מלכות הפרפרים והפיות (או שמא זה מלכות האביב והצרצרים?). </span></div></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; margin: 0cm 0cm 10pt; text-align: justify;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: Arial; line-height: 115%; mso-ansi-font-size: 10.0pt; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman';">נקודת ה<personname w:st="on">שי</personname>א המתוכננת של משתה אחשורוש היתה קריאתו להבאת ושתי לתצוגה, וכתר מלכות לראשה. חז"ל הסבירו שהכתר היה אמור להיות כל לבושה של ושתי, כחלק מהתפארות אחשורוש ברכושו. האם אנחנו מאוד רחוקים ממצב התודעה הזה? האם הוא נחלת גברים בלבד, או שגם אנחנו מחפצנות את עצמנו לדעת כדבר שבשגרה, על מנת לקבל הכרה זו או אחרת מהחברה, או כי מכרו לנו שכך מתנהל העולם? (כבר הזכרתי את מלכות החרציצים והשמנטפים שאני מגדלת? <personname w:st="on">שי</personname>מו לב לסרטון </span><a href="http://www.youtube.com/watch?v=9zKfF40jeCA target=_blank"><span lang="HE" style="font-family: Arial; line-height: 115%; mso-ansi-font-size: 10.0pt; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman';">הבא</span></a><span lang="HE" style="color: black; font-family: Arial; line-height: 115%; mso-ansi-font-size: 10.0pt; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman';">).</span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; margin: 0cm 0cm 10pt; text-align: justify;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: Arial; line-height: 115%; mso-ansi-font-size: 10.0pt; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman';">נקודת המפנה בסיפור המגילה הוא ברגע בו אסתר, מלכה בכורח שהובאה לארמון עם עוד אלפי בתולות בצו מלכותי, <span style="mso-spacerun: yes;"> </span>מחליטה לקחת אחריות על הדרך בו מתנהל העולם שבו היא חיה. היא עושה זאת בכלים של התקופה, אך מתוך חזון של מציאות טובה יותר. כתוצאה ממע<personname w:st="on">שי</personname>ה מגיע רווח והצלה ליהודים (וזה מקור החג), אך גם משתנה משהו בעולם. </span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 10pt; text-align: justify;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: Arial; line-height: 115%; mso-ansi-font-size: 10.0pt; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman';">הסיפור של מגילת אסתר הוא סיפור ההצלה הפלאי של היהודים מאויביהם, <span style="mso-spacerun: yes;"> </span>אך הוא גם סיפור של חברה רהבתנית ורעבתנית, הון המחובר לשלטון, מכירת אשליה של שפע להמונים, חיפצון נ<personname w:st="on">שי</personname>ם, והכח של היחיד להוביל מהלך של <personname w:st="on">שי</personname>נוי ותיקון. </span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 10pt; text-align: justify;"><span lang="HE" style="color: black; font-family: Arial; line-height: 115%; mso-ansi-font-size: 10.0pt; mso-fareast-font-family: 'Times New Roman';">אני מאחלת לכולנו פורים שמח, משמעותי, עם תחפושות מקוריות תפורות וגזורות ביד <span style="mso-spacerun: yes;"> </span>(או מוחלפות בשוק תחפושות קהילתי) עם משלוחי מנות לשכן שאתם לא ממש מכירים, ורצוי <personname w:st="on">שי</personname>היה בהן משהו בריא, עם קיום מצוות מתנות לאביונים הנזנחת ונשכחת, ובעיקר עם תודעה שאפשר לעשות הכל גם אחרת. </span></div><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-1084694314472166470?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>מערכת מדרשתhttp://www.blogger.com/profile/12957839989747122368noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-75409639776962478732011-03-13T10:36:00.013+02:002011-03-17T16:05:18.390+02:00משנכנס אדר מרבין בשמחה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="font-weight: bold; line-height: 150%; margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span lang="HE" style="font-family: Arial;"><a href="mailto:basmat.hazan@gmail.com">מאת: בשמת חזן ארנוף</a></span><br />במאית תיאטרון, סופרת ומנחת בית מדרש לאמנים, מתגוררת בניו יורק בשנים האחרונות עם משפחתה<br /><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: justify;"></div></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="font-weight: bold; line-height: 150%; margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="font-weight: bold; line-height: 150%; margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">זיכרון הילדות הקולקטיבי הקשור בראש חודש אדר, קשור בהתחבטות ובהתרגשות הכרוכות בהתחפשות לפורים. האפשרות להמציא ולמצוא זהות חדשה, האפשרות לשחק ולהיות מישהו אחר, היא אפשרות קסומה המושכת את הלב. </span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="line-height: 150%; margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">שורשיו של התיאטרון היהודי נעוצים עמוק במסורת ה"פורים שפיל", אותו משחק פורים שהיה משוחק כחלק מהווי הפורים. להקות קטנות היו מוקמות מבעוד מועד לצורך העניין, וממחיזות את סיפור המגילה כשהן קושרות קשרים רלבנטיים, מתוך בדיחותא, למתרחש בקהילה ובסביבה. הלהקות היו עוברות מבית לבית בזמן סעודת הפורים, ומשחקות את משחק הפורים שכלל לרוב חרוזים, שירה, מוזיקה והלצות והיה כרוך בהתחפשות לדמויות (כולל דמויות הנשים, כמובן). תמורת ההופעה היו בעלי הבית מזכים את השחקנים במעות פורים. לאורך ההיסטוריה היהודית שאינה משופעת בדוגמאות של הצגות תיאטרון, היווה חג הפורים הזדמנות לעשייה מסוג אחר, להלצה, לשנינות, למשחק, ומעל לכל – להתחפשות. </span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="line-height: 150%; margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">חז"ל אמרו כי אדם ניכר בכיסו, כוסו וכעסו. בפורים אנו מצווים לשתות "עד דלא ידע" מתוך מטרה להגיע לחשיפת אמת פנימית ועמוקה, שמסיכות היום- יום מסתירות. דמות ה"שוטה" והליצן בתיאטרון מזוהה עם היכולת המהותית לומר את האמת. הקשר הדו משמעי בין בד לבדיה, בין בגד לבגידה, בין חיפוש והתחפשות ובין ערמומיות וערום הוא קשר שבא לידי ביטוי בכל מהותו של חג הפורים ובמגילה השואלת שאלות נוקבות ורלבנטיות על הקשר שבין הנושאים הללו.</span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; line-height: 150%; margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">מגילת אסתר נסובה רבות סביב שאלת הפנים והחוץ. נושא הבגדים וההתחפשות, הקשר בין בגד למהות ובין גילוי לכיסוי, נבחן בה לעומק. החל ממיאונה של ושתי לבוא לארמון הגברים כשכתר לראשה, מהופעתה הראשונה של אסתר המסתירה את זהותה ("אינה מגדת את עמה ואת מולדתה") והדגש על כך שלא הוסיפה דבר על התמרוקים אותם קיבלה מיד סריס הנשים, דרך מרדכי היושב בשער המלך בלבוש שק ואסתר שמתחלחלת ושולחת לו בגדים, וכלה באסתר הלובשת מלכות (תרתי משמע) כהכנה לפגישתה עם המלך - לקראת חשיפת זהותה ובקשתה, עד להלבשתו של מרדכי בבגד מלכות שלבש המלך, על ידי המן (יוזם הרעיון האיש המסונוור ממחוות חיצוניות) הנושא אותו על סוס ברחבי העיר ומכריז "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו". הקשר בין לבוש המלכות של מרדכי ובין לבושו של יוסף, המשנה למלך, גלוי אף הוא. </span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; line-height: 150%; margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">בפיוט<a href="mailto:basmat.hazan@gmail.com"><span style="color: #6f6f6f;"> "סופרים קרא"</span></a> (ראו למטה) , מאת ר' דויד קיים, אותו שרים יהודי מרוקו במסגרת שירת הבקשות בשבת זכור עומדים זה מול זה את השק והאפר ובגדי היקר, והפיוט מתמקד ברגע הדרמטי של היפוך העלילה שהתלבושת והבגדים משקפים אותו נאמנה.</span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; line-height: 150%; margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span lang="HE" style="font-family: Arial;"><br /></span><span lang="HE" style="font-family: Arial;"></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="line-height: 150%; margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span lang="HE" style="font-family: David;"></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; line-height: 150%; margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">בתקווה שיהיו ימי חודש אדר ימים של שמחה</span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; line-height: 150%; margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span lang="HE" style="font-family: Arial;"><br /> </span><br /> <br /><table align="center" cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="margin-left: auto; margin-right: auto; text-align: center;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="https://lh6.googleusercontent.com/-wF8mLHnZDlU/TXyAugdz9MI/AAAAAAAAABI/dv4CoR4aALY/s1600/hg+purim.jpg" imageanchor="1" style="margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" q6="true" src="https://lh6.googleusercontent.com/-wF8mLHnZDlU/TXyAugdz9MI/AAAAAAAAABI/dv4CoR4aALY/s1600/hg+purim.jpg" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">הדס גרטמן בתאיטרון תלבושות</td></tr></tbody></table><br /><br /><table align="center"><tbody><tr><td align="center" colspan="2" nowrap="true" style="font-family: David,Arial; font-size: 18px;">סופרים קרא <img alt="" border="0" height="11" src="http://www.piyut.org.il/images/mafrid.gif" width="13" /> ר' דוד אלקיים<br /><span style="font-size: 16px;">מוגדור*המאה ה-20</span></td></tr><tr><td colspan="2" height="4"><br /></td></tr></tbody></table><table align="center" border="0" style="font-family: 'david'; font-size: 17px;"><tbody><tr><td align="right" nowrap="true" style="padding-bottom: 7px; padding-right: 8px;" valign="top" width="49%"><span style="font-size: 17px;">סוֹפְרִים קָרָא לִקְרָאתוֹ</span></td><td></td><td align="right" nowrap="true" style="padding-bottom: 7px; padding-right: 8px;" valign="top" width="49%"><span style="font-size: 17px;">לִכְתּוֹב כִּתְבֵי גְּזֵרָתוֹ </span></td></tr><tr><td align="right" nowrap="true" style="padding-bottom: 7px; padding-right: 8px;" valign="top" width="49%"><span style="font-size: 17px;">עַל עַם עוֹבְרֵי מִצְוָתוֹ</span></td><td></td><td align="right" nowrap="true" style="padding-bottom: 7px; padding-right: 8px;" valign="top" width="49%"><span style="font-size: 17px;">לְהָרְגָם וּלְאַבְּדָם </span></td></tr><tr><td align="right" nowrap="true" style="padding-bottom: 7px; padding-right: 8px;" valign="top" width="49%"><span style="font-size: 17px;">לוּלֵא יְיָ אִתּוֹ</span></td><td></td><td align="right" nowrap="true" style="padding-bottom: 7px; padding-right: 8px;" valign="top" width="49%"><span style="font-size: 17px;">כִּי אָז הָמַם הִשְׁמִידָם </span></td></tr><tr><td align="right" height="10" nowrap="true" valign="top"><br /></td></tr><tr><td align="right" nowrap="true" style="padding-bottom: 7px; padding-right: 8px;" valign="top" width="49%"><span style="font-size: 17px;">לְזוּת בִּשְׂפָתָיו בַּדִים</span></td><td></td><td align="right" nowrap="true" style="padding-bottom: 7px; padding-right: 8px;" valign="top" width="49%"><span style="font-size: 17px;">בִּכְתוֹב עַל הַיְּהוּדִים </span></td></tr><tr><td align="right" nowrap="true" style="padding-bottom: 7px; padding-right: 8px;" valign="top" width="49%"><span style="font-size: 17px;">סָתַם מִלַּת עֲתִידִים</span></td><td></td><td align="right" nowrap="true" style="padding-bottom: 7px; padding-right: 8px;" valign="top" width="49%"><span style="font-size: 17px;">יַ"ג בַּאֲדָר מוֹעֲדָם </span></td></tr><tr><td align="right" nowrap="true" style="padding-bottom: 7px; padding-right: 8px;" valign="top" width="49%"><span style="font-size: 17px;">אִם יֵהָרְגוּ מוּעָדִים</span></td><td></td><td align="right" nowrap="true" style="padding-bottom: 7px; padding-right: 8px;" valign="top" width="49%"><span style="font-size: 17px;">אוֹ יַהַרְגוּ עִתְּדָם </span></td></tr><tr><td align="right" height="10" nowrap="true" valign="top"><br /></td></tr><tr><td align="right" nowrap="true" style="padding-bottom: 7px; padding-right: 8px;" valign="top" width="49%"><span style="font-size: 17px;">הָרָצִים הֵם דְּחוּפִים</span></td><td></td><td align="right" nowrap="true" style="padding-bottom: 7px; padding-right: 8px;" valign="top" width="49%"><span style="font-size: 17px;">רוֹכְבֵי רֶכֶשׁ מְעוֹפְפִים </span></td></tr><tr><td align="right" nowrap="true" style="padding-bottom: 7px; padding-right: 8px;" valign="top" width="49%"><span style="font-size: 17px;">זוֹעֲפִים וְשׁוֹאֲפִים</span></td><td></td><td align="right" nowrap="true" style="padding-bottom: 7px; padding-right: 8px;" valign="top" width="49%"><span style="font-size: 17px;">לִנְקָמוֹת וְלִשְׁפּוֹךְ דָּם </span></td></tr><tr><td align="right" nowrap="true" style="padding-bottom: 7px; padding-right: 8px;" valign="top" width="49%"><span style="font-size: 17px;">אֲסוּפִים נֶאֱסָפִים</span></td><td></td><td align="right" nowrap="true" style="padding-bottom: 7px; padding-right: 8px;" valign="top" width="49%"><span style="font-size: 17px;">שָׁחוֹר לָבָן אֲדַמְדָּם </span></td></tr><tr><td align="right" height="10" nowrap="true" valign="top"><br /></td></tr><tr><td align="right" nowrap="true" style="padding-bottom: 7px; padding-right: 8px;" valign="top" width="49%"><span style="font-size: 17px;">וּבְעִיר שׁוּשָׁן מָה רַבּוּ</span></td><td></td><td align="right" nowrap="true" style="padding-bottom: 7px; padding-right: 8px;" valign="top" width="49%"><span style="font-size: 17px;">מְבוּכוֹת וַיֻּצְּבוּ </span></td></tr><tr><td align="right" nowrap="true" style="padding-bottom: 7px; padding-right: 8px;" valign="top" width="49%"><span style="font-size: 17px;">הַמֶּלֶךְ וְהוּא יָשְׁבוּ</span></td><td></td><td align="right" nowrap="true" style="padding-bottom: 7px; padding-right: 8px;" valign="top" width="49%"><span style="font-size: 17px;">לִשְׁתּוֹת יַיִן מְאָדָּם </span></td></tr><tr><td align="right" nowrap="true" style="padding-bottom: 7px; padding-right: 8px;" valign="top" width="49%"><span style="font-size: 17px;">מִשָּׁמַיִם הִקְשִׁיבוּ</span></td><td></td><td align="right" nowrap="true" style="padding-bottom: 7px; padding-right: 8px;" valign="top" width="49%"><span style="font-size: 17px;">לְמָרְדְּכַי נְגִידָם </span></td></tr><tr><td align="right" height="10" nowrap="true" valign="top"><br /></td></tr><tr><td align="right" nowrap="true" style="padding-bottom: 7px; padding-right: 8px;" valign="top" width="49%"><span style="font-size: 17px;">עוֹלֵל קַרְנוֹ וְעִפֵּר</span></td><td></td><td align="right" nowrap="true" style="padding-bottom: 7px; padding-right: 8px;" valign="top" width="49%"><span style="font-size: 17px;">בְּלָבְשׁוֹ שַׂק וָאֵפֶר </span></td></tr><tr><td align="right" nowrap="true" style="padding-bottom: 7px; padding-right: 8px;" valign="top" width="49%"><span style="font-size: 17px;">זָעַק הָהּ לִצְבִי עֹפֶר</span></td><td></td><td align="right" nowrap="true" style="padding-bottom: 7px; padding-right: 8px;" valign="top" width="49%"><span style="font-size: 17px;">כִּי שָׁכַב וַיֵּרָדַם </span></td></tr><tr><td align="right" nowrap="true" style="padding-bottom: 7px; padding-right: 8px;" valign="top" width="49%"><span style="font-size: 17px;">הָרָשָׁע גֻּמָּץ חוֹפֵר</span></td><td></td><td align="right" nowrap="true" style="padding-bottom: 7px; padding-right: 8px;" valign="top" width="49%"><span style="font-size: 17px;">שֶׁיִּרְאֶה בְיוֹם אֵידָם </span></td></tr><tr><td align="right" height="10" nowrap="true" valign="top"><br /></td></tr><tr><td align="right" nowrap="true" style="padding-bottom: 7px; padding-right: 8px;" valign="top" width="49%"><span style="font-size: 17px;">דֶּרֶךְ שַׁעַר הַמֶּלֶךְ</span></td><td></td><td align="right" nowrap="true" style="padding-bottom: 7px; padding-right: 8px;" valign="top" width="49%"><span style="font-size: 17px;">בָּא לוֹ כְאִישׁ הַהֵלֶךְ </span></td></tr><tr><td align="right" nowrap="true" style="padding-bottom: 7px; padding-right: 8px;" valign="top" width="49%"><span style="font-size: 17px;">אֶסְתֵּר שָׁמְעָה וַתַּשְׁלֵךְ</span></td><td></td><td align="right" nowrap="true" style="padding-bottom: 7px; padding-right: 8px;" valign="top" width="49%"><span style="font-size: 17px;">כְּבוֹד תִּפְאֶרֶת אָדָם </span></td></tr><tr><td align="right" nowrap="true" style="padding-bottom: 7px; padding-right: 8px;" valign="top" width="49%"><span style="font-size: 17px;">נִתְחַלְחֲלָה וַתֵּלֶךְ</span></td><td></td><td align="right" nowrap="true" style="padding-bottom: 7px; padding-right: 8px;" valign="top" width="49%"><span style="font-size: 17px;">הַאִם בָּא עֵת תַּפְקִידָם </span></td></tr><tr><td align="right" height="10" nowrap="true" valign="top"><br /></td></tr><tr><td align="right" nowrap="true" style="padding-bottom: 7px; padding-right: 8px;" valign="top" width="49%"><span style="font-size: 17px;">בִּגְדֵי יְקָר שָׁלְחָה</span></td><td></td><td align="right" nowrap="true" style="padding-bottom: 7px; padding-right: 8px;" valign="top" width="49%"><span style="font-size: 17px;">בְיַד סָרִיס וּפֶחָה </span></td></tr><tr><td align="right" nowrap="true" style="padding-bottom: 7px; padding-right: 8px;" valign="top" width="49%"><span style="font-size: 17px;">פָּקְדָה לִשְׁאוֹל שְׁלוּחָה</span></td><td></td><td align="right" nowrap="true" style="padding-bottom: 7px; padding-right: 8px;" valign="top" width="49%"><span style="font-size: 17px;">מַה זֶּה נִגְזָר בַּעֲדָם </span></td></tr><tr><td align="right" nowrap="true" style="padding-bottom: 7px; padding-right: 8px;" valign="top" width="49%"><span style="font-size: 17px;">וּבְפַתְשֶׁגֶן פְּתוּחָה</span></td><td></td><td align="right" nowrap="true" style="padding-bottom: 7px; padding-right: 8px;" valign="top" width="49%"><span style="font-size: 17px;">יָדְעָה פֵשֶׁר יְסוֹדָם </span></td></tr><tr><td align="right" height="10" nowrap="true" valign="top"><br /></td></tr><tr><td align="right" nowrap="true" style="padding-bottom: 7px; padding-right: 8px;" valign="top" width="49%"><span style="font-size: 17px;">פָּקַד עָלֶיהָ לָבוֹא</span></td><td></td><td align="right" nowrap="true" style="padding-bottom: 7px; padding-right: 8px;" valign="top" width="49%"><span style="font-size: 17px;">בֵּית הַמֶּלֶךְ בִּמְסִבּוֹ </span></td></tr><tr><td align="right" nowrap="true" style="padding-bottom: 7px; padding-right: 8px;" valign="top" width="49%"><span style="font-size: 17px;">לְהַפִּיל חֵן בְּלִבּוֹ</span></td><td></td><td align="right" nowrap="true" style="padding-bottom: 7px; padding-right: 8px;" valign="top" width="49%"><span style="font-size: 17px;">וְלָשׁוּב מֵאַבְּדָם </span></td></tr><tr><td align="right" nowrap="true" style="padding-bottom: 7px; padding-right: 8px;" valign="top" width="49%"><span style="font-size: 17px;">לְהַעֲבִיר מַחְשָׁבוֹ</span></td><td></td><td align="right" nowrap="true" style="padding-bottom: 7px; padding-right: 8px;" valign="top" width="49%"><span style="font-size: 17px;">בַּדָּבָר אֲשֶׁר זָדָם </span></td></tr></tbody></table></div><br />עוד על הפיוט מוזמנים לקרוא ב<a href="http://www.piyut.org.il/textual/342.html"><span id="goog_2096500455"></span>אתר הזמנה לפיוט<span id="goog_2096500456"></span></a></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-7540963977696247873?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>מערכת מדרשתhttp://www.blogger.com/profile/12957839989747122368noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-15569429383210484262011-02-11T09:28:00.004+02:002011-02-11T12:42:28.020+02:00נפילות והתרסות<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="line-height: 150%; margin: 0cm 18pt 0pt 0cm;"><div dir="rtl" style="direction: rtl; line-height: 150%; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><strong><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 10.5pt; line-height: 150%;"><a href="mailto:hagitbt@gmail.com">חגית ברטוב, אתר מדרשת</a></span></strong></div><div dir="rtl" style="direction: rtl; line-height: 150%; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><br /></div><div dir="rtl" style="direction: rtl; line-height: 150%; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><strong><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 10.5pt; line-height: 150%;">משנה: ניפול (גוזל שנפל מהקן הנמצא בתוך חמשים אמה הרי הוא של בעל השובך חוץ מחמשים אמה הרי הוא של מוצאו </span></strong><b><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 10.5pt; line-height: 150%;"></span></b></div><div dir="rtl" style="direction: rtl; line-height: 150%; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><strong><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 10.5pt; line-height: 150%;">נמצא בין שני שובכות קרוב לזה שלו קרוב לזה שלו </span></strong></div><div dir="rtl" style="direction: rtl; line-height: 150%; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><strong><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 10.5pt; line-height: 150%;">מחצה על מחצה שניהם יחלוקו</span></strong><span dir="ltr"></span></div><div dir="rtl" style="direction: rtl; line-height: 150%; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><strong><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 11pt; line-height: 150%;">גמרא: בעי (שאל) ר' ירמיה: רגלו אחת בתוך נ' אמה ורגלו אחת חוץ מחמשים אמה מהו? </span></strong><b><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 11pt; line-height: 150%;"><br /><strong><span style="font-family: Arial;">ועל דא אפקוהו לרבי ירמיה מבי מדרשא (ועל זה הוציאו את ר' ירמיה מבית המדרש).</span></strong></span></b></div><div dir="rtl" style="direction: rtl; line-height: 150%; text-align: left; unicode-bidi: embed;"><span style="font-family: Arial; font-size: x-small;">(תלמוד בבלי, בבא בתרא, כ"ג ע"ב)</span><span lang="HE"></span></div><div dir="rtl" style="direction: rtl; line-height: 150%; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><br /></div><div dir="rtl" style="direction: rtl; line-height: 150%; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 11pt; line-height: 150%;"><a href="http://pshitaofakim.cet.ac.il/ShowItem.aspx?ItemID=a3e7e119-f57f-4c9a-87b8-f630e66ca49b&lang=HEB"><strong><span style="font-family: Arial;">אתר פשיטא, יצא בקמפיין תקשורתי</span></strong></a> המנסה לברר למה העיפו את ר' ירמיה מבית המדרש – מה בשאלתו כל כך עצבן את חכמים? </span><span lang="HE"></span></div><div dir="rtl" style="direction: rtl; line-height: 150%; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 11pt; line-height: 150%;">ברגע של השראה – כתבתי את הדרשה - תשובה הבאה, מוזמנים לקרוא ולהגיב: </span><span lang="HE"></span></div><div dir="rtl" style="direction: rtl; line-height: 150%; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><br /></div><div dir="rtl" style="direction: rtl; line-height: 150%; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 11pt; line-height: 150%;">הדת היהודית מאמינה בפרטים, מיליוני פרטים קטנים שמרכיבים את האמונה הגדולה, זו שבגללה רודפים אותנו כבר אלפי שנים, האמונה האחרת, השונה משאר העולם. והאמונה הזו מתבטאת בפרטים מנדנדים. </span><span lang="HE"></span></div><div dir="rtl" style="direction: rtl; line-height: 150%; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 11pt; line-height: 150%;">ר' ירמיה, כך אני מבקשת לקרוא אותו, ידע שאלו פרטים מנדנדים ואולי גם ידע שהם עלולים לקבור את השלם, את הרעיונות העמוקים. ר' ירמיה הבין שהסכנה הגדולה של העולם הם הטכנוקרטים, אלו שבהיגיון משפטי יארגנו את העולם עד שכל החסד שבו יעלם.</span><span lang="HE"></span></div><div dir="rtl" style="direction: rtl; line-height: 150%; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 11pt; line-height: 150%;">גוזל נפל מהקן. זו טרגדיה איומה, ומטפורה מצוינת לחוסר אונים מוחלט. השאלה המתבקשת היא איך אפשר להציל אותו, לאפשר לו לחיות למרות הטרגדיה. אבל חכמי התלמוד מתפלפלים – למי הוא שייך?</span><span lang="HE"></span></div><div dir="rtl" style="direction: rtl; line-height: 150%; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 11pt; line-height: 150%;">ר' ירמיה לא יכול לסבול זאת.</span><span lang="HE"></span></div><div dir="rtl" style="direction: rtl; line-height: 150%; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 11pt; line-height: 150%;">בדרשה קצת פראית, הייתי רוצה לראות בגוזל שנפל מהקן מטפורה לבני האדם, שאחרי הכול יודעים שגם הם כמו הגוזל, נתונים לכוחות עצומים שאינם בשליטתם, גם הם פעמים רבות נופלים ממקומם הבטוח, אל הלא נודע הנורא והמייאש. </span><span lang="HE"></span></div><div dir="rtl" style="direction: rtl; line-height: 150%; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 11pt; line-height: 150%;">חז"ל סברו, שאם רק יארגנו את העולם בחוקים מפורטים עד לזרא, הם יצליחו לשלוט בכאוס, בחוסר הצדק וההיגיון של העולם הזה (לפחות בעיני בני האדם). </span><span lang="HE"></span></div><div dir="rtl" style="direction: rtl; line-height: 150%; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 11pt; line-height: 150%;">ר' ירמיה ידע שזה לא נכון. בני אדם אינם יכולים לשלוט בעולם, לא באמת. פעמים רבות מדי העולם מפתיע אותם באפשרות שלא התכוננו לה.</span><span lang="HE"></span></div><div dir="rtl" style="direction: rtl; line-height: 150%; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 11pt; line-height: 150%;">החכמים זורקים את ר' ירמיה מבית המדרש משום שהם יודעים שאם בני האדם יחשבו כמוהו – הם ישתגעו, הם יאבדו את יכולתם לפעול בעולם הזה. רק האמונה שאנחנו שולטים בחיינו מאפשרת לנו לקום בבוקר ולפעול.</span><span lang="HE"></span></div><div dir="rtl" style="direction: rtl; line-height: 150%; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 11pt; line-height: 150%;">אבל ר' ירמיה יודע שאם בני האדם ינסו לשלוט בעולם בעזרת חוקים מוכנים מראש הם יאבדו את <em><span style="font-family: Arial;">אנושיותם</span></em>, את יכולתם להתבונן בחוסר צדק וחוסר היגיון ולעשות את המעשה האינטואיטיבי הראשון שיעלה על ליבם, את יכולתם לפעול מהלב ולא מהשכל.</span><span lang="HE"></span></div><div dir="rtl" style="direction: rtl; line-height: 150%; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><br /></div><div dir="rtl" style="direction: rtl; line-height: 150%; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 11pt; line-height: 150%;">נדמה לי, שלמרות הכול, גם חכמים רצו שלא נשכח את הסכנה עליה הצביע ר' ירמיה, <strong><span style="font-family: Arial;">לכן </span></strong>הם הוציאו אותו מבית המדרש. הם יצרו דרמה שגרמה לכך שלא נוכל לשכוח את ר' ירמיה, וגם כאשר אלפי פרטי הלכה יהיו לפנינו, נזכור שלפעמים פשוט צריך להרים את הגוזל, לתת לו לאכול ולגדול ולפרוח, אפילו אם כתוב אחרת.</span><span lang="HE"></span></div><div dir="rtl" style="direction: rtl; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm -43.7pt 0pt 0cm;"><br /></div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-1556942938321048426?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>מערכת מדרשתhttp://www.blogger.com/profile/12957839989747122368noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-39765610348855956012011-02-07T21:37:00.011+02:002011-02-07T21:44:40.177+02:00בין השמשות, בין האדרים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span id="ctl00_MainContentPlaceHolder_pageEngine_resourceList_ctl00_Label17"></span><span id="ctl00_MainContentPlaceHolder_pageEngine_resourceList_ctl00_iii1"></span><br /><div class="test 1" style="text-align: justify;"><div dir="rtl"></div><a href="mailto:hagitbt@bezeqint.net">חגית ברטוב, אתר מדרשת </a></div><div class="exactLocation" dir="ltr" style="text-align: justify;"><br /><div class="test 1" dir="rtl" style="text-align: justify;"></div><div class="test 1" dir="rtl" style="text-align: justify;"></div><div class="test 1" dir="rtl" style="text-align: justify;">עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן: פי הארץ ופי הבאר ופי האתון והקשת והמן והמטה והשמיר והכתב והמכתב והלוחות ויש אומרים אף המזיקין וקבורתו של משה ואֵילו של אברהם אבינו ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה.</div><span style="font-size: x-small;">משנה, מסכת אבות, פרק ה משנה ו</span> </div><div class="exactLocation" style="text-align: justify;"></div><div class="exactLocation" style="text-align: justify;"><br />כמה מוזרה המשנה הזו, כמה מוזרה המחשבה הזו, שברגע האחרון, לפני שאלוהים כילה את כל מלאכתו אשר עשה, נבראו (לא לגמרי ברור מי בדיוק ברא אותם, כאילו מעצמם "נבראו") להם עשרה דברים. מיני אנקדוטות שכאלו, שלא היה להם זמן אחר או מקום אחר להברא בו, אלא בזמן שאינו זמן, ברגע הלא מוגדר הזה.</div><div class="exactLocation" style="text-align: justify;"></div><div class="exactLocation" style="text-align: justify;"><br />תמי ביטון, מירוחם כתבה על משנה זו כך: </div><div class="exactLocation" style="text-align: justify;"><br /><strong>הבה נישאב עם התמונה המשורטטת אל שלהי היום השישי של בריאת העולם, ערב שבת בראשית עם דמדומי ששת ימי המעשה. כבר נשמעה הצפירה הראשונה של השבת הראשונה בעולם, כמעט "ויכולו השמים והארץ...", והנה בדקה ה-90, כמעט במחטף, מספיק האל להכניס לבריאה עוד כמה הערות-שוליים, חריגות קלות מן התכנית המקורית. נראה שחשוב מאד לחז"ל להכניס את כל הניסים העתידיים אל תוך העולם הנברא, הטבעי, ולהדגיש כי גם יוצאי הדופן הם נבראים מתוכננים, הגלומים בחוקי היסוד של העולם. ... מה שנברא בין השמשות הוא האידיאה, הפוטנציאל של כל נס, שיתרחש בשעתו היעודה. (וראו עוד <a href="http://midreshet.org.il/PageView.aspx?id=543&back=http%3A//midreshet.org.il/ResourcesView.aspx%3Fid%3D4076">בדף הלימוד של "במידבר"</a> את הפרשנות כולה)</strong></div><div class="exactLocation" style="text-align: justify;">תמי מדגישה שמדובר בניסים שנבראו, במה שמעבר לטבע, שגם הוא חלק מהבריאה מין פרדוקס שכזה שנברא גם הוא בזמן הגבולי הזה.<br /></div><div class="exactLocation" style="text-align: justify;"></div><div class="exactLocation" style="text-align: justify;">חודש אדר א' גם הוא זמן גבולי, אמנם קצת ארוך אבל לגמרי לא מוגדר; השהייה פתאומית של הקצב הקבוע והמוכר של השנה, פורים עוד רחוק ואת פסח כמעט לא רואים באופק, וחודש שלם משתרע לפנינו, נותן לנו זמן לאנקדוטות, לפרדוקסים, לניסים שיבראו. מעניק לנו רגע של נשימה, אולי רגע של נשמה. זמן שאין בו תאריך מחייב ומוכר (לעייפה), שאין בו מועד. אולי כדי שנוכל לברוא בו מועדים קטנים, אולי כדי שנוכל למעוד בו עם המזיקים, אולי כדי שנוכל להתלבט מה אנחנו מעדיפים.<br /></div><div class="exactLocation" style="text-align: justify;"></div><div class="exactLocation" style="text-align: justify;">המתנה הזו שנתנה לנו השמש, שמסרבת לנוע בקצבו של הירח, עד שצריך לעבר את השנה, מזכירה לנו, שלפעמים, כשאנחנו מסרבים להתאים את עצמנו לסביבה, אנחנו יכולים ליצור לעצמנו זמן חדש, זמן לעיבורים ולבריאה.</div><div class="exactLocation" style="text-align: justify;"></div><div class="exactLocation" style="text-align: justify;"></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-3976561034885595601?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>מערכת מדרשתhttp://www.blogger.com/profile/12957839989747122368noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-2699561163682441292011-01-24T21:40:00.001+02:002011-01-24T21:41:51.532+02:00החידון<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 10pt;"><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><span style="font-family: Arial; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"><span lang="HE"><a href="mailto:chent@walla.com">חן טננבאום</a>, בינ"ה</span></span></div></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; margin: 0cm 0cm 10pt;"><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><span style="font-family: Arial; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;"><span lang="HE">ט"ו בשבט עבורי תמיד יהיה – החידון: שלושים מינים של פרחי בר וענפי עצים בצנצנות זכוכית בחדר עם ריחות פורמלין.</span></span></div></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; margin: 0cm 0cm 10pt;"><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;">זו הייתה המסורת אצלנו בבית הספר (הקיבוצי)– לזהות כמה שיותר צמחים על פי העלים והפרחים. זה היה הרגע להראות מה למדת בחודשים של אימונים – טיולים בטבע עם המורה רבקה הצרודה שהיה לה אוסף של נחשים מפוחלצים ושאהבנו כל כך. </span></div></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; margin: 0cm 0cm 10pt;"><table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: right; margin-left: 1em; text-align: right;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_4vsriV6CWlk/TT3UddCMS7I/AAAAAAAAAA8/EdDfHe0jErE/s1600/%25D7%25A4%25D7%25A8%25D7%2597+%25D7%2591%25D7%25A8.jpg" imageanchor="1" style="clear: right; cssfloat: right; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" s5="true" src="http://4.bp.blogspot.com/_4vsriV6CWlk/TT3UddCMS7I/AAAAAAAAAA8/EdDfHe0jErE/s1600/%25D7%25A4%25D7%25A8%25D7%2597+%25D7%2591%25D7%25A8.jpg" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">סיפן התבואה </td></tr></tbody></table><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;">ביום החג נכנסה כל כיתה בתורה <span style="mso-spacerun: yes;"> </span>לחדר הטבע, כשכל ילד אוחז בידו דף משוכפל בריח דיו סגול על לבן. לאט לאט עוברים בין הצנצנות ומנסים להיזכר – אלקנת הצבעים או לשון הפר? סירה קוצנית או קידה שעירה? <span style="mso-spacerun: yes;"> </span>הסברים צרודים ואבחנות מלומדות מתרוצצים בראש. השיניים נושכות את העיפרון. מה עדיף – להשאיר שורה ריקה, או לנחש ניחוש פרוע? </span></div></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 10pt;"><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;">בסוף היום היו מתפרסמים על לוח המודעות שמות הידענים הגדולים. למיטב זכרוני, שמות הפותרים, היו חוזרים על עצמם מדי שנה, אבל זה לא גרם לשאר להפסיק לנסות. </span></div></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 10pt;"><table cellpadding="0" cellspacing="0" class="tr-caption-container" style="float: left; margin-right: 1em; text-align: left;"><tbody><tr><td style="text-align: center;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_4vsriV6CWlk/TT3Upqcq_9I/AAAAAAAAABA/2-YI0oFCxgA/s1600/%25D7%25A2%25D7%2595%25D7%2593+%25D7%25A4%25D7%25A8%25D7%2597.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; margin-bottom: 1em; margin-left: auto; margin-right: auto;"><img border="0" s5="true" src="http://4.bp.blogspot.com/_4vsriV6CWlk/TT3Upqcq_9I/AAAAAAAAABA/2-YI0oFCxgA/s1600/%25D7%25A2%25D7%2595%25D7%2593+%25D7%25A4%25D7%25A8%25D7%2597.jpg" /></a></td></tr><tr><td class="tr-caption" style="text-align: center;">פשתנית שעירה וקחוונים</td></tr></tbody></table></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; margin: 0cm 0cm 10pt;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; mso-ascii-font-family: Calibri; mso-hansi-font-family: Calibri;">בכל שנה, מכיתה א' ועד כיתה ח', היו מוצגים אותם שלושים צמחים (ואני, שנפשי נקשרה באותם פרחים צנועים, כעסתי על אבא שלי, הגנן, שנהג לכנות אותם "עשבים"). מעולם לא הצלחתי לזהות את כולם. אבל עד היום, כאשר אני מטיילת עם בני ומראה ואומרת "הנה כרוב החוף! הנה נזמית לופתת!" עולה באפי ריח פורמלין.</span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; margin: 0cm 0cm 10pt;"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; margin: 0cm 0cm 10pt;"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; margin: 0cm 0cm 10pt; text-align: justify;"><span style="font-family: Arial; font-size: xx-small;">הצילומים מאתר פיקוויקי, ד"ר אבישי טייכר</span></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-269956116368244129?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>מערכת מדרשתhttp://www.blogger.com/profile/12957839989747122368noreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-77603026336628864422011-01-24T18:00:00.002+02:002011-01-24T23:59:25.283+02:00כי האדם עץ השדה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div style="text-align: justify;"></div><div style="text-align: justify;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><a href="mailto:hagitbt@gmail.com">חגית ברטוב</a>, אתר מדרשת <span style="font-size: xx-small;">(הרשימה פורסמה בבלוג זה לפני שנה)</span></span><br /><br /><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בימים האחרונים אני חושבת הרבה על המילים האלה, על הדימוי הזה: " כי האדם עץ השדה". </span><br /><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">הרי במקור הן נאמרו על דרך הניגוד, בסימן שאלה:</span></div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">דברים פרק כ':</span></div><div style="text-align: justify;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><em>יט כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת <strong>כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר</strong>. כ רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל הָעִיר אֲשֶׁר הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּהּ: </em></span></div><div style="text-align: justify;"></div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">כלומר - עזבו את העץ - המלחמה שלכם היא עם בני אדם, לא עם עצים. עץ השדה אינו אדם. </span></div><div style="text-align: justify;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מלחמה מתרחשת בגלל שבני אדם נלחמים על טריטוריה, הם זקוקים או חושבים שהם זקוקים לטריטוריה גדולה יותר מהטריטוריה שבה הם יושבים, שבה נמצאים השורשים שלהם.</span></div><div style="text-align: justify;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אולי גם עצים נלחמים, אולי גם הם הורגים אחד שאת השני; כששני עצים נאבקים על אותה אדמה, על אותם מקורות מים, והעץ החזק ינצח, תמיד. אבל בני אדם רוצים יותר, תמיד יותר ממה שיש להם; אדמה וכסף וכבוד ואהבה.</span></div><div style="text-align: justify;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">בניגוד לעץ שפשוט מתקיים בעולם בלי לחשוב על אינטרסים, בלי לחשב חשבונות של כדאיות בלי להעלב או להתרגש, בני אדם כמעט תמיד, כך נדמה, פועלים מהאזור הזה של האינטרסים, של הכדאיות של הריגוש והעלבון. (וכן, גם במשפחה, אפילו בהורות, יש משהו מהמקום המסוכסך המסובך הזה).</span></div><div style="text-align: justify;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">העץ לא <strong>נותן לנו</strong> פירות, או צל או חומר בעירה, יש לו פירות וצל וחומר בעירה שאנחנו לוקחים. אין לו עניין בנו או ברצונות שלנו. הוא פשוט קיים. לא מחפש איך לממש את עצמו, איך לגלות את עצמו, איך לשנות ולתקן את העולם. </span></div><div style="text-align: justify;"><span style="font-family: Arial;">העץ הוא תמונת ראי שלנו, אולי הוא הפנטזיה המודחקת שלנו; להיות כמוהו, כמו עץ, להניח לכל הרעש האין סופי הזה שמפריע לנו להיות, רעש האהבות והשנאות, רעש השאיפות והשינויים, רעש המוות המתקרב. להניח לכל אלו ולהיות סתם כך, לא לשאוף למעלה או לצדדים, פשוט לצמוח לשם במקרה, או לא. ממש לא חשוב.</span></div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;"><span style="font-family: Arial;">נתן זך כתב:</span></div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;"><span style="font-family: Arial;">אהבתי וגם שנאתי</span></div><div style="text-align: justify;"><span style="font-family: Arial;">טעמתי מזה ומזה</span></div><div style="text-align: justify;"><span style="font-family: Arial;">קברו אותי בחלקה של עפר</span></div><div style="text-align: justify;"><span style="font-family: Arial;">ומר לי, מר לי בפה</span></div><div style="text-align: justify;"><span style="font-family: Arial;">כמו עץ השדה</span></div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">אפשר להתפלא על נתן זך שמסיים את הבית במילים "כמו עץ השדה" , הרי הוא יודע שלעץ לא "מר" באדמה, להפך, "פיו" נהנה מהאדמה וממה שיש לה להציע. נדמה לי שנתן זך ניסה להגיד כאן משהו אחר, האדם אינו כמו עץ, אבל הלוואי והיה: הלוואי והייתי כמו עץ השדה, ולא הייתי טועם לא אהבות ולא שנאות, ובלבד שהמוות או פחד המוות לא היה מר כל כך, שתודעת המוות לא הייתה מבלבלת כל כך, משתקת כל כך, מערבבת כל כך את המציאות והדימיון, את ההכרחי עם הנחשק.</span></div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;"><span style="font-family: Arial;">לפעמים אנחנו רוצים להיות כמו עץ השדה, אבל אז, איך נוכל לאהוב?</span><br /><br /></div><div style="text-align: justify;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><strong>לחצו </strong></span> <span style="font-family: Arial;"><a href="http://www.piyut.org.il/tradition/2718.html?currPerformance=3537 target=_blank"><strong>כאן לשמיעת השיר</strong></a> "כי האדם עץ השדה", <strong>בביצוע מרגש של רוני איש-רן, באתר הפיוט</strong></span><br /><br /></div><div style="text-align: justify;"></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-7760302633662886442?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>חגיתnoreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-13949025751296022842011-01-22T18:00:00.004+02:002011-01-25T09:00:50.455+02:00עת לעקור נטוע<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; line-height: 125%; margin: 0cm 0cm 0pt;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_4vsriV6CWlk/TTbqCnMlrvI/AAAAAAAAAAw/v-XHxRXWCDI/s1600/%25D7%25A2%25D7%2599%25D7%25A0%25D7%2598.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" n4="true" src="http://1.bp.blogspot.com/_4vsriV6CWlk/TTbqCnMlrvI/AAAAAAAAAAw/v-XHxRXWCDI/s1600/%25D7%25A2%25D7%2599%25D7%25A0%25D7%2598.jpg" /></a><span lang="HE" style="font-family: David; mso-ascii-font-family: Arial; mso-hansi-font-family: Arial;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"> <a href="mailto:einat.kramer@gmail.com">עינט קרמר,</a> </span></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; line-height: 125%; margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family: David; mso-ascii-font-family: Arial; mso-hansi-font-family: Arial;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">מנהלת "טבע עברי" אחריות סביביתית יהודית</span></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; line-height: 125%; margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family: David; mso-ascii-font-family: Arial; mso-hansi-font-family: Arial;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: xx-small;">(הרשימה התפרסמה בעבר באתר בית אבי חי)</span></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="line-height: 125%; margin: 0cm 0cm 0pt;"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="line-height: 125%; margin: 0cm 0cm 0pt;"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="line-height: 125%; margin: 0cm 0cm 0pt;"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="line-height: 125%; margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family: David; mso-ascii-font-family: Arial; mso-hansi-font-family: Arial;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><span lang="HE" style="font-family: Arial;"><strong>פרולוג: </strong></span></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">עת לעקור נטוע. </span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">אפילו המילים האלה עושות לי צמרמורת... </span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">עת לעקור? </span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">איפה הסביבה, איפה הציונות, </span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">מה עם<span style="mso-spacerun: yes;"> </span>הדרישה המוצדקת-<span style="mso-spacerun: yes;"> </span></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">לטעת, לטעת לטעת. </span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">אנו באנו ארצה </span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">לבנות ולהבנות בה</span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">ואני (וקהלת) מבק<personname w:st="on">שי</personname>ם לעקור נטוע?</span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">אבל בכל זאת בחרתי לדבר על נטיעות שצריך לעקור. </span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">בחרתי , כי חשבתי על הנסיך הקטן של אנטואן דה סנט-אכזופרי, או יותר נכון, עליו ועל הפלנטה שלו : </span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family: Arial;"><strong>פרק ראשון – גם זרעים רעים שולחים זלזל אל עבר החמה: </strong></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="color: teal; font-family: Arial;">"למדתי שבפלנטה של הנסיך הקטן, כמו בכל הפלנטות, יש צמחים טובים וצמחים רעים. עקב כך, יש זרעים טובים שמקורם בצמחים טובים, וזרעים רעים, אשר מקורם בצמחים רעים. </span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="color: teal; font-family: Arial;">אבל הזרעים הם בלתי נראים לעין. הם ישֵנים עמוק בתוך האדמה, עד אשר אוחז באחד מהם רצון להתעורר. אז הזרע הקטן מתמתח ומתחיל בהססנות לשלוח זלזל קטן לעבר החמה. אם זה נֶבֶט של צנונית או <personname w:st="on">שי</personname>ח ־ ורד, יש להניח לו לגדול כאוות נפשו. אבל אם זהו צמח רע, יש לעקור אותו מוקדם ככל האפשר, מיד ברגע שמזהים אותו". </span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><br /></div><div dir="rtl" style="direction: rtl; margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">בפלנטה שלנו, ארץ, כמו בכל הפלנטות, ישנם צמחים טובים וצמחים ורעים. שניהם זורים זרעים לרוח, הנובטים בקרקע פוריה. בעודם שתילים רכים הם נוטים להדמות זה לזה ולהתחלף זה בזה. </span></div><div dir="rtl" style="direction: rtl; margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">כדוגמה קונצנזואלית ניתן לקחת תוכנית שאכן בוטלה – תוכנית ספדי לבניית 20,000 יחידות דיור בשטחים הירוקים שממערב לירושלים. כנטע רך במפות התכנון יכולה תוכנית שכזו להדמות<span style="mso-spacerun: yes;"> </span>ל"צמיחה" או אפילו ל"פיתוח הארץ , דבר <personname w:st="on">שי</personname>וביל לטיפוח השתיל הרך תחת ידיה האוהבות של המדינה עד העץ (האמיתי) האחרון.<span style="mso-spacerun: yes;"> </span>כך גם קניונים ומרכזי קניות הנבנים בארץ בכל חלקה טובה (לנטיעה) המתחלפים לעתים<span style="mso-spacerun: yes;"> </span>ב"שפע אינסופי". כך גם<span style="mso-spacerun: yes;"> </span>פרסומות ומנגנוני אשראי המעודדים אדם לקנות דברים שהוא לא צריך בכסף שאין לו , ומידמות, בעודן בעריסת הטלוויזיה, ל"אפשרויות בלתי מוגבלות".<span style="mso-spacerun: yes;"> </span>ואלו רק דוגמאות מעטות מני רבות. </span></div><div dir="rtl" style="direction: rtl; margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">תכנית בנייה, מרכז קניות ופרסומות. צמיחה, שפע , אפשרויות . כוחם של הזרעים הרעים טמון בהידמותם לחלומנו הכמוס ביותר- החלום לזכות בשפע אינסופי. </span></div><div dir="rtl" style="direction: rtl; margin: 0cm 0cm 0pt 9pt; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><br /></div><div dir="rtl" style="direction: rtl; margin: 0cm 0cm 0pt 9pt; text-align: right; unicode-bidi: embed;"><span lang="HE" style="font-family: Arial;"><strong>פרק ב' – הכדור הוא עגול וסוף הוא לא תמיד התחלה. </strong></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="color: teal; font-family: Arial;">היו כמה זרעים נוראיים בפלנטה שהיא ביתו של הנסיך הקטן - היו אלה זרעי באובב. קרקע הפלנטה היתה מלאה בהם. אם מאחרים לטפל בעצי הבאובב, לנצח אי אפשר עוד להיפטר מהם. הם מתפשטים בכל רחבי הכוכב, שור<personname w:st="on">שי</personname>הם חודרים את מעבה האדמה, ואם הפלנטה קטנה מדי ועצי הבאובב רבים מדי, הפלנטה מתבקעת לבסוף לרסיסים.</span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">השפע המדומה, המתפשט בכל רחבי העולם<span style="mso-spacerun: yes;"> </span>(המערבי לפחות) , משפיע באופן הרסני על נפש האדם ועל התנהלותו בעולם, ומעמיד בסכנה את קיום השניים. </span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">על הסכנה הקיומית מתריעים רבים וטובים המניפים מעל ראשנו את ג<personname w:st="on">רז</personname>ן<span style="mso-spacerun: yes;"> </span>הקטסטרופה העולמית. משאבי העולם, כך הם מתריעים , סופיים, וניצולם בקצב הגדול מקצב התחדשותם הטבעי<span style="mso-spacerun: yes;"> </span>מסוכן. ייצור אינטנסיבי של מוצרים ההופכים לפסולת כמעט עם קנייתם, גידול <personname w:st="on">שי</personname>טתי של חיות למאכל, ריבוי כלי רכב פרטיים, <span style="mso-spacerun: yes;"> </span>כל אלו גו<personname w:st="on">רמי</personname>ם<span style="mso-spacerun: yes;"> </span>לזיהום האדמה, האוויר <span style="mso-spacerun: yes;"> </span>והמים <span style="mso-spacerun: yes;"> </span>ולהגברת אפקט החממה המאיים לשנות את האקלים בעולם כולו. אכן,<span style="mso-spacerun: yes;"> </span>הפלנטה שלנו גדולה משל הנסיך הקטן, אבל לא גדולה מספיק לכל מה שאנחנו מעמיסים עליה. </span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">על נפש האדם כמעט ולא מדברים. מה קורה לנפש האדם כשמשדרים לו ש"הכל אפשרי" אבל החוויה העמוקה שלו היא אחרת? <span style="mso-spacerun: yes;"> </span>כשבאופן <personname w:st="on">שי</personname>טתי ממעיטים את דמותו מ"צלם אלוהים" לצרכן? <span style="mso-spacerun: yes;"> </span>כאשר מכל עבר קוראים לו<span style="mso-spacerun: yes;"> </span>"תחמוד!"?<span style="mso-spacerun: yes;"> </span></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">כוחם של הזרעים הרעים טמון בהדמותם לחלומות אמיתיים של האדם, חלומות של מלאוּת, של שפע, של צמיחה ושל התחדשות. דמיון זה מ<personname w:st="on">עודד</personname> את האדם להעניק להם מכוחו, לגדל ולהאדיר אותם, מבלי ל<personname w:st="on">שי</personname>ם לב שככל שהם גדלים, דמותו מתמעטת. סופם שהם מבקעים את הפלנטה. סופו , שהוא הופך למשרתם, המשקה אותם בלשד חייו.<span style="mso-spacerun: yes;"> </span></span><br /><br /><span style="font-family: Arial;"><strong>פרק ג' - זה עניין של משמעת</strong></span><br /><span lang="HE" style="color: teal; font-family: Arial;">זה ענין של משמעת", הסביר לי הנסיך הקטן אחר כך. "לאחר שמסיימים את רחצת הבוקר, יש לדאוג בקפדנות לנקיון הפלנטה. יש לעקור באדיקות את כל שתילי הבאובב, ברגע שאפשר להבדיל בינם לבין שיחי ורד, שנראים דומים להם כשהם צעירים. זו מלאכה משעממת", אמר הנסיך הקטן, "אבל גם מאד קלה".</span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">הדרך לזיהוי ועקירת השתילים המדומים <span style="mso-spacerun: yes;"> </span>עוברת דרך הבנה כי השפע, המלאות וההתחדשות הינם חלק מצלם אלוהים שבאדם<span style="mso-spacerun: yes;"> </span>ועל החפץ בהם להגדיל את הצלם ולא למעט את הדמות.<span style="mso-spacerun: yes;"> </span></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt -27pt;"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">בנפש האדם שוכנים, לצד<span style="mso-spacerun: yes;"> </span>הכוחות ה"כוב<personname w:st="on">שי</personname>ם" הקוראים להתפשטות , ניצול ורדייה<span style="mso-spacerun: yes;"> </span>(ומבוטאים למשל בברא<personname w:st="on">שי</personname>ת א' 29 <span style="mso-spacerun: yes;"> </span>בברכת ה' לאדם "פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשוה") , גם כוחות "מצמצמים" הקוראים לענווה, לריסון, ולהתאפקות. כוחות אלו מבוטאים בברא<personname w:st="on">שי</personname>ת ב' 15 שם מביא ה' את האדם לגן העדן "לעבדה ולשמרה" ומזמינים את האדם לקחת אחריות על העולם אל מול בוראו. <span style="mso-spacerun: yes;"> </span></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">בדורנו שלנו,<span style="mso-spacerun: yes;"> </span>ישנה ח<personname w:st="on">שי</personname>בות עליונה להביא את כוחות האיפוק, הריסון והאחריות <span style="mso-spacerun: yes;"> </span>לידי מימוש, ולהחזיר את האדם, ואת העולם לאיזון. או אז, מלאכת זיהוי ועקירת השתילים המדומים הופכת אולי למשעממת, אבל גם למאוד קלה. <span style="mso-spacerun: yes;"> </span><span style="mso-spacerun: yes;"> </span></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family: Arial;">וההמשך, כדברי הנסיך הקטן, זה עניין של משמעת.<span style="mso-spacerun: yes;"> </span><span style="mso-spacerun: yes;"> </span></span></div><div align="justify" class="MsoNormal" dir="rtl" style="line-height: 125%; margin: 0cm 0cm 0pt;"></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-1394902575129602284?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>מערכת מדרשתhttp://www.blogger.com/profile/12957839989747122368noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-88369586368058077022011-01-20T18:00:00.000+02:002011-01-20T18:00:00.690+02:00פוסט על פוסט ציונות<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div style="text-align: justify;"></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: justify;"><a href="http://1.bp.blogspot.com/_4vsriV6CWlk/TTQsgK2-JmI/AAAAAAAAAAc/aoPmrTJa9Zw/s1600/1%25D7%2591%25D7%25A9%25D7%259E%25D7%25AA.JPG" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img alt="" border="0" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5563120370891761250" src="http://1.bp.blogspot.com/_4vsriV6CWlk/TTQsgK2-JmI/AAAAAAAAAAc/aoPmrTJa9Zw/s320/1%25D7%2591%25D7%25A9%25D7%259E%25D7%25AA.JPG" style="float: left; height: 136px; margin: 0px 10px 10px 0px; width: 106px;" /></a></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: justify;"><a href="mailto:basmat.hazan@gmail.com">בשמת חזן</a>, במאית תיאטרון, סופרת ומנחת בית מדרש לאמנים, </div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: justify;">מתגוררת בניו יורק בשנים האחרונות עם משפחתה</div><div style="text-align: justify;"></div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;"></div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">ארוחת בוקר ומטלות – חליבת עזים, הוצאת קומפוסט, השקיה</div><div style="text-align: justify;">עבודת שדה</div><div style="text-align: justify;">ארוחת צהרים</div><div style="text-align: justify;">עבודת בית – עבודה במשרד, במטבח, אחזקה שוטפת, מתקנים</div><div style="text-align: justify;">לימוד – מגוון נושאי יהדות, איכות הסביבה ואקולוגיה </div><div style="text-align: justify;">ארוחת ערב</div><div style="text-align: justify;">אסיפה קבוצתית</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">נשמע כמו סדר יום אופייני של מתנדבים בקיבוץ? או מנשר ממחברת אבודה של חלוצים שהקימו את הקיבוץ הדתי? ובכן – לא. זהו סדר יומם של צעירים יהודים אמריקאיים שבוחרים להשתתף בתוכנית <a href="http://isabellafreedman.org/adamah/intro">"אדמה" במרכז איזבלה פרידמן בקונטיקט</a>. חלק מהמושגים המופיעים למעלה מתורגמים במקור לאנגלית אך חלקם מופיע במקור באותיות לועזיות – והמילים בעברית. תוכנית "אדמה" הוקמה ב - 2003 ומסמלת אולי יותר מכל את הדור החדש בקרב יהודים צעירים בארה"ב המחוברים למורשתם ובאותה מידה חשים מחוברים למולדתם – אמריקה, ולחזון גלובאלי של תיקון עולם.</div><div style="text-align: justify;">ואני תוהה מה זה אומר על היחס שלהם לישראל ומה חשיבותה, אם בכלל וכיצד זה מגדיר את הצורך ו/או את הקשר למולדת .</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: justify;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_4vsriV6CWlk/TTQtUoMKrMI/AAAAAAAAAAk/aJ1cU7ynW84/s1600/%25D7%2597%25D7%259C%25D7%2595%25D7%25A6%25D7%2599%25D7%259D.JPG" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img alt="" border="0" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5563121272118488258" src="http://3.bp.blogspot.com/_4vsriV6CWlk/TTQtUoMKrMI/AAAAAAAAAAk/aJ1cU7ynW84/s320/%25D7%2597%25D7%259C%25D7%2595%25D7%25A6%25D7%2599%25D7%259D.JPG" style="float: left; height: 201px; margin: 0px 10px 10px 0px; width: 150px;" /></a>בערב ט"ו בשבט שהפך בראשית הציונות לחג המסמל את הקשר לארץ ישראל, מעניין להתבונן על התופעה הזו, המשחזרת במובנים רבים את תקופת החלוצים שלנו, בגרסה משופרת אפילו, רק באמריקה.</div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">ירוק הוא השחור החדש. אקולוגיה היא שם קוד לעדכניות ואורגאני מוכר טוב יותר. זו עובדה משמחת. העולם מכיר בסכנות של ההתעלמות מההתחממות הגלובאלית. סוף סוף זה נכון פוליטית לטפל בנושאים הללו, גם בקרב הצעירים היהודיים.</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">החשיבות של האדמה נעשית ברורה. הכמיהה לראות פרח נובט ולא רק לקנות אותו בחנות הפרחים, היא כמיהה פשוטה וחשובה, והרצון לגדל ירקות ולאכול אותם הוא רצון טבעי. יהודים אמריקאים צעירים קשורים באופן טבעי וברור לאדמה עליה גדלו. וטוב שכך, כנראה.</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">אבל הם לא מסתפקים בקרבה אל אדמת המולדת שלהם אלא מנסים לתהות האם בתוך כל אלו יש רלוונטיות בחווה היהודית הזו באמריקה למצוות התלויות בארץ.. ידיד שלי המכהן כרב בארצות הברית, סיפר לי שפנו אליו צעירים מ"אדמה" ושאלו להוראתו ומחשבותיו בעניין. הנה הם, חיים ועובדים את האדמה וקשורים קשר עמוק למסורת היהודית, האם הם צריכים ויכולים להקפיד על לקט, שכחה ופאה? על שמיטה?</div><div style="text-align: justify;">מה זה אומר אם כן? מה זה אומר אם לא?</div><div style="text-align: justify;">אני תוהה. הידיד שלי לא פסל על הסף את המחשבה לקיים את המצוות האלו גם על אדמה בניו אינגלנד. </div><div style="text-align: justify;"><br />עוד מחשבה עלתה בי כשבתי לבשה חולצה של מסע האופניים של ארגון "חזון" למודעות סביבתית</div><div style="text-align: justify;">The people of the bike</div><div style="text-align: justify;">פרפראזה על התרגום האנגלי לביטוי "עם הספר"</div><div style="text-align: justify;">The people of the book</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">אולי זו יצירה מקורית - מקומית של ה"יהודי החדש" בדומה ליהודי החדש של חלוצי הארץ– רק הפעם בגרסא האמריקאית? לא עוד יהודים במקצועות "טפיליים" , לא עוד יהודים נודדים, וכמו שכתבה רחל ארבל במאמרה כחול לבן בצבעים: "היהודי החדש - הציונות קראה ליהודי החדש עברי, כשם אבותיו הקדמונים. כמותם אמור היה להיות אמיץ וגא, בריא בגופו, חי על יגיע כפיו, קרוב לטבע ולעבודת האדמה, עומד על נפשו ומשיב מלחמה למתנכלים לו. תרבותו עברית ושפתו עברית, וכל כולו הוא ניגודו המוחלט של היהודי הגלותי. בדימוייו החזותיים נראה "היהודי החדש" – האיכר או הפועל, הספורטאי, איש הטבע, הלוחם ואיש המגן – כמוצר שלם ומוגמר, כאילו השיל מעליו את כל התכונות הגלותיות בפעולה חד-פעמית מופלאה, למעשה היה זה דימוי שנוצר לצורך משימה חינוכית ותעמולתית. הוא הציג דגם אידיאלי, מושא להערצה ולהזדהות ודמות מופת שהדור הצעיר ישאף להידמות אליה"</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">והנה יש לנו יהודי חדש אמריקאי, לא עוד בארני מיידוף תככן, עוסק בכספים – אלא צעירים ברוחם או בגופם, שמכינים את חמאת הבוטנים והריבה שלהם לבד ממוצרים אורגניים שהם גידלו, ורוכבים על אופניים, ומשקיעים זמן ומחשבה בשחיטה כשרה אקולוגית. אני לא צינית, למרות איזושהי התנגדות ציונית שקיימת בי לכל העניין. רמת הארגון וההשקעה, רמת הרגש, היכולת לחבר בטבעיות מקורות דתיים לאורח החיים בלי להתנצל ובלי ל"חזור בתשובה", כל אלה מעוררים הערכה.</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: justify;"><a href="http://4.bp.blogspot.com/_xmDYG7_EBz0/TTQwAzFsIZI/AAAAAAAABUU/jqOTGukRIWo/s1600/1SADEH.JPG" imageanchor="1" style="clear: right; cssfloat: right; float: right; margin-bottom: 1em; margin-left: 1em;"><img border="0" n4="true" src="http://4.bp.blogspot.com/_xmDYG7_EBz0/TTQwAzFsIZI/AAAAAAAABUU/jqOTGukRIWo/s1600/1SADEH.JPG" /></a>אבל איזה פירות הם יאכלו בט"ו בשבט? את פירות ארצנו או פירות ארצם? ומה יקרה לארץ ישראל אם אפשר לייצר אותה גם בקונטיקט? והאם לא תיוולד לה ארץ מובטחת אחרת, שתנתק את היהודים הללו מארצנו שלנו, אך תחבר אותם לתרבותנו היהודית יותר משעשו זאת כל חלוצי הארץ? האם היהדות המחוברת לאדמתה יכולה לצמוח מתוך אדמה אחרת שאינה ארץ ישראל? (מעניין בהקשר הזה לקרוא את דברי <a href="http://midreshet.org.il/ResourcesView.aspx?id=664">א.ד. גורדון</a> )</div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: justify;"><br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: justify;">אולי אם יהיה דיאלוג אמיתי ולא מתנשא (משני הכיוונים) נוכל במשותף לקדם ערכים חשובים בשתי המולדות ולמצוא "אדמה המשותפת.".</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-8836958636805807702?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>מערכת מדרשתhttp://www.blogger.com/profile/12957839989747122368noreply@blogger.com5tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-44477128248632613022011-01-19T15:49:00.000+02:002011-01-19T15:49:55.842+02:00אשה, אדמה ואדם<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div style="text-align: justify;"></div><div style="text-align: justify;"><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><a href="http://3.bp.blogspot.com/_4vsriV6CWlk/TTbrulbNTSI/AAAAAAAAAA0/eahSg3QZDss/s1600/%25D7%25A0%25D7%2599%25D7%25A8%25D7%2594.jpg" imageanchor="1" style="clear: left; cssfloat: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" n4="true" src="http://3.bp.blogspot.com/_4vsriV6CWlk/TTbrulbNTSI/AAAAAAAAAA0/eahSg3QZDss/s1600/%25D7%25A0%25D7%2599%25D7%25A8%25D7%2594.jpg" /></a><a href="mailto:niranachaliel@gmail.com">נירה נחליאל, המדרשה באורנים</a></div></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none; text-align: justify;"><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /></div></div><div style="text-align: justify;"></div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;"><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;"><br /></div><div style="border-bottom: medium none; border-left: medium none; border-right: medium none; border-top: medium none;">קרקע בתולה. ארץ בעולה. כמה יפה, כמה רומנטי דימויה של האדמה כאישה. הרים נישאים, קימורים רכים, מישורים משתרעים. האדמה מתמסרת לזורע שיבוא, יפלח בה תלמים במחרשתו ויטמון זרעו בתוכה, מוכנה להרות ולתת פרי.</div></div><div style="text-align: justify;">וְאַרְצֵךְ תִּבָּעֵל, מנבא ישעיהו (סב, ד), שָׂדֶה היתה ובודקים כמה היא יפָה (בלשון חז"ל), נלבישך שמלות, גם אם של בטון ומלט, שרו החלוצים, ואלכסנדר פן נשבע לאדמת שיח אבריק: ארשתיך לי בדם, והאדמה היתה רחומה (עד מותו).</div><div style="text-align: justify;">הדימוי מושך ומפתה גם בהיפוכו - הזרע נטמן ברחם האישה כבאדמה, ממנו צומח ומבורך פרי בטן כפרי האדמה (דברים כח, ד). מרעיו של שמשון לא היו פותרים את חידתו לולא היו 'חורשים בעגלתו' ומוציאים את הסוד מאשתו (שופטים יד, יח), אישה נמשלה לשדה (פדר"א), והיא אף מתקדשת ונקנית לבעלה כשדה עפרון (קידושין דף ב), שכן "האשה היא שדה של הבעל ואין הבעל שדה שלה" (תוספות לכתובות ב, ע"ב). אסתר עלולה להיכבש בבית אחשוורוש (אסתר ז,ח), כאותה שממה שדינה נחתך – עוּרִי שְׁמָמָה, דִּינֵךְ נֶחְתַּךְ / אָנוּ בָּאִים לִכְבֹּשׁ אוֹתָךְ!</div><div style="text-align: justify;">כמה יפה, כמה רומנטי דימויה של האשה לאדמה. מחוברת בחיבור עמוק לעולם הטבע, המצמיח וקמל, הנזרע ומתחדש.</div><div style="text-align: justify;">או שלא. האם יפה בעינינו התמונה המארגנת לכל משתתף ומשתתפת את תפקידו/ה המובהק? האם רומנטיקה בעינינו פירושה צד אחד פעיל וצד אחד סביל? צד אחד נותן וצד אחד מקבלת? צד אחד כובש והצד השני נכבשת תחתיו?</div><div style="text-align: justify;">חוקרי תרבות מציינים את הנטייה שלנו להפרדה ולהבדלה בין טבע לתרבות, כאשר התרבות מנסה לשלוט בטבע - הפראי, היצרי, הבלתי נשלט. נשים נחשבו קרובות יותר לתחום הטבע, בעוד שגברים שוייכו לתחום התרבות. לאישה וליכולת ההריון והלידה שלה יוחסו כוחות טבעיים בלתי נשלטים, בעוד הגבר ייצר ועיצב את התרבות, בניסיון לתרבת את הטבע ולשלוט בו, כולל בטבע הנשי, ולהתרומם מהארצי אל הרוחני. למותר לציין שהתרבות נחשבה נעלה על הטבע.</div><div style="text-align: justify;">דימוי האדמה כאישה והאישה כאדמה ממשיך ומייצג את שיוך האישה לקוטב ה'טבע', ומרחיק אותה מקוטב ה'תרבות'.</div><div style="text-align: justify;">בט"ו בשבט כולנו 'מתחברים' אל הטבע ואל הארץ. גישות אקולוגיות וסביבתניות, התופסות מקום הולך וגדל בתוכנו, מלמדות אותנו להתקרב אל הטבע באחריות ובענווה, מבלי להשתלט עליו ולכבוש אותו. נשים רבות חשות שאכן יש בהן כוחות חיים ייחודיים, ייצריות וטבעיות, והן מזדהות עם הדימוי המקרב אותן לטבע, אל מול מאמצים של נשים אחרות להיכלל בתרבות ולהשפיע עליה. מגמות אלה מנסות לשנות את החלוקה הדיכוטומית שבין טבע לתרבות, בין גוף לנפש, בין חומרי לרוחני, ובעיקר לבטל את ההיררכיה בינהם ולהקנות ערך שווה לטבע ולתרבות, לגברים ולנשים.</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-4447712824863261302?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>מערכת מדרשתhttp://www.blogger.com/profile/12957839989747122368noreply@blogger.com4tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-17478505464179819732011-01-17T22:56:00.000+02:002011-01-17T22:56:12.215+02:00נטיעה, נגיעה, געגוע – הרהורים לט"ו בשבט<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div><a href="http://3.bp.blogspot.com/_4vsriV6CWlk/TTQoHs3KZ9I/AAAAAAAAAAU/-6cVTRNduKI/s1600/%25D7%2590%25D7%259E%25D7%25A0%25D7%2595%25D7%259F%2B%25D7%25A8%25D7%2599%25D7%2591%25D7%25A7.JPG"><img alt="" border="0" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5563115552476129234" src="http://3.bp.blogspot.com/_4vsriV6CWlk/TTQoHs3KZ9I/AAAAAAAAAAU/-6cVTRNduKI/s320/%25D7%2590%25D7%259E%25D7%25A0%25D7%2595%25D7%259F%2B%25D7%25A8%25D7%2599%25D7%2591%25D7%25A7.JPG" style="cursor: hand; float: left; height: 124px; margin: 0px 10px 10px 0px; width: 102px;" /></a> <a href="mailto:RIBAK@il.ibm.com">אמנון ריבק, המדרשה באורנים</a><br /><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div></div><br /><div>ובתוך הפרי כל געגועי, שרה לנו נעמי שמר ב"פירות חמישה עשר". וזו אולי מהות הט"ו בשבט – הנטיעה, הנגיעה, הגעגוע.<br />בכל מתגעגע מסתתרת נגיעה, 'גע' ועוד 'גע'. ואם לא נגיעה ממש עדיין, הרי כמיהה לנגיעה, כיסוף.<br /><br />ואם כך בגעגוע, כך גם בכל נטיעה.<br />אנחנו אומרים 'לטעת' – ושומעים 'לגעת'.<br />אנחנו אומרים 'נטיעה' – ושומעים 'נתינה' ו'נגיעה'. <br /><br />ועל כן, כל אדם צריך שיהיה לו שתיל בידו, כי אין לך אדמה ואין לך זולת שאין בם בור המבקש להתמלא, הנכסף לשורשים העדינים, לאדמה הרכה, לאצבעות המהדקות, לנגיעה.<br /><br />אנחנו נוטעים עץ, נוגעים באדמה, והאדמה, לאט לאט, שולחת אותו מעלה, כדי לגעת בשמים. לאט לאט היא מושיטה אותו אל העולם, כמו אצבעו הארוכה של אי.טי., המתגעגע המפורסם ביותר של העת האחרונה. <br /><br />לאט.<br />באנגלית, להתגעגע זה to long. וכבר אנחנו שומעים משהו ארוך, משהו לאט, נמשך אל, אבל גם נמשך על פני הזמן.<br />וזהו אולי גם המסר החינוכי של ט"ו בשבט לדור הצעיר והמהיר, הדור של המסרים הקצרים, של התקשורת החוצה יבשות בחלקיקי שניה, המבקש תשובה מיידית לשאלותיו ומשאלותיו: <br />לאט, לא מהר שלל חש בז. לא מיד. לא עכשיו.<br />כמו העץ שלשבעים שנה טוען את פירותיו.<br />לטעת, לגעת, להתגעגע. </div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-1747850546417981973?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>מערכת מדרשתhttp://www.blogger.com/profile/12957839989747122368noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-39956713348603124852011-01-16T14:18:00.000+02:002011-01-16T14:18:41.953+02:00הרוצה לטעום טעם תאנה יפנה למזרחה (תלמוד בבלי מסכת יומא פ"ג עמ' ב')<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div style="text-align: justify;"></div><div style="text-align: justify;"><img alt="" border="0" id="BLOGGER_PHOTO_ID_5562751972864285746" src="http://4.bp.blogspot.com/_4vsriV6CWlk/TTLdclQt3DI/AAAAAAAAAAM/njXt2LWLrq8/s320/eli.JPG" style="cursor: hand; float: left; height: 113px; margin: 0px 10px 10px 0px; width: 127px;" />מאת: <a href="http://mizrach.org.il/">אלי ברקת, ממזרח שמש</a></div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;"></div><div style="text-align: justify;"></div><div style="text-align: justify;"></div><div style="text-align: justify;"></div><div style="text-align: justify;"></div><div style="text-align: justify;"></div><div style="text-align: justify;"><br /><br /><br /><strong>"כך הולכים השותלים - רון בלב ואת ביד, מן העיר ומן הכפר, מן העמק, מן </strong><strong>הר,</strong><strong> בט"ו בשבט בט"ו בשבט".</strong> (יצחק שנהר, כך הולכים השותלים)<br /><br /></div><div style="text-align: justify;">אף פעם לא התחברתי לטקסי הנטיעות בט"ו בשבט. מסות של ילדים, מתבוססים בבוץ, רצים בין גומות מוכנות עם שתילי אורן, עם תעודת שייכות – "גם אני נטעתי עץ בארץ ישראל". כמו בסצנה המוכרת מצלאח שבתי - נטיעות המחכות להיתלש חזרה ע"י יערני קק"ל, להכשיר את הקרקע לקבוצה הבאה. בטח לא בחורף, שזה לא הזמן לנטיעות, וגם לא המחשבה, שאפשר לצייר לנו יערות אירופה כאן בארץ ישראל. לימים קראתי את שירו של ארז ביטון והלב נקרע:<br /><br /></div><div style="text-align: justify;"><strong>"ואילו אבא שלי היה אומר: טוב חצי בית בארץ ישראל מהרבה בתים טובים ויפים בחוּסָה לָאָרֶס. לימים שלחו אותו לנקות מחראות בבית נבאלה, לימים היה מקרטע עם מכוש או טוריה מסביב לגומה של שתילים, לימים התחיל להריח מן האדמה ומן העצים ריח של גוי, לימים התחילה לבוא אליו מן האנשים שפה של גוי, ואני ברגעים של קִנטור ופיוס אומר לו: אֶוּוָּה בָּבָּה יוסף (נו נו אדון יוסף), הטילו טלית בפניך ואיפה אתה ואיפה ארץ ישראל."</strong> (ספר הנענע, אלקסקס אולפראן ב')</div><div style="text-align: justify;"><br />ואיפה אנחנו ואיפה ארץ ישראל?</div><div style="text-align: justify;"><br /><strong>"בדרך לעין חרוד אבדה לי הרי"ש. אחר כבר לא חשתי באובדן העי"ן ואת החי"ת החכית מאבי כך ירשתי שרכשהּ בעצמו בדרך לא"י. בדרך לעין חרוד אבדה לי העי"ן. לא ממש אבדה, נראה כי בלתי אותה".</strong> (סמי שלום שטרית, פריחה שם יפה, בדרך לעין חרוד)</div><div style="text-align: justify;"><br />מה איבדנו אנחנו בדרך לעין חרוד? מה מתוך מה שאיבדנו שווה לפגוש מחדש?</div><div style="text-align: justify;"><br /><strong>"אני, החתום למטה, נכספה וגם כלתה נפשי להדפיס ספר הקדוש הזה, להיות מצוי ביד כל איש ואיש ובפרט בארצנו הקדושה, ארץ אשר לא תחסר כל בה, והוא סדר ט"ו בשבט, שנהגו בו רבים יראי ה' וחושבי שמו, ובכללם בערנו גאבס יע"א, שיתקבצו קהל גדול ורב עם, בלילה או ביום ט"ו בשבט הנקרא ר"ח לאילנות, שיכינו את אשר יביאו שבעה מינים אשר נשתבחה בהם הארץ הקדושה, ככתוב ארץ חיטה ושעורה וגומר, ושאר מיני פירות וזירעונים ומיני מתיקה מינים ממינים שונים וקודם אכילת כל דבר לומדים לימוד השייך לו ומברכים על כל אחד ואחד ברכתו הראוי לו בשפה ברורה ובנעימה."</strong> (רבי חיים חורי, מבוא לספר "פרי עץ הדר" בו סדר לימוד ט"ו בשבט לכל פרי ופרי)</div><div style="text-align: justify;"><br />ליל ט"ו בשבט קהילתי, "שנהגו בו רבים", שבו הטקסט נגיש ו"מצוי ביד כל איש ואיש", ועם זאת מתקבצים "קהל גדול ורב עם". מכינים את אשר מביאים "ממינים ממינים שונים" – ריבוי מבורך, שבו "מברכים על כל אחד ואחד", "לומדים לימוד השייך לו", "בשפה ברורה" שכל אחד מבין, "ובנעימה". הקהל מתערבב, האוכל מתערבב עם הלימוד והשירה, "גאבס יע"א" מתערבבת עם "הארץ הקדושה" – "ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, לא תחסר כל בה." הקדושה של הארץ קשורה בזה, ש"לא במסכנות תאכל בה לחם". כשהברכה מצויה בביתו של אדם, ומברך עליה בביתו, מה יהא על מי שאין לו? ליל ט"ו בשבט קהילתי עם אוכל, לימוד ושירה, מאפשר לא רק לברך על כל אחד ואחד, אלא גם, שכל אחד ואחד יוכל לברך.</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-3995671334860312485?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>מערכת מדרשתhttp://www.blogger.com/profile/12957839989747122368noreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-55437814590647938222011-01-13T06:17:00.001+02:002011-01-19T14:43:56.912+02:00אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div style="text-align: justify;"></div><div style="text-align: justify;"><span style="font-size: x-small;"><strong>(הדברים הבאים מוקדשים לזכרו של אבי, גדעון ברטוב ז"ל , ששירת חייו באמצע נפסקה)</strong></span></div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">אנחנו כל כך רגילים לסיפור הזה של השירה הענקית אחרי חציית ים סוף, שכבר כמעט שלא זוכרים לשאול – מה פתאום הם שרו? (ושימו לב, הייתה שם מנגינה, אלו לא רק המילים, משה המגמגם שר)</div><div style="text-align: justify;"></div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">השירה כך נדמה, היא משהו בדרך בין הגשמי לרוחני, היא מצליחה בדרך פלאית ליצור את הקשר הלא יאומן שבין העולם הזה למה שמעבר לו.</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">רבקה מרים, במאמרה "ויקולו השמים והארץ" אומרת:</div><div style="text-align: justify;"><strong>כשמעיינים בספר היצירה ניתן לראות את תהליך הבריאה ..בו. ... נוצרו בהדרגה רוח, קול ודיבור...</strong></div><div style="text-align: justify;"><strong>הרוח נובעת מהוויה שבטרם ושלאחר החושים. היא באה עוד מלפני היבראותם של זמן ושל מציאות מוכרת הרוח התקיימה עוד לפני היות העולם, כשהתוהו והבוהו היו מהפכים זה בזה, והיא, רוח האלוהים היתה מרחפת על המים...</strong></div><div style="text-align: justify;"><strong>הדיבור נולד עם המציאות. הוא שמהווה את שיא הבריאה. הדיבור הוא גם אפיונו הייחודי של האדם ... אך בה בשעה שבדיבור מתגלם הביטוי לעוצמתו היוצרת של האנוש, הרי שהוא גם מוגבל מעצם טבעו, כשם שהבריאה כולה מוגבלת...</strong></div><div style="text-align: justify;"><strong>ואילו הקול הוא הוויית הביניים שבין הרוח ובין הדיבור. הקול הוא זה שמחבר בין המציאות ובין אותו אינסוף שאין בכוח האדם להכיל, להכיר ולדעת...</strong></div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">הקול, עוד לפני שהופך לשירה, יש בו קסם לא מובן, כפי שאומרת רבקה מרים "הגיית המילים בפה מחברת אותן לקול, וכך גם מחברת את הפנים לחוץ, יוצרת מעין אנטנה שמפלשת את היחיד אל מעבר ליחידותו, מניעה אותו, משלבת אותו ב"אחד".</div><div style="text-align: justify;">הקול הוא שמחבר בין שמים וארץ, בין הגלוי והנסתר. בין הקונקרטי והגשמי לבין הרוחני והמופשט. </div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">האומנות כולה מבקשת להעלות את האדם מעבר לחומר, אולם השירה, השימוש בקול ובצליל בלבד, היא הדרך המופשטת ביותר של האדם להתעלות מעל החומר, ליצור אסתטיקה גבוהה שמובילה לרוממות רוח וקדושה . הקול שנמצא בין הרוח לבין הדיבור הוא הסולם שמעלה את האדם למעלה (ואולי לא מקרה שאנחנו משתמשים ב"סולם מוזיקלי")</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">שירת הים היא השירה הראשונה המוזכרת בתורה</div><div style="text-align: justify;"><strong>רבי יוסי הגלילי אומר בשעה שהיו אבותינו בים היה מוטל עולל על ברכה של אמו ותינוק יונק משדי אמו. וכיון שראו את השכינה הגביה עולל את ראשו מברכה של אמו ושומט התינוק את פיו מדדה של אמו אף הן פתחו את פיהן בשירה ובשבח ואמרו זה אלי ואנוהו. רבי מאיר אומר אפי' עוברין ממעי אימותיהן היו אומרים שירה (<span style="font-size: x-small;">תלמוד ירושלמי, מסכת סוטה</span>)</strong></div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">בני ישראל כולם, גם תינוקות שכמעט אין בהם דעת, חשו צורך לבטא את תחושת רוממות הרוח מול המפגש הגלוי כל כך עם הקב"ה וכך נולדה השירה הזו, לבטא לא רק במילים אלא גם במנגינה את הלא יאומן. </div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">הפסיכולוג אוליבר סאקס בספרו מוזיקופילה – סיפורים על מוזיקה והמוח מנסה להסביר מה יש בה במוזיקה:</div><div style="text-align: justify;"><strong>אנו בני האדם הננו מין מוזיקלי לא פחות ממין לשוני. .. כולנו (למעט חריגים מעטים מאוד) יכולים לתפוס מוזיקה, לתפוס טונים, גוני קול, מרווחים בין שני גובהי צליל שונים, קווים מלודיים, הרמוניה ומקצב.... ולהערכה המבנית הזו של המוזיקה שהיא ברובה לא מודעת, מתווספת תגובה רגשית למוזיקה שהיא לא פעם עזה ועמוקה. "העומק של המוזיקה שאין לבטאו במילים", כתב שופנהאואר, "שכה קל להבין אותה ובכל זאת כה קשה להסביר אותה, נובע מכך שהיא מפיקה את כל התחושות של ישותנו היותר כמוסה, אבל בלי שום מציאות והרחק מהכאב שלה ... המוזיקה מבטאת רק את תמצית החיים ומאורעות החיים, ולעולם לא אותם בעצמם"</strong></div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">המוזיקה היא ביטוי רגשי של חוויות החיים, היא מבטאת רגש ונוגעת ברגש, לעיתים אפילו איננו יכולים להסביר במילים את התחושה שמייצרת המוזיקה, אבל למשמע מוזיקה טובה ואהובה אנחנו יודעים בוודאות שהיא ביטוי עמוק לנפשנו, שהיא נוגעת ברגש, מייצרת רגש ומאפשרת לנו לבטא אותו.</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">כך שאם נדמיין את בני ישראל שעברו חוויה רגשית ורוחנית כל כך מטלטלת, שעמדו בין החיים למוות וניצלו ע"י הקב"ה, שאת נסיו ראו לנגד עיניהם ממש, נוכל להבין שהדרך היחידה שיכלו לבטא את תחושותיהם היה בשירה, זו, שכדברי שופנהאור: "<strong>מפיקה את כל התחושות של ישותנו היותר כמוסה</strong>", ואולי המוזיקה מצליחה להביא לידי ביטוי גם את כל הרגשות המורכבים והסותרים שמילים לא יכולות להסביר. וממילא ברור שהיא יכולה גם לבטא תחושתנו כלפי הכמוס, כלפי האלוהים הנעלם שלרגע נגלה במעשיו לעיני בני ישראל.</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">המוזיקה, שכוחה כה רב אך אין לה ממשות פיזית בעולם, שהשפעתה ברורה אך בלתי ניתנת להסבר, מחברת יותר מכל בין אדם לאלוהיו.</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">דבי גולן, חברתי, <a href="http://www.piyut.org.il/articles/986.html"><strong>מציעה הסבר</strong></a> לחיבור זה וכך היא כותבת:</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;"><strong>ואולי יש .. משהו בשירה, יותר עמוק, שהופך אותה מתאימה מאין כמוה, באופן טבעי לחלוטין, לבטא הודיה ובקשה למי שאמר והיה העולם. </strong></div><div style="text-align: justify;"><strong>מדוע השירה היא דרך כל כך טובה להתקרב אליו יתברך? למה השירה כה רצויה לקב"ה? לא רק שהשירה היא המתקרבת ביותר בעולמנו הפיזי לתמצית הרוחניות, כי היא נעלמת מיד אחרי שמושרת, אלא בגלל שבשירה אנו בעצם מחזירים לה' את מה שהוא נתן לנו; את נשמת החיים שנפח באפו של אדם הראשון. זה מה שהפך אותו – אותנו – ל"נפש חיה" ... הנשימה שלנו היוצאת עם הקול בהשמעת השירה – כאילו הנשמה יוצאת איתה חזרה לבוראה. "תקרב רינתי לפניך ה' (מילות הסיום של הפיוט "אל מסתתר")". הרי ללא נשימה אין חיים ולכן בשירה אנו מחזירים לו במה שנתן לנו, במה שהוא "נשמת אפנו" – תמצית חיינו וקיומנו וביטוי לנשמתנו הפנימית, הלא-נראית, שיש בה ניצוץ מקדושת האלוקות.</strong></div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">הנשימה היוצאת מאתנו בשירה, היא אותה נשימה שנתן לנו הקב"ה, ואנו מוציאים אל העולם את אותה נשימה את אותה נשמה – בשירה, בתקווה שתגיע אל האלוהים ותיגע בו, כביכול, כשם שהיא נוגעת בנו.</div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;">הרבה לחנים יש לשירה הזו, מעניין שרבים מהם דומים זה לזה, ביצוע אחד מיוחד שמאפשר לדמיין את בני ישראל הים אפשר למצוא <a href="http://www.piyut.org.il/tradition/2056.html?section=morePerformances"><strong>בקישור זה</strong></a></div><div style="text-align: justify;"><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-5543781459064793822?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>חגיתnoreply@blogger.com6tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-13505442066160657962010-07-25T16:08:00.003+03:002011-08-15T18:05:27.087+03:00מחולות של קודש וחול<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div style="text-align: justify;"></div><div style="text-align: justify;"><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"><a href="http://2.bp.blogspot.com/-CWodffcfou4/Tkk1moBEn-I/AAAAAAAAACY/vB5wqa92lHo/s1600/%25D7%2597%25D7%2592%25D7%2599%25D7%25AA.JPG" imageanchor="1" style="clear: left; float: left; margin-bottom: 1em; margin-right: 1em;"><img border="0" src="http://2.bp.blogspot.com/-CWodffcfou4/Tkk1moBEn-I/AAAAAAAAACY/vB5wqa92lHo/s1600/%25D7%2597%25D7%2592%25D7%2599%25D7%25AA.JPG" /></a></div>מאת:<a href="http://www.blogger.com/goog_124623673"> </a><b><a href="mailto:hagitbt@gmail.com">חגית ברטוב,</a> אתר מדרשת </b><br /><b><br /></b><br /><div class="separator" style="clear: both; text-align: center;"></div><strong>אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, לֹא הָיוּ יָמִים טוֹבִים לְיִשְׂרָאֵל כַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בְּאָב וּכְיוֹם הַכִּפּוּרִים, שֶׁבָּהֶן בְּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת בִּכְלֵי לָבָן שְׁאוּלִין, שֶׁלֹּא לְבַיֵּשׁ אֶת מִי שֶׁאֵין לוֹ.... וּבְנוֹת יְרוּשָׁלַיִם יוֹצְאוֹת וְחוֹלוֹת בַּכְּרָמִים. וּמֶה הָיוּ אוֹמְרוֹת, בָּחוּר, שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה, מָה אַתָּה בוֹרֵר לָךְ. אַל תִּתֵּן עֵינֶיךָ בַּנּוֹי, תֵּן עֵינֶיךָ בַּמִּשְׁפָּחָה. (משלי לא) שֶׁקֶר הַחֵן וְהֶבֶל הַיֹּפִי, ... וְאוֹמֵר, תְּנוּ לָהּ מִפְּרִי יָדֶיהָ, .... וְכֵן הוּא אוֹמֵר, (שיר השירים ג) צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בַּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ. בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ, זוֹ מַתַּן תּוֹרָה. וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ, זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. אָמֵן:</strong> (משנה מסכת תענית ד/ח)</div><div style="text-align: justify;"></div><div></div><div style="text-align: justify;">המשפט הראשון של המשנה האחרונה במסכת תענית מצוטט ללא הרף בתקופה זו שבין ט"ו באב ליום הכיפורים, עד שכבר קשה לראות כמה הוא מוזר; כיצד אפשר להשוות בין היום הקדוש בלוח השנה היהודי -יום הכיפורים, לבין ט"ו באב, יום זניח, שאפילו חכמי התלמוד לא הצליחו להבין את ייחודו? כמו ששואלת הגמרא בתענית ל ע"ב –לא ע"א: <strong>בשלמא יום הכפורים משום דאית ביה סליחה ומחילה יום שניתנו בו לוחות האחרונות אלא חמשה עשר באב מאי היא? </strong></div><div style="text-align: justify;"></div><div></div><div style="text-align: justify;">הגמרא אמנם מנסה לתת תשובה, או למעשה, שש תשובות של חכמים, אבל כידוע כשיש יותר מתשובה אחת סימן שאף תשובה אינה תשובה טובה מספיק: </div><ol style="text-align: right;"><li><div style="text-align: justify;"><strong>אמר רב יהודה אמר שמואל: יום שהותרו שבטים לבוא זה בזה </strong></div></li>
<li><div style="text-align: justify;"><strong>רב יוסף אמר רב נחמן: יום שהותר שבט בנימין לבוא בקהל </strong></div></li>
<li><div style="text-align: justify;"><strong>רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן יום שכלו בו מתי מדבר </strong></div></li>
<li><div style="text-align: justify;"><strong>עולא אמר: יום שביטל הושע בן אלה פרוסדיות שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכים שלא יעלו ישראל לרגל</strong></div></li>
<li><div style="text-align: justify;"><strong>רב מתנה אמר: יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה</strong></div></li>
<li><div style="text-align: justify;"><strong>רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: יום שפסקו מלכרות עצים למערכה </strong></div></li>
</ol><div style="text-align: justify;"></div><div></div><div style="text-align: justify;">מעבר לכך שריבוי התשובות מעורר חשד, הרי שעדיין לא הבנו מה הופך את ט"ו באב לאחד משני הימים הטובים ביותר לישראל. </div><div></div><div style="text-align: justify;">לפני שאנסה להציע תשובה מהוססת, אני רוצה להפנות את תשומת הלב לעוד קושי במשנה שלמעלה: לאחר שהמשנה מצטטת שני פסוקים אותם היו בנות ישראל אומרות לבחורים, היא מצטטת את הפסוק: (שיר השירים ג) "<strong>צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בַּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּו" </strong></div><div style="text-align: justify;">מה עושה כאן הפסוק הזה? הרי הוא אינו ממשיך את המשנה גם לא מתאר את דבריהן של בנות ירושלים אז מה הוא עושה כאן, הרי אי אפשר להניח שבסיום המסכת יופיע פסוק רק כי הוא מזכיר את "בנות ציון".</div><div style="text-align: justify;"></div><div></div><div style="text-align: justify;">אז מה בדיוק קורה כאן?</div><div style="text-align: justify;">את הרמז שהוביל אותי לתשובה מפתיעה למדי מצאתי בעוד משנה מפורסמת בפרק ד' בתענית (משנה ו'), זו שמספרת לנו מה קרה בתשעה באב. </div><div style="text-align: justify;"></div><div></div><div style="text-align: justify;"><strong>חֲמִשָּׁה דְבָרִים אֵרְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז וַחֲמִשָּׁה בְּתִשְׁעָה בְאָב. ..בְּתִשְׁעָה בְאָב נִגְזַר עַל אֲבוֹתֵינוּ שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ לָאָרֶץ, וְחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה, וְנִלְכְּדָה בֵּיתָר, וְנֶחְרְשָׁה הָעִיר. מִשֶּׁנִּכְנַס אָב, מְמַעֲטִין בְּשִׂמְחָה:</strong></div><div style="text-align: justify;"></div><div></div><div style="text-align: justify;">אם משווים בין רשימת האירועים שאירעו בט' באב לבין רשימת האירועים שאירעו בט"ו באב, מגלים קשר מפתיע:</div><div style="text-align: justify;">בט' באב: <strong>נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ</strong> </div><div style="text-align: justify;">בט"ו באב: יום<strong> שכלו בו מתי מדבר (ויכלו להיכנס לארץ)</strong></div><div style="text-align: justify;"></div><div></div><div style="text-align: justify;">בט' באב: <strong>נלכדה ביתר</strong> </div><div style="text-align: justify;">בט"ו באב: <strong>יום שנתנו הרוגי ביתר לקבורה</strong></div><div style="text-align: justify;"></div><div></div><div style="text-align: justify;">למרות שהרשימה אינה מקבילה לגמרי ניתן לומר שט"ו באב הוא יום התיקון לארועים הקשים שאירעו בט' באב. ואם כך, האם ייתכן שחשיבותו הגדולה של ט"ו באב הוא היותו <strong>יום התיקון המיועד לקטסטרופה הגדולה מכולם – חורבן הבית</strong>? האם ייתכן שחכמנו בקשו להצפין בתודעתנו את הידיעה שיום התיקון של חורבן הבית – היום המיועד להקמתו של המקדש הוא ט"ו באב? </div><div style="text-align: justify;">ואם זו הסיבה הרי מובן לגמרי מדוע הוא "יום טוב לישראל". אם נחשוב על ט"ו באב כמו שהוא מוכר לנו היום, הרי שאפשר לומר שזהו חג עממי, שמשמח את הבריות, גם בלי שהם לגמרי מבינים למה, וככה נשמר בתודעה הקולקטיבית שלנו היום הזה, שעתיד לתקן את שבר החורבן הגדול. </div><div></div><div style="text-align: justify;">פרשנות זו הופכת את סיומה של משנתנו (וסיומה של מסכת תענית כולה)את אותו פסוק תמוה משיר השירים שהזכרתי קודם, למובנת ופשוטה: וכך מפרשת המשנה את הפסוק: <strong>בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ</strong>, <strong>זוֹ מַתַּן תּוֹרָה.</strong> <strong>וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ, זֶה בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁיִּבָּנֶה בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. אָמֵן</strong>: </div><div style="text-align: justify;">שני ימים טובים יש לישראל: יום מתן תורה – יום הכיפורים שכדברי הגמרא הוא "יום שניתנו בו לוחות האחרונות", ויום בנין בית המקדש– הוא יום ט"ו באב.</div><div style="text-align: justify;"></div><div></div><div style="text-align: justify;">ואם כל זה נכון אז מה ראו חכמינוו לשמר את התאריך החשוב זה, דווקא במנהגן של בנות ירושלים לצאת לכרמים ולבקש את זיווגן? </div><div style="text-align: justify;">ייתכן שניתן לראות כאן רמז לזיווג בין הקב"ה לכנסת ישראל שיכנסו יחדיו לביתם המשותף – בית המקדש. ואולי ניתנה כאן <em>לנשים</em> הזכות לשמר את מחול האהבה השוויוני, הרמוז אף הוא בסיומה של מסכת תענית בגמרא, בעוד פיסקה מוצפנת וכמעט חסרת הקשר:</div><div style="text-align: justify;"></div><div></div><div style="text-align: justify;"><strong>אמר עולא ביראה אמר רבי אלעזר עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים והוא יושב ביניהם בגן עדן וכל אחד ואחד מראה באצבעו שנאמר: ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו לו ויושיענו זה ה' קוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו (ישעיהו כ"ה, ט)</strong>: (תענית ל"א ע"א)</div><div style="text-align: justify;"></div><div></div><div style="text-align: justify;">אם הפירוש שהצעתי כאן נכון, הרי שהגאולה והתיקון יבואו לידי ביטוי במחול משותף לצדיקים ולקב"ה, ועד שיגיע היום ההוא, בנות ישראל ימשיכו לצאת במחול, כדי שהריקוד המשותף הזה לא ישכח.<br /><br /><div style="text-align: left;">למי שרוצה, אפשר גם ללמוד על הכל עם <a href="http://midreshet.org.il/PageView.aspx?id=918&back=http%3A//midreshet.org.il/search.aspx%3Fq%3D%25u05D8%2522%25u05D5%2520%25u05D1%25u05D0%25u05D1%26type%3Dall"><strong>דף לימוד ב"מדרשת"</strong></a></div></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-1350544206616065796?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>חגיתnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-40394204336253338642010-07-01T15:55:00.002+03:002011-01-19T14:43:06.324+02:00על הומוסוקסואוליות ויהדות: הגירסא המלאה. נכתב עבור מאקו<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">אשית אומר: זוהי דעתי האישית, המבוססת על ההבנה שלי מציאות מורכבת זו. אין זו דעת תורה, ואיני מתיימרת להציג את "היהדות", אלא לחשוף מעט את המציאות המורכבת.<br /><br /><br />כמה מחברי הם הומוסקסואלים דתיים, והקרע בו הם חיים אינו זר לי. נחזור אחורה כמה שנים, לפני כניסתו של רועי המתוק מסרוגים לחיינו, ולפני סרטו המצוין של חיים אלבוים "ואהבת". באמצע שנות התשעים עת למדתי באוניברסיטה, שאל אותי ידיד שהיה הרבה יותר "דוס" ממני אם לא מפריע לי להיות חברה קרובה של גיא, הומו שיצא מן הארון.<br /><br />לקח לי זמן להבין את עומק השאלה. שהרי ברמה הפשוטה ברור שאין זה מפריע לי. אבל אם נתבונן בשאלה, היא טומנת בחובה שאלה נוספת ועמוקה בהרבה: כיצד את, בחורה דתיה ושומרת מצוות, יכולה להיות בקשר חברי עם אדם שעובר בגלוי על איסורי תורה.<br /><br />והשאלה מצוינת ומכאיבה, ומתאימה לא רק לעיסוק בשאלה זו, אלא גם במתחים האחרים הנובעים מהרצון לראות את התורה כתורת חיים, המלאה בתובנות עכשוויות היונקות ממסורות עתיקות וקדושות.<br /><br />והשאלה חוזרת ומהדהדת: איך אני יכולה להתמודד עם הסתירות הקיימות סביבי?<br />עם האיסור מספר ויקרא על קיום יחסי מין בין גברים, לבין אהבת אלוהים והרצון להעמיק בעבודת השם שאני מזהה אצל חברי ?<br /><br />וכמו תמיד, כדי לפתור שאלות הנובעות בי אני פונה לספרים. והפעם לתלמוד הבבלי, למסכת יבמות (דף ס"ג עמוד ב), בו אני מוצאת את הסיפור הבא:<br /><br />תניא רבי אליעזר אומר כל מי שאין עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים שנאמר (בראשית ט) "שופך דם האדם באדם דמו ישפך"<br />וכתיב בתורה "ואתם פרו ורבו" רבי יעקב אומר כאילו ממעט הדמות שנאמר (בראשית ט) "כי בצלם אלהים עשה את האדם" וכתיב בתורה "ואתם פרו ורבו וגו'"<br />בן עזאי אומר כאילו שופך דמים וממעט הדמות שנאמר "ואתם פרו ורבו"<br />אמרו לו לבן עזאי:<br />יש נאה דורש ונאה מקיים,<br />נאה מקיים ואין נאה דורש,<br />ואתה נאה דורש ואין נאה מקיים.<br /><br />אמר להן בן עזאי ומה אעשה שנפשי חשקה בתורה<br />אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים.<br /><br /><br />הדיון בסיפור הנ"ל עוסק בשאלה – על איזה איסור עובר אדם שאינו מביא ילדים לעולם. האם הוא עובר על איסור "שופך דמים"- כמעט רוצח באופן פעיל בכך שאינו מביא ילדים לעולם או שמא על "ממעט הדמות" – תיאור סביל של המעטה בנוכחותו של אלוהים בעולמנו.<br /><br /><br />בן עזאי מחמיר יותר מחבריו, וטוען כי אותו אדם שאינו עוסק בפריה ורביה הוא שופך דמים וממעט הדמות – שניהם גם יחד.<br />חבריו של בן עזאי מעירים לו על כך שהוא עצמו חי פוסח על שני הסעיפים, שהרי הוא לא נשא אישה ואינו עוסק בפריה ורביה.<br /><br />אני קוראת את תשובתו של בן עזאי ונזכרת בפליאה העצומה שאחזה בי עת קראתי סיפור זה לראשונה.<br /><br />"ומה אעשה שנפשי חשקה בתורה, אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים".<br /><br /><br />כלומר – למרות שאני יודע שהמצב בו אני חי אינו נכון ושאני עובר על מצוות עשה, ואני גם בעיני עצמי כמעט כרוצח, ואני ממעט בדמותו של הקב"ה שאת תורתו אני לומד כל יום, כל היום- עדיין אינני יכול לפעול בניגוד לטבע שלי, לזהות שלי, ואני – בן עזאי – נפשי חשקה בתורה. שהעולם יתקיים על ידי אחרים.<br /><br />כלומר, יש כאן הכרה בסתירה אפשרית בין הדרישה הדתית לבין האמת הפנימית של האדם, ומוצעת כאן דרך ליישובה. אחרים יקיימו את העולם, ואולי יכסו על מה שאני גורע, אומר בן עזאי. אני נותר עם מה שמכתיב את הזהות שלי – עיסוק בתורה.<br /><br /><br />כבר בתלמוד מכירים בכך שלעיתים יש חוסר הלימה בין רוח היהדות לבין מצבו הפרטי של האדם. התורה אינה אוסרת על זהות מינית כזו או אחרת, אינה פוסקת כי אסור לאשה להרגיש משיכה לאשה אחרת או לגבר להרגיש כי הוא קשור בכל נימי נפשו לגבר אחר. האיסור נוגע למעשה המיני ולנגזרותיו. <br />וזו התשובה שלי: מה שאנשים בגירים עושים בחדרם הפרטי אינו מענייני. אך הניסיון שלהם לשלב בין היהדות כתורת החיים והמציאות המודרנית מוכר לי, והסתירה בה הם חיים והכאב האנושי הגדול המציף את חייהם, כאביי הם.<br /><br />לאחרונה עוסקים כמה רבנים מהציבור הדתי לאומי בשאלה זו, ביניהם הרבנים יובל שרלו ורונן לוביץ. בתשובות שלהם טמונה לא רק הכרה בכאב אלא גם קריאה לקבל את בני קהילת הלהט"ב לתוך בתי הכנסת, ואל תוך הקהילה הדתית. אסיים בכמה ממילותיו של הרב יעקב מדן- מגדולי הרבנים בימינו וראש ישיבת "הר עציון".<br /><br />יש בעצתו של הרב מדן הקשבה עצומה לכאב הנובע מחיים בקרע עמוק כל כך, וניסיון כן להכיל אותם. דבריו של הרב מדן פורסמו ב"מקור ראשון" (ט"ו אלול התשס"ט).<br />"קיימת נטייה בציבור שלא להאמין להם בטענתם על חפותם ממגע מיני אסור. בשאלות דומות לאלו (בעניינים אחרים) דן ה'חפץ חיים' בספרו הטהור, ודומה שאין לזוז מפסקיו בשאלה במי מותר לחשוד בדבר עברה. ככלל, אנו מצווים גם כאן במצוות 'בצדק תשפוט עמיתך', ומעבר עליה עלול לגרור אותנו לאיסורים חמורים כלפי בעלי הנטיות ההפוכות, וחלילה מלעבור עליהם."<br /><br />כלומר, בבואנו לדון בסוגיה זו עלינו להיזכר בהנחיות ההלכתיות לגבי חשד באחר, ולא להניח דבר לגבי מעשיו בחדרי חדרים. אין לנו להסתכל על אדם ולשפוט אותו על עבירות אפשריות שאולי ביצע.<br /><br /><br />צעד נוסף לקראת ניסוח תיאולוגיה המכירה במציאות הלהט"בית נמצאת בהמשך דבריו:<br /><br />"שאלה קשה מאין כמותה היא מהו גבול הקרבה המותר בין שני חברים לחיים. התורה אוסרת במפורש, ובאיסור חמור ביותר, את המגע המיני. קרבה פחותה ממנו מדין סייג נידונה מעט בחז"ל ובהלכה, ואין בה כדי למלא שולחן ערוך מסודר. השאלות דורשות שיקול דעת גדול ועמוק, ודומה שיפה עשו רבני דורנו שלא ניסחו משנה ברורה וסדורה בעניין, והותירו שיקול דעת של בדיקת כל מקרה לגופו על פי מצבו של השואל. מכל מקום, קיימת ציפייה מכל בעל נטיות הפוכות לאמץ לעצמו רב תלמיד חכם וירא שמים." <br /><br /><br />כלומר: חסרים לנו הכלים ההלכתים לדון במצב זה, וקריאתו האמיצה של הרב מדן להומוסקסואלים (בעלי נטיות הפוכות בלשונו), היא לאמץ להם רב. אם בעבר היתה ההנחה שאין דבר כזה- הומו-דתי, הרי שהיום לא רק שהומוסקסואלים דתיים ממשיכים להיות חלק מהקהילה הדתית ומעשירים אותה בהשקפת עולמם, הרי שגם הרבנים עוברים שינוי ומכירים בהם כחברים לגיטימיים בקהילה הדתית, ואינם דורשים מהם לוותר על מרכיב כה מרכזי באישיותם (משיכתם לבני מינם) כדי להצטרף אליה.<br /><br />מי אמר שהיהדות לא משתנה? כשם שחל בה שינוי – שסופו עדיין לא נראה ביחס לנשים ולתפקידן בחיים היהודים ובכלל, כך אני מאמינה ומקווה שנזכה לחזות בשינוים נוספים ביחס לקהילת הלהט"בים. <br /><br />והומופובים קיימים בכל מקום.</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-4039420433625333864?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>שלומית נעים נאורnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-22961521117136074602010-05-31T17:15:00.001+03:002010-06-01T22:20:30.880+03:00שיעור לזכר ענת דותן - עמרענת דותן-עמר עבדה במכון ראות.<br /> התבקשתי להנחות לימוד לזכרה. שאלתי את עצמי איך מתרגמים את זעקת האבלות לשיעור, והמדרש הזה התבקש. <br /><br />חבל על דאבדין ולא משתכחין. <br /><br /><b><br />ששה קולן הולך מסוף העולם ועד סופו ואין קולן נשמע. <br />בשעה שכורתין את עץ האילן שהוא עושה פרי, <br />הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע. <br />ובשעה שהנחש מפשיט את עורו, <br />הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע. <br />ובשעה שהאשה מתגרשת מבעלה, <br />הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע.<br />ובשעה שהאשה נבעל[ת] עם בעלה בעילה ראשונה<br />הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע <br />ובשעה שהולד יוצא ממעי אמו, <br />הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע <br />ובשעה שהנשמה יוצאת מן הגוף, <br />הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע. <br />ואין הנשמה יצאת מן הגוף עד שתראה השכינה, <br />שנאמר "כי לא יראנה האדם וחי" (שמות לג:כ) <br /></b><br />פרקי דרבי אליעזר פרק ל"ד<div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-2296152111713607460?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>שלומית נעים נאורnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-35620542361158413732010-05-21T06:43:00.002+03:002011-01-19T14:45:33.988+02:00לכבוד רות:<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div dir="rtl" style="text-align: right;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 11pt;"><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="line-height: 150%; margin: 0cm 0cm 6pt;"><span dir="rtl"></span><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 10pt;"><span dir="rtl"></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="line-height: 150%; margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 11pt;"><span style="font-size: 100%;">אֱמֹר לָהֶם:</span></span><span dir="ltr"></span><span dir="ltr" style="font-family: Arial; font-size: 11pt;"><span dir="ltr"></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="line-height: 150%; margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 11pt;"><span style="font-size: 100%;">הַשֶּׁמֶש בָּאָה בַּשָּׁמַיִם</span></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="line-height: 150%; margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 11pt;"><span style="font-size: 100%;">הַלְּבָנָה מוֹשֶׁכֶת אֶת הַיָּם</span></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="line-height: 150%; margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 11pt;"><span style="font-size: 100%;"></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="line-height: 150%; margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 11pt;"><span style="font-size: 100%;">אֱמֹר לָהֶם, הָאֹרֶן לְפָנַי מִתְנוֹעֵעַ</span></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="line-height: 150%; margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 11pt;"><span style="font-size: 100%;">וְהַתּוֹרָה מוֹשֶׁכֶת נְחָלִים שֶׁל זָהָב</span></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="line-height: 150%; margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 11pt;"><span style="font-size: 100%;"></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="line-height: 150%; margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 11pt;"><span style="font-size: 100%;">אֱמֹר לָהֶם שֶׁאֵיבָרַי נָכוֹנוּ וְצַעֲרִי צִמֵּחַ</span></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="line-height: 150%; margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 11pt;"><span style="font-size: 100%;">אֱמֹר לָהֶם שֶׁיְּבָרְכוּ אוֹתִי בְּאַהֲבָה</span></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="line-height: 150%; margin: 0cm 0cm 0pt;"><span dir="ltr"></span><span dir="ltr" style="font-family: Arial; font-size: 11pt;"><span style="font-size: 100%;"><span dir="ltr"></span></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="line-height: 150%; margin: 0cm 0cm 0pt; text-align: justify;"><span dir="ltr" style="font-family: 'Wingdings 2'; font-size: 11pt;"><span style="font-size: 100%;">¡</span></span><span dir="rtl"></span><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 11pt;"><span dir="rtl"></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="line-height: 150%; margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 11pt;"><span style="font-size: 100%;"></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="line-height: 150%; margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 11pt;"><span style="font-size: 100%;">שׁוֹשַׁנָּה תִּבְקַע בִּי יְרֻקָּה וּפְרָאִית</span></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="line-height: 150%; margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 11pt;"><span style="font-size: 100%;">שֵׁשׁ כְּנָפֶיהָ סוֹבְבוֹת בַּשֶּׁמֶשׁ</span></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="line-height: 150%; margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 11pt;"><span style="font-size: 100%;"></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="line-height: 150%; margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 11pt;"><span style="font-size: 100%;">פִּתְאֹם פָּנַי גּוֹאוֹת</span></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="line-height: 150%; margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 11pt;"><span style="font-size: 100%;">רַחְמִי כְּפֶלַח הָרִמּוֹן</span></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="line-height: 150%; margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 11pt;"><span style="font-size: 100%;">וְצַוָּארִי נִמְלָא טָל</span></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="line-height: 150%; margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 11pt;"><span style="font-size: 100%;"></span></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="line-height: 150%; margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 11pt;"><span style="font-size: 100%;"></span></span><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 10pt;"><span style="font-size: 100%;">נעמה שקד</span></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="line-height: 150%; margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 10pt;"><span style="font-size: 100%;"></span><span style="font-size: 100%;">(התפרסם ב"משיב הרוח")</span></span></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="line-height: 150%; margin: 0cm 0cm 0pt;"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="line-height: 150%; margin: 0cm 0cm 0pt;"><br /></div><div class="MsoNormal" dir="rtl" style="margin: 0cm 0cm 0pt;"><span lang="HE" style="font-family: Arial; font-size: 11pt;"><span style="font-size: 100%;"></span></span></div></span></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-3562054236115841373?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>בשמת BASMATnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-1176079499013538532010-05-20T13:56:00.001+03:002011-01-19T14:35:18.040+02:00ואני אברכם - על חידת ברכת הכהנים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">הנה מאמר שכתבתי לפני כמה שנים, ושהתפרסם בספר "לקראת שבת" של <a href="http://www.merkazherzog.org.il/">מרכז יעקב הרצוג</a>, ראשיתו בברכה לחברה טובה ל"שבת הכלה" שלה שחלה בשבת פרשת "נשא", ומהשמחה האינטימית של הזוגיות הטריה ההיא, נולדה לי דרשה שהפכה למאמר על ברכת כהנים וכוחה של הברכה. תהנו:<br /><br />נחמה ליבוביץ', בפרשנותה לברכת כוהנים כותבת כך: "פסוקי ברכות הכהנים מוכרים לא רק לכל לומדי תורה, אלא גם לכל באי בית הכנסת, [...] מרוב ידיעתנו את הפסוקים עלולים אנו לשכוח את תוכנם האמיתי ולהחליק על פני הקשיים שבהם". אכן, רבים הפירושים שנכתבו על ששת הפסוקים הללו. ברצוני להוסיף הרהור משלי על הבנה אפשרית של פסוקים אלו ועל כוחה של ברכה.<br /><br />פרשת 'ברכת כוהנים' מורכבת משבעה משישה פסוקים והיא ממוקמת באמצע פרשת נשא: <br /><strong>וידבר ה' אל משה לאמור: </strong><br /><strong>דבר אל אהרון ואל בניו לאמור כה תברכו את בני ישראל אמור להם:</strong><br /><strong>יברכך ה' וישמרך,</strong><br /><strong>יאר ה' פניו אליך ויחנך, </strong><br /><strong>ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. </strong><br /><strong>ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם.</strong><br /><div dir="ltr" style="text-align: left;">(במדבר ו, כב-כז)</div><br />פרשה זו מעוררת אכן שאלות לשוניות וענייניות, ודרכן של שאלות שהן מובילות אותנו לתובנות חדשות ולרעיונות העומק המסתתרים מתחת לרובד הטקסט השגור. ברצוני להצביע על שתי שאלות עיקריות אשר יובילו אותנו בהמשך הדברים:<br />השאלה המרכזית שהעסיקה פרשנים רבים, היא מהי זהותו של המברך בפרשה זו. שהרי יש כאן כפילות - בראשית הפרשה נאמר "<strong>דבר אל אהרון ואל בניו לאמור כה <em>תברכו </em>את בני ישראל</strong>", ובסופה נאמר "<strong>ושמו את שמי על בני ישראל <em>ואני אברכם</em></strong>". רבים מהפרשנים תוהים לא רק על הקושי הלשוני אלא על הקושי העקרוני הטמון בפסוקים - מדוע הברכה נעשית דרך הכוהנים ולא על ידי האל בעצמו? <br />שאלה נוספת שמעסיקה אותי בקריאת טקסט זה, היא המעבר בין לשון רבים בציווי לכוהנים ('תברכו את בני ישראל'); ללשון יחיד של הברכה עצמה ('יברכך'); ושוב חזרה אל לשון רבים בסיום הפרשה ('ואני אברכם') - אם הציווי הוא לברך את הרבים, מדוע הברכה מנוסחת בלשון יחיד? <br /><br />ברצוני לטעון כי בפרשה זו מצווים הכוהנים לדמות סיטואציה של ברכה אינטימית של האל לכל אחד מבני ישראל, וכי לשון היחיד, כמו גם תוכן הדברים שאנסה להסבירם מיד, הם היוצרים דימוי זה. הנחת המוצא לפרשנות שברצוני להציע היא טענת הפרשנים כולם, כי המברך הוא האל ואילו הכוהנים הם רק שליחיו עלי-אדמות. <br /><br />לברכת הכהנים יש שלושה חלקים המורכבים כל אחד משתי צלעות, בואו ננסה להבין מה משמעותה של הכפילות בכל חלק ומהו החוט המקשר בין החלקים כולם?<br /><br /><strong>יברכך ה' וישמרך</strong><br />פסוק הראשון נאמר 'יברכך' ונאמר 'וישמרך'; לכאורה מספיק היה 'יברכך', מדוע צריך גם את השמירה כחלק נפרד, שונה? פרשנים רבים מפרשים פסוק זה כברכה בנכסים ושמירה מפני הגזלנים. כלומר לא מספיק רק שירבו הנכסים, אלא שיש לשמור עליהם. <br />הנצי"ב מוולוז'ין מוסיף הסבר נוסף על הצורך בשמירה:<br /><strong>"וישמרך": דכל ברכה בעי שמיר, שלא תיהפך לרועץ, חס ושלום. בעל התורה בעי שמירה מן הגאווה וחילול השם וכדומה [...] בעל נכסים בעי שמירה שלא יהי עושר לרעתו</strong> (העמק דבר, במדבר ו, כד)<br /><br />הנצי"ב מצביע על כך שבכל ברכה יש פוטנציאל של הרס, כלומר: השמירה אינה נפרדת מהברכה אלא היא נובעת מקושי מובנה בכל ברכה, אשר עלולה להפוך למעמסה למתברך. בהמשך לדבריו של הנצי"ב ובהרחבה שלהם, ניתן לומר כי לא תמיד כל מתברך מסוגל <em>להכיל</em> את ברכתו של המברך ולקבלה כברכה ולא כקללה.<br />עוד יש להעיר כי אף שרוב הפרשנים רואים את הברכה בנכסים, הרי שהתורה אינה מפרטת זאת, אולי משום שברכה לאדם אחד אינה זהה בהכרח לברכה לאדם שני. נדמה כי הבנה זו מצטרפת ללשון היחיד של הברכה - כל מתברך יקבל את הברכה והשמירה הקשורה בה, בהתאם לצרכיו.<br /><br /><strong>יאר ה' פניו אליך ויחנך</strong><br />רש"י מפרש פסוק זה כך: <strong>"יאר ה' פני אליך": יראה לך פנים שוחקות, פנים צהובות, "ויחנך" יתן לך חן</strong>". הביטוי 'פנים צהובות' מופיע בגמרא בהקשר של אורה ושמחה. בניגוד לפרשנים אחרים שלפיהם הפועל 'יחונך' בא מהמילה חנינה, מסביר רש"י בהתאם לפשט הכתוב כי הארת הפנים היא של המברך המאיר את פניו אל המתברך, ומקשר את הפועל 'יחונך' למילה חן. אני מבקשת ללכת בעקבותיו של רש"י ולומר כי נסיכת החן על פניו של המתברך היא פועל יוצא של הארת הפנים, כאשר האחד מאיר את פניו לאחר, מיד מתמלא האחרון בחן. גם כאן לא מדובר בשתי ברכות נפרדות אלא בברכה אחת ששני חלקיה קשורים בקשר פנימי עמוק.<br /><br /><strong>ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום</strong><br />הביטוי 'נשא פנים אל' בהתייחסו אל הקב"ה, הוא יחידאי במקרא ולכן רבו בו מדרשים ופירושים. לפי פרשנים רבים מדובר כאן בפנים של רצון, של קִרבה, של יחס אינטימי. <br />בהמשך לכך ובהתאם לפשוטם של דברים, אני רואה בברכה זו שיא של אינטימיות בין האל המברך לאדם המתברך, כאילו הקב"ה נושא את פניו – מפנה את פניו אל האדם באופן פתוח וגלוי. <br />מה משמעותה המדויקת של נשיאת הפנים הזו, מה משמעותה של ברכה זו? ומה הקשר לסיפא "וישם לך שלום"?<br />כבר הדגשתי שיש כאן ברכה אישית מן האל אל האדם, מפגש אישי בין האל לבין היחיד, הבאה לידי ביטוי בלשון, ברגישות של המברך כלפי המתברך וביכולת לקבל את הברכה, כמו גם בקשר ההדוק שבין הארת הפנים של המברך לבין החן הנובע ממנה.<br />כדי שנוכל לפרש את החלק השלישי של ברכת הכוהנים אני מבקשת להיזכר בסיפור חז"לי ידוע על ברכה המתרחשת במפגש אישי בין אל ואדם:<br /><br /><strong>אמר רבי ישמעאל בן אלישע: פעם אחת נכנסתי לבית קדשי הקדשים להקטיר קטרת לפניי ולפנים, וראיתי אכתריאל יה ה' צבאות יושב על כסא רחמים רם ונשא. </strong><br /><strong>אמר לי: ישמעאל בני ברכני!</strong><br /><strong>אמרתי לפניו: רבונו של עולם, יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך על מידותיך ותתנהג בניך במידת הרחמים ותכנס להם לפנים משורת הדין, ונענע לי בראשו.</strong><br /><div dir="ltr" style="text-align: left;">(בבלי ברכות ז, ע"א, ע"פ כתב יד מינכן, מועתק ומפוסק ע"פ רות קלדרון)</div><br />זהו סיפור מפתיע ביותר, שכן האל מבקש מהכהן הגדול לברך אותו - את האל - ביום הכיפורים, והרי לכאורה זה אמור להיות הפוך. <br />רות קלדרון מתארת בספרה 'השוק, הבית, הלב' (עמ' 149-153) את ישמעאל בן אלישע הפוגש את האל הבודד היושב בקודש הקודשים, וכוחות רבי עוצמה וסותרים מתרוצצים בתוכו – מידת הדין ומידת הרחמים. נפשו של האל, על פי קלדרון, היא נפש מסוכסכת המצפה לגאולה. תופעה זו של כוחות פנימיים סותרים מוכרת לנו מחוויותינו כבני אדם, כפי שאומרת קלדרון: "<strong>החולשה מצויה במקום הכוח. ריבוי הפנים עושה את השלום בין הכוחות לנדיר</strong>" (עמ' 151).<br /><br />דבריה של קלדרון מאירים לנו את המורכבות של המילה 'פנים' המופיעה בברכת כוהנים. לא במקרה המילה 'פנים' היא צורת ריבוי, בשל הריבוי הטמון בפניו של כל אחד כמו גם בפניו של האל. הפרשנים חלוקים ביניהם האם הפנים שנושא האל הם פני הדין (כדברי רש"י) או פני הרחמים (כדברי פרשנים אחרים); בעקבות קלדרון אני מבקשת להציע כי האל נושא את פניו הרבים - את פני הדין ופני הרחמים גם יחד. כאשר הוא נושא את פניו כלפי האדם, הוא פותח בפני האדם את ריבוי הפנים ומעביר אליו את הריבוי. כאשר אנו נפתחים אל האחר ומאפשרים לו לראות אל תוכנו, את פנינו השונים המשקפים את הפנימיות מלאת הסתירות שלנו - אנו מציעים לו חלק מאותה פנימיות. כלומר, משמעותה של הברכה היא שנשיאת הפנים, ההיפתחות של האל לפני האדם - תזכה את האדם בריבוי פניו של האל.<br /><br />עכשיו גם מסתבר מדוע חשוב כל כך השלום; כאשר האדם מקבל את הפנים הסותרות של האל הוא גם זקוק לשלום בין החלקים הסותרים הללו. <br />אם כך, ברכת כוהנים היא ברכה אישית מאוד לא רק עבור מקבל הברכה, אלא גם למברך, ברכה הדורשת היפתחות עצומה בין שתי הישויות הנפגשות.<br />על הסיטואציה האינטימית של הברכה שמבקש האל מישמעאל בן אלישע, אומרת קלדרון כי ברגע הראשון הפנייה של הקב"ה לבנו הכהן הייתה מפתיעה ומבלבלת עבורו, אולם <strong>"אחר כך בחסות רטט העונג שחש כשנקרא בשמו, התפשט לרגע ממשרתו ככוהן גדול והיה רק הוא עצמו. איש שומע. התאמץ לעבור את מחסום הדעה הקדומה והפחד להיות קשוב לבקשה. עוד רגע נגולה ממנו חרדתו. לפתע הבין. ישמעאל היה שרוי בשפע. נכון לתת באהבה באו המילים 'יהי רצון מלפניך' מאליהן נתחברו מילה למילה תיבה לתיבה. כמי שמתפלל על חברו</strong>" (עמ' 150).<br />כלומר, ההקשבה האמיתית לבקשתו של האחר, לצורך שלו בברכה, מולידה מן המברך את המילים הנכונות, את הברכה הנכונה.<br /><br />ברכת כוהנים נאמרת בלשון יחיד לכל אדם ואדם; זהו מפגש אינטימי בין שניים, המברך והמבורך, והתוכן שלה עצמו הוא איחול לאינטימיות עם האל, לקִרבה עמוקה עמו. ברכה באשר היא אינה יכולה להיות פורמלית. <em>כל ברכה על מנת שתתקיים, דורשת שניים הנפתחים האחד כלפי השני, כשהאחד מוכן להשמיע את הצורך שלו בברכה ובגאולה, והאחר מוכן להקשיב לצורך זה ולהיענות לו</em>. <br /><br />מדוע הכהנים פונים לאדם - 'יברכך' ולא אל האל - 'ברכם'? עונה על כך ר' משה אלשיך: <strong>"והטעם כי הנה על ידי כן "ושמו את שמי על בני ישראל", כי על ידי דברם עם ישראל הם מכוונים אותם לקבל את הברכה</strong>". נחמה לייבוביץ מסבירה את דבריו: "<strong>האלשיך משעין כאן את פתרונו לבעייתנו בביטוי 'ושמו את שמי על בני ישראל' שמובנו - לפי דבריו - הכוונת המתברך לקראת המברך וההכשרה לקבלת הברכה"</strong> (עמ' 79), כלומר, נוסח הברכה המכוון למתברך, מכוון את המתברך להיפתח לקבלת הברכה, להיפתח לאינטימיות בין האל לאדם.<br /><br />ברכה, כך אנו למדים, מצויה במקום שבו שניים נפתחים זה לזה, נושאים זה לזה את פניהם ואת נפשם, נפתחים כדי לברך ולהתברך ושומרים זה על זה, כך שהברכה תישאר שרויה עליהם וביניהם.</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-117607949901353853?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>חגיתnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-28140387161946051262010-05-18T14:04:00.001+03:002011-02-07T20:56:12.582+02:00תיקון<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">כולם שואלים אותי איפה אני "מתקנת" הערב? כולם הולכים לאיזה "תיקון", לשמוע את חכמי העם וחכמותיו, דורשים בדברי תורה ומחדשים חידושים מ"קוצו של יוד" זה או אחר. והלב מתרחב מהתנועה הזו של הישראלים שרוצים ללמוד תורה, שמחפשים עוד חידוש ועוד נגיעה.<br />ואולי זה התיקון, התיקון הישראלי הגדול של הטעות הציונית הגדולה; טעות נטישת "ארון הספרים", טעות "היהודי החדש," טעות "שלילת הגולה". עכשיו אנחנו זוכים לחיות בדור של תיקון, דור שבו כל כך הרבה אנשים רוצים לחזור וללמוד מחדש את העולם הזה. תיקון, לגמרי תיקון.<br /><br />אבל אתמול אמר לי חבר- חבר מזרחי משוכנז משהו - שהחליט שהשנה הוא קודם כל יושב בבית ו<em>קורא</em> את התיקון, לפני הלימוד. <br /><strong>"קורא?"</strong> שאל מכר חילוני שעמד שם והקשיב, <strong>"את התיקון? - מה זה?",</strong> אז המזרחי הסביר לחילוני שיש "תיקון" שבשפה הדתית זה טקסט ארוך <strong>("ריטואלי",</strong> הוספתי אני, כדי שהחילוני ירגיש בבית) שמורכב מהתחלות וסופים של ספרי התנ"ך ומקטעי משנה ומתרי"ג מצוות ומ"זוהר". <br /><strong>"אבל למה קוראים את כל זה?"</strong> הקשה שוב החילוני ואני שוב התחלתי למלמל משהו על "ריטואלי", אבל אז חברי המזרחי הנ"ל, אמר ששמע מרבותיו שיש עניין לקרוא לפני שלומדים, <strong>"לפני שאתה מכניס את עצמך לטקסט - תקרא אותו כמו שהוא."</strong><br /><br />אף פעם לא שמעתי הגדרה יותר יפה של לימוד - "מכניס את עצמך לטקסט".<br />אף פעם לא הבנתי ככה את הקריאה הזו, המקובלת יותר בעולם הספרדי מאשר במקום בו אני גדלתי. את ההבנה שקריאה כזו, כמו של "התיקון", נותנת לטקסט כבוד, נותנת לו להיות הוא עצמו. יישות, שחוקרי הספרות כבר לא מאמינים בקיומה. קוראי התיקון מזכירים לעצמם את מה שאני כבר שכחתי; שהטקסט לא צריך אותי, הוא היה כאן לפניי ויישאר גם אחריי. זו אני שצריכה את הטקסט, בשביל לגדול, בשביל לצמוח.<br />הגדילה נובעת מלמידה, מדיאלוג עם הטקסט, דיאלוג שמשנה את הלומד/ת. אבל האם הוא משנה את הטקסט? את הטקסט עצמו? האם בעקבות הלימוד שלי לא יהיה כתוב יותר "בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ"? ואני מתכוונת רק למילים, בסדר הספציפי הזה, אני מתכוונת ליסוד, להתחלה של כל ההבנות, לפני הפרשנות, האם אלו משתנים? אני חושבת שלא.<br />וזה מה שלמדתי בערב חג התיקונים והלימודים: שלפני היות הלימוד ישנו טקסט לכשעצמו, וכדי שאוכל להכניס לתוכו את עצמי, אני חייבת לזכור, חייבת לדעת בעומק הידיעה, שהוא (גם) נפרד ממני, שיש לו קיום בלעדיי. וכנראה בגלל זה בדיוק, יש לו גם כוח לשנות אותי.<br />גם אני זכיתי לתיקון, הלוואי ואזכה גם לחוות זאת באמת.<br /><br /><br />חג שמח<br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-2814038716194605126?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>חגיתnoreply@blogger.com3tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-44958216362409582892010-05-06T09:28:00.001+03:002011-01-19T14:46:06.500+02:00על מלחמת התרבות - טור שכתבתי לוווינט<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">מפחידים אותנו שבקיץ תהיה מלחמה. שיש להתכונן לאגור מזון לערוך תרגילי חירום כי בקיץ תהיה מלחמה. תרחישים מדומים בחדרי חדרים מפות נפרשות וחיצים מוזזים. יש לי חדשות עבורנו. הקיץ מעט מתמהמה אך המלחמה התחילה. היא כבר איתנו כאן. הפעם האויב אינו מצפון או דרום, לא החיזבאללה ולא החמאס. זה אנחנו. כאן מהאמצע, מהמרכז, מהלב השסוע. הדיה וצלקותיה של המלחמה הזו ניגרים מעל דפי העיתון ומסכי המחשב. מלחמת תרבות היא לנו.<br />לפני שבוע הודיע גבי גזית שהחרדים הם עלוקות וטפילים, עמיר בניון מוציא שיר אהבה- שנאה לציבור מסוים בעם ישראל ,ורון חולדאי מכריז "לא לממן את החינוך החרדי". <br />המלחמה הנוכחית היא מלחמת השונות. איננו מקבלים את השונה מאיתנו. זה שמתלבש אחרת, חושב אחרת, מתחנך אחרת. אם הוא שונה מאיתנו, הוא האויב. ויש להלחם בו, לבחור מילים חדות ופוגעות במיוחד, לחדד ולהטיח אותן במלוא הכעס. והדיון שהתמסמס לכדי תגרת שוק מאבד מיכולתו העצומה ליצור בירור חדש בזהות שלנו, ולבדוק את שורשי הערבוּת, האחריות וגבולות הגזרה של העם שחי כאן. <br />תמיד מישהו אחר אשם, ואותו שונאים. והוא מאיים עלינו באופן מוחלט והצלחתו היא אסוננו.<br />יהיו אלו חרדים, אנשי שמאל, מתנחלים, ערבים וחברי הקהילה ההומולסבית, תמיד יהיה אחר שיזכיר לנו מדוע אנחנו צודקים, וכיצד הצדק שלנו יתממש אך ורק על חשבון האחר. <br />בורותם של החרדים מדאיגה גם אותי. מצערת אותי העובדה שהכניסה לאוניברסיטאות, כמו גם הכניסה לשוק העבודה, חסומה בפניהם במחסום כפול- לא רק שהם אינם יכולים להתפתח כיחידים, גם כחברה הם נותרים מאחור. חברת מיעוט בתוך מדינת רוב השונה מהם לא רק בערכיה אלא גם במעמדה הכלכלי – חברתי. תפקידנו כחברה לדאוג למוביליות בחברה החרדית, ולהבטיח שמי שירצה להתמקצע, להתפתח ולהתפרנס בכוחות עצמו יוכל לעשות זאת, בדומה לאחיו החרדים ברחבי העולם המשלבים מסחר, אקדמיה ולימוד תורה. <br />גם בורותם של החילוניים מדאיגה אותי. רוב המסיימים שתיים עשרה שנות לימוד בבתי ספר בישראל אינם מסוגלים לפתוח סידור, ללמוד דף גמרא או לקרוא סיפור קצר של ש"י עגנון, אילו כלים יש בידם המאפשרים להם להבין את עומק זהותם, ומעגלי שייכותם? האם אוצרות התלמוד נגלו בפניהם? האם נחשפו לנפלאות לשונו של ברנר? האם החינוך הממלכתי מצמיח תלמידים המסוגלים להעריך את מהפכנותה של התנועה הציונית בהחייאת השפה וביצירת תרבות חדשנית היונקת ממקורות חדשים גם ישנים ורלבנטית לימינו? <br />אני קוראת לנו להשכיל ולנצל את מלחמת התרבות המתרחשת מולנו כעת, ולהתיך את הלהט והכעס לכדי כוח חיובי שיאפשר לנו להפוך מחלוקת זו למחלוקת לשם שמיים, לשמנו אנו. מחלוקת בה נדבר ונקשיב נאזין ונלמד ונסכים על ליבת הלימודים המשותפת לכלל התלמידים בישראל. נכלול אנגלית ומתמטיקה, תלמוד ותורה, מקורות בציונות ומחשבת ישראל, פילוסופיה וספרות, ונייצר קהל לומדים סקרן, המסוגל ללמוד גם בלי מוריו ולהתאים את הנלמד לאורח חייו. תארו בעיניכם תלמידות חרדיות הלומדות את הרב קוק מאותו ספר הנלמד בתיכון חילוני, וכל קבוצה מתאימה את הנלמד לחוויית החיים הבסיסית ולקו הערכי של המגזר אליו היא משתייכת. תלמידים בישיבות בני עקיבא הלומדים את הגל וניטשה ומבינים את השפעתם על התנועה הציונית, ותלמידים חילונים שלומדים את אגדות החורבן ומזהים את עקבותיהן בהגותו של אחד העם. התלמידים החרדים יצאו נשכרים מחובות האנגלית והמתמטיקה, חובות שיאפשרו להם להשתלב אם ירצו באוניברסיטאות ובשוק התעסוקה. ומה עם האזרחים הערביים הישראלים? היכן אנו כוללים אותם? מה אנחנו רוצים שהם ילמדו עלינו, ומה אנחנו נלמד מהם? לא נוכל עוד להשתיק את מקומם של 20% מאזרחי מדינת ישראל, מהלך כזה יחייב אותנו להאזין גם לקולם. כי גם הם חלק מאיתנו.<br />רק מתוך הקשבה נכונות לויתור ורצון ליצור שפה ישראלית משותפת נצליח לבנות תוכנית לימודים שליבתה בונה ומבנה חברה ישראלית אחרת. <br />ומלחמה, בקיץ? נו, שוין.<br />נבואה הרי ניתנה לשוטים.<br /><br />שלומית נאור יו"ר רשת בתי המדרש בישראל http://midreshet.org.il/, וסמנכ"ל מליץ. www.melitz.org.il<br /><br />טקבקו <a href="http://www.blogger.com/http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3885184,00.html">כאן</a></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-4495821636240958289?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>שלומית נעים נאורnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-49186065962917719772010-04-30T08:23:00.001+03:002011-01-19T14:44:39.007+02:00פרשת אמור<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">עוד שעה אעלה לשידור ברדיו גלי ישראל. אני מקווה שאספיק לומר משהו מתוך כל זה:<br /><br /><b>לקט שכחה ופאה </b><br /><br />ויקרא כ"ג כ"ב.<br />כב וּבְקֻצְרְכֶם אֶת-קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא-תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי השם אֱלֹהֵיכֶם.<br /><br />פרשת אמור עוסקת בענייני הכהנים, מקדש קרבנות ובחגים ומתוך העיסוק במותר ובטמא להם מופיע מצווה העוסקת בעני, שאינו קרוב לאליטה המשרתת, אין לו מספיק אוכל לסעודת החג. הוא עני, הנצרך לבריות. <br /><br />ומה המקום של המצוות הללו בפרשת אמור?<br /><br />דווקא מתוך התודעה של כהונה ומקדש, עינינו לא צריכות להיות נשואות רק על האלוהי אלא גם כלפי האדמה, וגם לעומת אלו הנמצאים במקום נמוך בסולם החברתי כלכלי. עלינו החובה להיות בתודעה של שותפות לא להתעצב מהשארת הלקט שכחה ופאה, אולי אפילו מעט להרחיב בהן, ולכוון לכך שהיחס שלנו לעניים אינו נובע מאלטרואיזם אלא מתוך הכרה שזה חלק מתפקידנו במערך הכולל של ממלכת כהנים וגוי קדוש. <br /><br />מחר, היום בו נקרא את הפרשה הזו יהיה הראשון במאי. והצירוף המיוחד הזה, האפשרי רק במרחב הישראלי בה מצטלבת פרשת אמור עם האחד במאי יוצק משמעות חדשה, אין זה חג הפועל, עניינו של הפועל וכמה תנועות שמאל חברתיות אלא זו אחריותנו, של כולנו לדאוג לכך שהעניים, ורבים מהעניים בישראל הם עובדים, ולא מובטלים, עלינו לדאוג להם, לזכויות שלהם, לחובות שלנו כלפינו, כחלק מההתנהלות שלנו, מתוך ראיה אחראית של תיקון עולם.<br /><br />הרמב"ם בהלכות מתנות עניים (י, ז), שמעלת הצדקה הגדולה ביותר היא המחזיק ביד ישראל שֶׁמָּךְ ונותן לו מתנה או הלוואה, או עושה עמו שותפות, או ממציא לו מלאכה, כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאול; ועל זה נאמר 'והחזקתָ בו, גֵר ותושב, וחַי עמך', כלומר החזק בו עד שלא ייפול ויצטרך".<br /><br />רוני סומק - קו העוני<br /><b>כאלו אפשר למתח קו ולומר: מתחתיו העוני. <br />הנה הלחם שבצבעי אפור זולים<br />נהיה שחור<br />והזיתים בצלחת קטנה<br />על מפת השולחן.<br />באויר, עפו יונים במטס הצדעה<br />לצלילי הפעמון שביד מוכר הנפט בעגלה האדמה,<br />והיה גם קול הנחיתה של מגפי הגומי באדמה הבצית.<br />הייתי ילד, בבית שקראו לו צריף,<br />בשכונה שאמרו עליה מעברה.<br />הקו היחיד שראיתי היה קו האפק ומתחתיו הכל נראה<br />עני.</b></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-4918606596291771977?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>שלומית נעים נאורnoreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-19203150537474874302010-04-20T17:30:00.002+03:002011-01-19T14:50:50.937+02:00<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><object height="385" width="640"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/v/h_UJn14n49E&hl=en_US&fs=1&"></param><param name="allowFullScreen" value="true"></param><param name="allowscriptaccess" value="always"></param><embed src="http://www.youtube.com/v/h_UJn14n49E&hl=en_US&fs=1&" type="application/x-shockwave-flash" allowscriptaccess="always" allowfullscreen="true" width="640" height="385"></embed></object></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-1920315053747487430?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>jeff goodmannoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-76509185786953094192010-04-19T13:04:00.001+03:002011-01-19T14:47:45.820+02:00ריבונו של עולם/ בארי חזק<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><b><br />אנא הגבר עוצמת אותותיך <br />כאן אני לא שומע, לא יודע <br />האם שוב תקעת פרח ברזל בדש האנטנה? <br />אתה עדין כל כך <br />למה אתה כה רכרוכי? <br />למה אתה תמיד אזרחי? <br />האם אני נשמע היטב? עבור, <br />עבור, גם אתה נשמע קטוע.. <br />אתה נשמע פצוע, אתה <br />בעמק מאורגן היקיפית <br />הרים וכינרת אחרת. <br />אנא הודע עוצמת אותותיך <br />במכ"ם לא רואים את פניך <br />מדוע אינך מזוחל"ם? <br />מדוע אינך נלחם? <br />האם לשלוח אלייך סיור ממונע? <br />אני מלא אמונה <br />שלא יגיע ולא יחזור <br />פצע שחור.. פצע שחור.. <br /><br />אנא החלש עוצמת אותותייך <br />אמירי הברושים <br />לעת ערב לשווא לואטים שמך <br />וכוכב הצפון הבודד <br />אנה ינווט את צבא עגלותייך? <br />לאן, הוא יוביל בהם את? <br />אנא עצום את עיניך <br />עכשיו אני שומע, רות <br />אתה יכול סופית למות <br />אב שכול אני כבר לא מרגיש <br />דמעות החורף עליך יגידו קדיש.<br /></b><br /><br /><object height="385" width="480"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/v/LVmkNlJfmEA&hl=en_US&fs=1&"></param><param name="allowFullScreen" value="true"></param><param name="allowscriptaccess" value="always"></param><embed src="http://www.youtube.com/v/LVmkNlJfmEA&hl=en_US&fs=1&" type="application/x-shockwave-flash" allowscriptaccess="always" allowfullscreen="true" width="480" height="385"></embed></object></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-7650918578695309419?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>שלומית נעים נאורnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-15754911129797399102010-04-19T12:20:00.000+03:002010-04-19T12:22:10.248+03:00קול דממה דקה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">קול דממה דקה, זה מה שחשבתי היום בזמן הצפירה, כשהרחוב שקט לפתע והחלל התמלא בצליל שאין לו משמעות. <br /><br /><br /><em>ששה קולן הולך מסוף העולם ועד סופו ואין קולן נשמע. </em><br /><em>בשעה שכורתין את עץ האילן שהוא עושה פרי, הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע. </em><br /><em>ובשעה שהנחש מפשיט את עורו, הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע. </em><br /><em>ובשעה שהאשה מתגרשת מבעלה, הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע.</em><br /><em>ובשעה שהאשה נבעל עם בעלה בעילה ראשונה, הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע. </em><br /><em>ובשעה שהולד יוצא ממעי אמו, הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע. </em><br /><em>ובשעה שהנשמה יוצאת מן הגוף , הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע. </em><br /><em>ואין הנשמה יצאת מן הגוף עד שתראה השכינה, שנאמר "כי לא יראנה האדם וחי" (שמות לג:כ).</em><br /><div style="text-align: left;">פרקי דרבי אליעזר פרק לד</div> <br />גם הצפירה קולה הולך מסוף העולם ועד סופו וקולה אינו נשמע. <br />יש משהו מוזר בשקט הגמור שיש בזמן הצפירה, רק הצפירה הזו, הקול היוצא מקצוות שונים של העיר ממלא את כל העולם, קול שאין לו שום משמעות ויש לו את כל המשמעויות, וסביבו - דממה דקה שעוטפת אותו, קול נשמע ולא נשמע.<br />כמו שאר הקולות היוצאים מסוף העולם ועד סופו, גם הצפירה היא זעקה בלתי אפשרית של חיים ומוות, שמולם המילים ואפילו המנגינות, מאבדות את יכולתן להסביר, לתת משמעות, לפרק ולארגן מחדש.<br />רעש איום ודממה מסביבו, רק כך בתוך הפרדוקוס הצלילי הזה ניתן לזכור, לחוות, לדעת משהו על שכול ועצמאות, על צער ועל שמחה שהימים האלה מלאים בהם.<br /><br /><br /></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-1575491112979739910?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>חגיתnoreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-44534992069838926902010-04-12T00:23:00.002+03:002011-01-19T14:46:54.728+02:00פוגת-מוות/ פאול צלאן<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">חָלָב שָׁחֹר שֶׁל שַׁחַר אֲנַחְנוּ שׁוֹתִים עִם עֶרֶב<br />שׁוֹתִים צָהֳרַיִם וָבֹקֶר שׁוֹתִים עִם לַיְלָה<br />שׁוֹתִים וְשׁוֹתִים<br />כּוֹרִים בּוֹר קֶבֶר בָּרוּחַ שָׁם שׁוֹכְבִים לֹא צָפוּף<br />אִישׁ גָּר בַּבַּיִת וְהוּא מְנַגֵּן בִּנְחָשִׁים הוּא כּוֹתֵב<br />כּוֹתֵב לְגֶרְמַנְיָה בִּשְׁעַת דִּמְדּוּמִים זְהַב שְׂעָרֵךְ מַרְגָּרִיטָה<br />כּוֹתֵב וְיוֹצֵא אֶת הַבַּיִת רוֹשְׁפִים כּוֹכָבִים הוּא שׁוֹרֵק לִכְלָבָיו שֶׁיָּבוֹאוּ<br />שׁוֹרֵק לִיהוּדָיו שֶׁיֵּצְאוּ וְיִכְרוּ בֶּעָפָר בּוֹר קֶבֶר<br />פּוֹקֵד עָלֵינוּ פִּצְּחוּ בִּנְגִינוֹת לַמָּחוֹל<br /><br />חָלָב שָׁחֹר שֶׁל שַׁחַר אֲנַחְנוּ שׁוֹתִים אוֹתְךָ לַיְלָה<br />שׁוֹתִים צָהֳרַיִם וָבֹקֶר שׁוֹתִים עִם עֶרֶב<br />שׁוֹתִים וְשׁוֹתִים<br />אִישׁ גָּר בַּבַּיִת וְהוּא מְנַגֵּן בִּנְחָשִׁים הוּא כּוֹתֵב<br />כּוֹתֵב לְגֶרְמַנְיָה בִּשְׁעַת דִּמְדּוּמִים זְהַב שְׂעָרֵךְ מַרְגָּרִיטָה<br />אֵפֶר שְׂעָרֵךְ שׁוּלַמִּית אֲנַחְנוּ כּוֹרִים בּוֹר קֶבֶר בָּרוּחַ שָׁם שׁוֹכְבִים לֹא צָפוּף<br /><br />הוּא קוֹרֵא הַעֲמִיקוּ לִדְקֹר בְּמַלְכוּת הֶעָפָר אַתֶּם וְאַתֶּם שָׁם וְשִׁירוּ נַגְּנוּ<br />הוּא שׁוֹלֵחַ יָדוֹ לַבַּרְזֶל בַּחֲגוֹר וּמֵנִיף בְּיָדוֹ וְעֵינָיו תְּכֻלּוֹת<br />הַעֲמִיקוּ לִדְקֹר בָּאֵתִים אַתֶּם וְאַתֶּם שָׁם הִמְשִׁיכוּ נַגְּנוּ לַמָּחוֹל<br /><br />חָלָב שָׁחֹר שֶׁל שַׁחַר אֲנַחְנוּ שׁוֹתִים אוֹתְךָ לַיְלָה<br />שׁוֹתִים צָהֳרַיִם וָבֹקֶר שׁוֹתִים עִם עֶרֶב<br />שׁוֹתִים וְשׁוֹתִים<br />אִישׁ גָּר בַּבַּיִת זְהַב שְׂעָרֵךְ מַרְגָּרִיטָה<br />אֵפֶר שְׂעָרֵךְ שׁוּלַמִּית וְהוּא מְנַגֵּן בִּנְחָשִׁים<br />הוּא קוֹרֵא הַמְתִּיקוּ יוֹתֵר לְנַגֵּן אֶת הַמָּוֶת הַמָּוֶת אָמָּן מִגֶּרְמַנְיָה<br />הוּא קוֹרֵא הַאֲפִילוּ יוֹתֵר לִפְרֹט עַל כִּנּוֹר וְאַחַר תַּעֲלוּ כֶּעָשָׁן בַּאֲוִיר<br />וּבוֹר קֶבֶר לָכֶם בֶּעָנָן שָׁם שׁוֹכְבִים לֹא צָפוּף<br /><br />חָלָב שָׁחֹר שֶׁל שַׁחַר אֲנַחְנוּ שׁוֹתִים אוֹתְךָ לַיְלָה<br />שׁוֹתִים צָהֳרַיִם הַמָּוֶת אָמָּן מִגֶּרְמַנְיָה<br />שׁוֹתִים אוֹתְךָ עֶרֶב וָבֹקֶר שׁוֹתִים וְשׁוֹתִים<br />הַמָּוֶת אָמָּן מִגֶּרְמַנְיָה עֵינָיו תְּכֻלּוֹת<br />הוּא קוֹלֵעַ בְּךָ כַּדּוּר שֶׁל עוֹפֶרֶת הוּא קוֹלֵעַ בְּךָ בִּמְדֻיַּק<br />אִישׁ גָּר בַּבַּיִת זְהַב שְׂעָרֵךְ מַרְגָּרִיטָה<br />הוּא מְשַׁלֵּחַ בָּנוּ כְּלָבָיו נוֹתֵן לָנוּ קֶבֶר בָּרוּחַ<br />מְנַגֵּן בִּנְחָשִׁים וְחוֹלֵם הַמָּוֶת אָמָּן מִגֶּרְמַנְיָה<br /><br />זְהַב שְׂעָרֵךְ מַרְגָּרִיטָה<br />אֵפֶר שְׂעָרֵךְ שׁוּלַמִּית<br /><br />מגרמנית: שמעון זנדבנק</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-4453499206983892690?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>שלומית נעים נאורnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-50593291561537130242010-04-04T04:07:00.002+03:002011-01-19T14:35:48.437+02:00על חמץ והחמצה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><object height="385" width="480"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/v/ct0lSIlauOs&hl=en_US&fs=1&"></param><param name="allowFullScreen" value="true"></param><param name="allowscriptaccess" value="always"></param><embed src="http://www.youtube.com/v/ct0lSIlauOs&hl=en_US&fs=1&" type="application/x-shockwave-flash" allowscriptaccess="always" allowfullscreen="true" width="480" height="385"></embed></object></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-5059329156153713024?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>שלומית נעים נאורnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-49997396549178997732010-04-01T10:44:00.003+03:002011-01-19T14:49:27.329+02:00מדרש חג ב NRG יהדות<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><object height="385" width="640"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/v/8xeMi7s6RPk&color1=0xb1b1b1&color2=0xcfcfcf&hl=en_US&feature=player_embedded&fs=1"></param><param name="allowFullScreen" value="true"></param><param name="allowScriptAccess" value="always"></param><embed src="http://www.youtube.com/v/8xeMi7s6RPk&color1=0xb1b1b1&color2=0xcfcfcf&hl=en_US&feature=player_embedded&fs=1" type="application/x-shockwave-flash" allowfullscreen="true" allowScriptAccess="always" width="640" height="385"></embed></object></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-4999739654917899773?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>שלומית נעים נאורnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-3771727878085989712010-03-29T08:26:00.002+03:002011-01-19T14:51:29.698+02:00Mindful Matzah<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div dir="ltr" style="text-align: left;">Until now I was aware of only two kinds of eating in the Jewish calendar - not eating i.e. on fast days, and eating a lot as part of a mitzvah, on Shabbat/Yom Tov and especially Purim (also on erev Yom Kippur it's a mitzvah to eat).<br /><br />But now I see that Pesach is a third way - a week of simple food, avoiding all those baked goods we like to eat, a week when the food is different and it draws our attention to how and what we eat. The point is not to imitate our usual fare with Pesach bread rolls and Pesach bizzli but to see what happens when things are different, when we lack the usual variety of consumer products. Mindful eating.<br /><br />Which is why, much as I dislike the whole kitniyot thing, it actually serves a purpose at least in Israel, as it severely limits what you can buy in the supermarket; which keeps up the spirit of limited diet on Pesach. Food for thought?<br /><br />Chag sameach.</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-377172787808598971?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>yael untermannoreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-10770955466707596802010-03-28T10:38:00.001+03:002011-01-19T14:53:40.313+02:00ושאינה יודעת מה לשאול<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">אני בחופש כבר שלושה שבועות, וזו הפעם הראשונה מזה הרבה שנים שאני לא מלמדת לקראת פסח, <a href="http://heider1974.blogspot.com/2009/03/blog-post_25.html">לא מעבירה שיעור</a> ולא מנחה לימוד הקשור לפסח. <br /><br />אמנם הצטלמתי לאתר מאקו לסרטונים שיעלו במהלך החג העוסקים ביציאת מצרים ובפסח, אבל בשבוע שבועיים לפני החג הייתי עסוקה בכתיבה של חומרים אישיים, לא בית מדרשיים, ולא העמקתי בלימוד. <br />ומצד אחד זה קשה לי. <br /><br />חסרה לי ההכנה הנפשית - תורנית לקראת החג. ללמוד כמה הלכות, להעמיק בסיפור יציאת מצרים, לחדש לעצמי לקראת ליל הסדר.<br /><br />ומצד שני זה מקרב אותי למקום של ענווה. של היכולת האמיתית והכנה לשמוע וללמוד מאדם אחר. שהרי אין לי תובנות משלי, אין לי ידע חדש או קודם. <br /><br />שהרי השנה לא שיננתי ולא העמקתי לקראת החג ממש, ומה שלמדתי לפני חודש שקע בי ונהפך לזיכרון ואינו הדבר עצמו. <br /><br />ואולי זה חלק מלב העניין של פסח, שסיפור יציאת אינו זיכרון של דבר שהיה, אלא הדבר עצמו, שבכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו יצא ממצרים. <br /><br />ולא לחשוב על אחרים שיצאו, אלא אנו ממש יצאנו ממצרים. <br /><br />אני מרגישה שאינה יודעת לשאול, ואיני יודעת מה לשאול ואני מחכה שמישהו יבוא ויפתח לי דלתות חדשות אל תוך חג הפסח. שהרי איני רוצה לצאת ממנו כפי שנכנסתי, שאם כך מה הטעם בחציית הים?<br /><br />חג כשר ושמח</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-1077095546670759680?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>שלומית נעים נאורnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-53379568782898594992010-03-14T11:09:00.000+02:002010-03-14T11:11:13.218+02:00כל שלא אמרה - דרשה נשית לקראת "סדר נשים"<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><em>השבוע יתקיים בשדרות, סדר נשים של מרכז יעקב הרצוג. בסדר נקרא הגדה שנכתבה ע"י נשים וכולה דרשות מנקודות מבט נשיות על ההגדה המוכרת לכולנו. את הרעיון וההשראה לערב זה קבלנו מחברותינו </em><a href="http://www.oranim.ac.il/sites/heb/hamidrasha/woman/pages/default.aspx"><em>ב"ניגון נשים"</em></a><em> במדרשה באורנים. </em></span><br /><br /><span style="font-family: Arial;"><em>והנה מה שכתבתי אני להגדה</em>:</span><br /><br /><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><strong>כל שלא אמרה שלושה אלו לא יצאה ידי חובתה ואלו הן: </strong></span><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><strong>דג, אגוז ותפוז</strong></span><br /><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><br /><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><strong>דג על שום מה?</strong> על שום שנאמר: "וידגו לרוב בקרב הארץ", ואלו הן הנשים שמביאות פריון לעולם, ופריונן אינו רק פריון שבגוף אלא גם פריון שברוח, שרוחן פורה ומביאות גאולה לעולם שנאמר:</span><br /><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><em>דרש רב עוירא בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגאלו ישראל ממצרים. בשעה שהולכות לשאוב מים, הקב"ה מזמן להם דגים קטנים בכדיהן ושואבות מחצה מים ומחצה דגים, ובאות ושופתות שתי קדירות אחת של חמין ואחת של דגים, ומוליכות אצל בעליהן לשדה, ומרחיצות אותן, וסכות אותן, ומאכילות אותן, ומשקות אותן, ונזקקות להן בין שפתים. שנאמר: אם תשכבון בין שפתים<span style="font-size: x-small;"> </span><span style="font-size: xx-small;">(תהלים ס"ח, י"ד)</span>... וכשנגלה הקב"ה על הים הם הכירוהו תחלה שנאמר זה אלי ואנוהו"</em> <span style="font-size: xx-small;">(תלמוד בבלי, סוטה י"א ע"ב).</span></span><br /><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;">ובזכותו של דג זה יזכו הנשים כולן לפרות בבשר ולפרות ברוח כנשות בני ישראל במצרים, ולהביא גאולות לעולם.</span><br /><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><br /><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><strong>אגוז על שום מה?</strong> על שום צורתו שנדמית למוחו של אדם, לומר מה אגוז זה שאנו אוכלות שחומרים מחיים ממלאים את כולו וטעמו כטעם גן עדן, כן מוחנו מלא במחשבות מחיות שכטעמן זוכים צדיקים לטעום בגן העדן, ואין אנחנו רשאיות להסתיר מחשבות אלו בעולם הזה, כדי שיזכו אותנו ואת קהילותינו להגיע לעולם הבא. שנאמר: אֶל-גִּנַּת אֱגוֹז יָרַדְתִּי, לִרְאוֹת בְּאִבֵּי הַנָּחַל; לִרְאוֹת הֲפָרְחָה הַגֶּפֶן, הֵנֵצוּ הָרִמֹּנִים <span style="font-size: xx-small;">(שיר השירים ו/יא)</span>, נשים המגלות את שבגינת האגוז שלהן, גורמות לנחלים שיזרמו, לפרחים שיפרחו ולפירות שיבשילו.</span><br /><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><br /><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><strong>תפוז על שום מה?</strong> על שום אותו רב בגלות אמריקה, שבימים רחוקים שבהם נפקד קולן של נשים מבתי הכנסת ואפילו בבתי הכנסת של אחינו הרפורמים, ולא היו משמשות בקודש בבתי הכנסת כלל, ואותו הרב שלא רצה לשנות ממנהגו הכריז: אין מקומן של נשים בקדמת בית הכנסת כשם שאין מקומו של התפוז בליל הסדר. על כן גזרו חכמותינו שיונח תפוז באמצעו של שולחן הסדר לומר לכולנו, מה תפוז זה מצא את מקומו בשולחן הסדר, אף אנו ובנותינו בנות בנותינו נזכה למצוא מקומנו בבית הכנסת, ובכל אתר ואתר, ומוחנו הטוב ופריוננו המבורך יברכו את באי בית הכנסת ובאי העולם, ונאמר אמן.</span><br /><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"><br /></span><br /><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif;"></span></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-5337956878289859499?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>חגיתnoreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-65022389209421316912010-03-12T10:29:00.001+02:002011-01-19T14:53:09.502+02:00The Bearable Lightness of Being<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div dir="ltr" style="text-align: left;">Midrash Tanhuma on Ki Tisa:<br /><br /><blockquote style="color: #990000; font-weight: bold;">Since he came down and approached the camp and saw the calf, the written letters flew away from them and were found to be heavy on Moshe's hands, immediately (Exodus 32:18) "And Moshe's anger burned and he threw the tablets out of his hand"</blockquote>Interesting. A bunch of letters chiseled into the stone allowed Moshe to be able to carry these huge stone tablets . In their absence, the tablets just became lumps of stone and Moshe dropped them (the Midrash changes our understanding of the verse that Moshe flung them down in anger; but see discussion <a href="http://www.moreshet.net/oldsite/nechama/gilyonot/5761/ekev61_1.htm">here</a>)<br /><br />I see this Midrash as a metaphor for life. The tablets are our lives, with all of their challenges and burdens. The letters, our spiritual life - Torah learning, awareness and mindfulness, prayer and service of G-d. If we invest in keeping those letters nice and sharp, they can carry our lives for us and we can feel light and clear at every moment. If we let them drop and fade, whether out of laziness, anger or pain, we risk life becoming a heavy burden to schlep around. That's been my experience, anyway.<br /><br />It reminds me of the Hassidic tale of the man who hitched a ride on a wagon. The man sat there with a huge bag on his knees. The driver said: "Why don't you put your bag down on the floor?" The hitchhiker replied: "You've been kind enough to take me, I don't need you to take my bag as well."<br /><br />I think we can drop our bags - our baggage - and trust that if G-d can carry everything else, G-d can carry our bags for us too. We're not being helpful when we schlep all that stuff around, just foolish.</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-6502238920942131691?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>yael untermannoreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-36202888304770591992010-03-04T16:40:00.001+02:002011-03-17T16:06:51.261+02:00ספיחים ממגילת אסתר<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div style="text-align: justify;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: x-small;">משום מה השנה משך את תשומת ליבי פרק ו' במגילה, פרק הלילה, וכך כתוב בו:</span></div><div style="text-align: justify;"><span style="font-family: Arial, Helvetica, sans-serif; font-size: x-small;"><strong>א בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת-סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. ב וַיִּמָּצֵא כָתוּב אֲשֶׁר הִגִּיד מָרְדֳּכַי עַל-בִּגְתָנָא וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף אֲשֶׁר בִּקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. ג וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַה-נַּעֲשָׂה יְקָר וּגְדוּלָּה לְמָרְדֳּכַי עַל-זֶה וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ מְשָׁרְתָיו לֹא-נַעֲשָׂה עִמּוֹ דָּבָר. ד וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מִי בֶחָצֵר וְהָמָן בָּא לַחֲצַר בֵּית-הַמֶּלֶךְ הַחִיצוֹנָה לֵאמֹר לַמֶּלֶךְ לִתְלוֹת אֶת-מָרְדֳּכַי עַל-הָעֵץ אֲשֶׁר-הֵכִין לוֹ. ה וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ אֵלָיו הִנֵּה הָמָן עֹמֵד בֶּחָצֵר וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ יָבוֹא. ו וַיָּבוֹא הָמָן וַיֹּאמֶר לוֹ הַמֶּלֶךְ מַה-לַּעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ וַיֹּאמֶר הָמָן בְּלִבּוֹ לְמִי יַחְפֹּץ הַמֶּלֶךְ לַעֲשׂוֹת יְקָר יוֹתֵר מִמֶּנִּי. ז וַיֹּאמֶר הָמָן אֶל-הַמֶּלֶךְ אִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ. ח יָבִיאוּ לְבוּשׁ מַלְכוּת אֲשֶׁר לָבַשׁ-בּוֹ הַמֶּלֶךְ וְסוּס אֲשֶׁר רָכַב עָלָיו הַמֶּלֶךְ וַאֲשֶׁר נִתַּן כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשׁוֹ. ט וְנָתוֹן הַלְּבוּשׁ וְהַסּוּס עַל-יַד-אִישׁ מִשָּׂרֵי הַמֶּלֶךְ הַפַּרְתְּמִים וְהִלְבִּישׁוּ אֶת-הָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ וְהִרְכִּיבֻהוּ עַל-הַסּוּס בִּרְחוֹב הָעִיר וְקָרְאוּ לְפָנָיו כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ. י וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְהָמָן מַהֵר קַח אֶת-הַלְּבוּשׁ וְאֶת-הַסּוּס כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ וַעֲשֵׂה-כֵן לְמָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי הַיּוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ אַל-תַּפֵּל דָּבָר מִכֹּל אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. יא וַיִּקַּח הָמָן אֶת-הַלְּבוּשׁ וְאֶת-הַסּוּס וַיַּלְבֵּשׁ אֶת-מָרְדֳּכָי וַיַּרְכִּיבֵהוּ בִּרְחוֹב הָעִיר וַיִּקְרָא לְפָנָיו כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ. יב וַיָּשָׁב מָרְדֳּכַי אֶל-שַׁעַר הַמֶּלֶךְ וְהָמָן נִדְחַף אֶל-בֵּיתוֹ אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ. יג וַיְסַפֵּר הָמָן לְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ וּלְכָל-אֹהֲבָיו אֵת כָּל-אֲשֶׁר קָרָהוּ וַיֹּאמְרוּ לוֹ חֲכָמָיו וְזֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ אִם מִזֶּרַע הַיְּהוּדִים מָרְדֳּכַי אֲשֶׁר הַחִלּוֹתָ לִנְפֹּל לְפָנָיו לֹא-תוּכַל לוֹ כִּי-נָפוֹל תִּפּוֹל לְפָנָיו. יד עוֹדָם מְדַבְּרִים עִמּוֹ וְסָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ הִגִּיעוּ וַיַּבְהִלוּ לְהָבִיא אֶת-הָמָן אֶל-הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר-עָשְׂתָה אֶסְתֵּר. </strong></span></div><div style="text-align: justify;"><br /></div><div style="text-align: justify;"><span style="font-family: Arial; font-size: x-small;">חשבתי הרבה על הלילה ההוא, חשבתי הרבה על לילה. הלילה - כמו "הלילה ההוא" - הוא זמן אחר, זמן שהדברים מוקצנים בו, זמן של טוב ורכות, כמו הרכות וההתחשבות שיוצאת פתאם מהמלך האגואיסט הזה, אחשוורוש, כאילו לפתע ליבו ועיניו נפתחים אל אחרים שגמלו איתו טוב. </span><span style="font-family: Arial; font-size: x-small;">אבל הלילה הוא גם זמן של רוע, זמן של פחד מפני הרוע, מפני ה"המןים" הרעים שמנצלים את הלילה כדי לחרוש מזימות. </span></div><div style="text-align: justify;"><span style="font-family: Arial; font-size: x-small;">כאילו החשכה מאפשרת להתחמק מהמציאות, ממידת הדין, לטוב ולמוטב, החשכה מעמעמת את המציאות הקשה של היום ומאפשרת לטוב לצאת ללא חשש, אך היא גם מאפשרת לרע לצאת ללא חשש. </span></div><div style="text-align: justify;"><span style="font-family: Arial; font-size: x-small;">אז בלילה ההוא היה מפגש אירוני כמעט, בין טוב לא צפוי לרע, שהיה קצת יותר צפוי.</span></div><div style="text-align: justify;"><span style="font-family: Arial; font-size: x-small;">פעמים רבות הלילה מבלבל אותנו, גורם לנו להאמין שהמציאות אחרת לחלוטין, מאפשר לנו לעשות את מה שאין לנו אומץ לעשות ביום. ולעיתים כשמאיר הבוקר, האור החזק של היום הופך את אירועי הלילה ומחשבותיו להזיה, אור היום מגלה לנו שבלילה חשבנו מחשבות שווא ולפעמים גם עשינו מעשי שווא, מיותרים. האור המלא מאפשר לנו לראות את כל מה שהסתיר הלילה.</span></div><div style="text-align: justify;"><span style="font-family: Arial; font-size: x-small;">אבל אותו לילה, "ההוא" של מגילת אסתר, היה לילה של מהפך, של שינוי. דווקא בלילה חזרו סדרי החיים ההגונים למסלולם, בשעות היום של שושן הבירה התאפיינו במציאות קשה, בה רוע בלתי נסבל או מוסבר ניהל את חייהם של אנשי "הודו ועד כוש", ואיים על יהודי אותן מדינות, המציאות הוכתבה ע"י מלך כאוטי ויועץ רשע. אבל בלילה חל שינוי: המלך הפך לפתע להיות הגון וטוב, וכמעט בלי משים העמיד את סדרי העולם על מכונם: הטוב (מרדכי) רוכב על הסוס, והרע (המן) משרת אותו. כך, היינו רוצים להאמין, צריך להתנהל העולם. הלילה החזיר את הסדר הנכון הצודק, ו</span><span style="font-family: Arial; font-size: x-small;">לשמחת כולנו, הלילה ההוא בישר את השינוי, את חזרתו של הסדר החברתי התקין בממלכת אחשוורוש.</span></div><div style="text-align: justify;"><span style="font-family: Arial; font-size: x-small;">אולי מגילת אסתר מבקש להחזיר לנו את האמון בלילה ובכוחו, לחזור ולהאמין, שלא תמיד אור חזק ובוהק הופך את המציאות לטובה יותר, נכון שהחושך עלול להסתיר מאתנו את חורשי הרעה של העולם, אבל לעיתים הוא גם עשוי להסתיר מאתנו את חורשי הרעה שבתוכנו, וכך קולות הביקורת הפנימיים מוחלשים ולרכות הטובה מותר לצאת, ולתקן את העולם.</span></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-3620288830477059199?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>חגיתnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-40620005897627923642010-03-03T12:11:00.001+02:002011-01-19T14:55:10.275+02:00Haman the Ungrateful<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div dir="ltr" style="text-align: left;">As R Shalom Arush points out, Haman's evil lies in his not being satisfied with his life. Haman says in Esther 5:13:<br /><blockquote style="color: #cc0000; font-weight: bold;">וְכָל זֶה אֵינֶנּוּ שׁוֶֹה לִי בְּכָל עֵת אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה אֶת מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ</blockquote><blockquote><span style="color: #cc0000; font-weight: bold;">Yet all this avails me nothing, so long as I see Mordecai the Jew sitting at the king’s gate.</span></blockquote><br />Haman had so much - supportive wife, many children, friends, high position, wealth, but he cared about none of it because he was eating himself up alive over another person. This is the essence of Amalek. Being ungrateful means you are seeing daily miracles and scoffing at them, belittling - which is what Amalek, Haman's ancestors, did after the miracles in Egypt.<br /><br />My friend Mosheh Givental pointed out to me that we Jews go by three names: עברים - meaning we are boundary-crossers; ישראלים, we are Godwrestlers; and יהודים, we are thankers - Jew coming from Judah, whose name came from his mother's decision to stop pining after Jacob's love, after her lack, but thank instead for what she had.<br />The person known most prominently as the יהודי in the Tanach is Mordechai. Mordechai the grateful (though I don't know if we necessarily see this trait explicit in the megillah - what do you think?)<br /><br />Hold him up against Haman the Ungrateful and contrast.<br /><br />The joy and gratitude of Purim prepares us for the דיינו of Pesach. And that is freedom - where no matter what happens in our lives, we hold on to our inner practice of gratitude.<br /><br /><br /><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-4062000589762792364?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>yael untermannoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-62523772274095559002010-02-26T11:47:00.001+02:002011-01-19T14:55:49.447+02:00Of Goats and God<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div dir="ltr" style="text-align: left;">A friend who is a goatherd told me that goats are not like sheep. They are aware there is a shepherd but they do not relate. Only goats that have been brought up around humans have a relationship with them.<br />The נמשל is interesting. Many people out there believe in a Shepherd but don't relate. Especially if they were not brought up with a living breathing relationship with the Divine. But it's never too late to pray: "Reveal Yourself to me so I may know You in my every breath. I do not want to be a goat."<br />As it says:<br /><blockquote style="color: #cc0000; font-weight: bold;">שתצילינו היום ובכל יום מעזי פנים ומעזות פנים<br />Preserve me every day from those with goat's faces and from a goaty face </blockquote>(a little Purim humour!)</div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-6252377227409555900?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>yael untermannoreply@blogger.com2tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-11636792772471931722010-02-26T09:14:00.001+02:002011-01-19T14:34:44.308+02:00עוד על יהדות ודמוקרטיה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">ג'קוב נידלמן כתב ספר שנקרא : הנשמה של אמריקה - the American Soul<br />נידלמן בספר, מבקש לייחס לאמריקה ולאבות המייסדים שלה תפקיד נבואי - לאמריקה האידיאלית אליבא דידו יש בשורה לעולם כולו.<br />הנה קטע מדבריו תחת הכותרת: האם אמריקה הכרחית ?<br /><div align="left"></div><div align="left">Will there appear communities of men and women carrying the eternal life of the soul, seeking it in the ever-new world, the ever - changing outer world ? That question lies at the heart of the future of the earth. It is the question we can put to America - the symbolic America which now exists not only on the North American continent, but in the cities of Europe, the houses and mountains of Latin America, the vast populaces of Russia, India and China and even in the dangerous air of Jerusalem - cities and nations which incline their ear and eye now toward the thing called democracy, strange to their ancient ways, menacing to their ancient customs, but yet the only political form that can allow the world today to exist tommorow.</div><div align="left"></div><div align="right">מסתבר שיש מתחרים על התואר "אור לגויים" ואחת השאלות היא -</div><div align="right">האם אנו , היושבים בציון - בכלל מעונינים - עדיין - בתואר הזה ?</div><div align="right"></div><div align="right">שבת שלום ופורים שמח</div><div align="right"></div><div align="right">ג'ף</div><div align="right"></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-1163679277247193172?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>jeff goodmannoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-49202011333297559142010-02-23T08:07:00.001+02:002011-01-19T15:05:58.449+02:00הרב יהושע שפירא ובוב דילן<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">אני מאזין לדברי הרב יהושע שפירא שמדבר על עניני דיומא ומזהה קוי דמיון מפתיעים בין דברים שהוא אומר ובין דברים שאני שומע מפי בוב דילן ואביבה זורנברג<br />הדברים של הרב שפירא בלינקים הבאים<br /><br /><a href="http://www.yrg.org.il/show.asp?id=37189">http://www.yrg.org.il/show.asp?id=37189</a> - וידאו<br /><a href="http://www.yrg.org.il/show.asp?id=37186">http://www.yrg.org.il/show.asp?id=37186</a> - תמליל<br /><br />פיתוח של נושא קוי הדמיון יבוא, אי"ה בעתיד<br /><br />יום טוב<br /><br />ג'ף</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-4920201133329755914?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>jeff goodmannoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-38663724228527600542010-02-22T08:55:00.001+02:002011-01-19T14:41:39.353+02:00מדרש בוקר - ההכנות לפורים<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><strong>מובא בתיקוני זוהר, שפורים כיום הכיפורים. כמו שהתענית והתשובה שביום כפור חובה לקיימם מפני גזרת הקב"ה, כן גם שמחת פורים. לא רק אם האדם עצמו בשמחה צריך הוא לשמח, אלא אף אם הוא בשפלות ובשבירת הלב, המוח וכל רוחו נרמס, חוק הוא שצריך, על כל פנים, איזה ניצוץ של שמחה להכניס אל ליבו.<br /><br />וכן גם ממעלה למטה: כמו שביום הכפורים "עצומו של יום מכפר", כן גם בפורים. אף שלא היה האיש הישראלי בשמחה כפי שצריך להיות וממילא כל עבודתו שבפורים לא היתה בשלמות, מכל מקום, הישועה והשמחה שהפורים פועל על ישראל גם עתה פועל ועושה.</strong><br /><i>הרב קלנימוס קלמיש שפירא, אש קודש, עמ' ל'. הדברים נאמרו ונכתבו בגיטו וארשה</i><br /><br /><br />וכיצד אנו מתכננים לפורים? מה הם עשרת ימי התשובה של פורים, שבעיצומם אנו נמצאים?<br /><br />אנו לומדים כי יום כיפור מכפר על עברו שבין אדם למקום, אך לא על מצוות בן אדם לחברו. <br /><br />בעיני עיקר מצוות פורים אינו הפנטזיה הגלותית להכות בגויים המתעמרים בנו, אלא מתוך ההתבוננות בעיקר מצוות פורים אני רואה כי עיקרו הוא קהילה ומנהיגות, שהרי כל קהילה זקוק למנהיג/ה. <br /><br />משתה, משלוח מנות, מתנות לאביונים מקרא מגילה במניין מגלמות במהותן מרוח מצוות בן אדם לחברו: הדאגה לחלש, לאחר, ובניית קהילה בת קיימא.<br /><br />האם התחלנו לחשוב מי מהאביונים יזכה למתנותינו? האם כבר בחרנו את אורחינו לסעודה, מתוך מחשבה קהילתית רחבה יותר, אולי דווקא את השכנה שמאז שהתאלמנה מרגישה פחות נוח בארועיים משפחתיים? אולי את המשפחה שרק עברה לכאן? את זוג העולים? הבחור הרווק שנראה ככה בודד? האם כבר חשבנו איך לחזק את המארג הקהילתי בו אנחנו חיים? המתנ"ס הגינה הקהילתית, בית הספר? <br />בתוך עמנו אנו חיים. <br /><br />ומנהיגות: האם תובנותיה של אסתר, כי זוהי העת לגלות מנהיגות מהדהדות גם בנו?<br /><br /><br />ואם מדובר על פור שמתבטל אאחל לנו שההצעה שנשים יתנדבו מרצונן לשבת בנפרד באוטובוסים ציבוריים.<br />לא זרש ולא אסתר היו מסכימות לכך.<br /><br />***<br /><br />לצורך עלייתי לשידור קטעו את אחד השירים האהובים עלי ביותר כנוסעת תמידית. <br /><br />אז הנה הוא בשלמותו, לזיכוי הרבים.<br /><br /><br /><object height="344" width="425"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/v/utegRZkEyNc&hl=en_US&fs=1&color1=0xe1600f&color2=0xfebd01"></param><param name="allowFullScreen" value="true"></param><param name="allowscriptaccess" value="always"></param><embed src="http://www.youtube.com/v/utegRZkEyNc&hl=en_US&fs=1&color1=0xe1600f&color2=0xfebd01" type="application/x-shockwave-flash" allowscriptaccess="always" allowfullscreen="true" width="425" height="344"></embed></object></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-3866372422852760054?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>שלומית נעים נאורnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-730308256477926932010-02-17T15:30:00.001+02:002011-01-19T15:04:11.012+02:00עשה לך רב וקנה לך חבר<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">כולנו יש כמיהה אחר מורה דרך שייעץ לנו מה עלינו לעשות, באיזו דרך יש לנקוט, בעיקר כשיש דילמה, התלבטות או משבר רוחני. בפרשת האחרונות ראינו מה קורה כאשר אותו מורה דרך מבושש מלחזור - חטא עגל הזהב. <br /><br />מניין עולה אותו צורך ברב?<br /><br />אני פונה לפרקי אבות לחפש לי תשובה. <br /><br />עשה לך רב וקנה לך חבר והוי דן את כל האדם לכף זכות<br /><br />כלומר המבנה הוא היררכי, על כולנו לעשות רב, שיפסוק לנו בהלכה, ובגילגולים המודרניים – שיהיה הדמות הרוחנית שאיתה אנו מתייעצים, פונים לבקשת תמיכה רוחנית, השכנת שלום בית, וברא ובראשונה פסיקה הלכתית. <br /><br />דומני שהמאירי, מודע לבעיית, שהמבנה הזה לכל אחד יש רב מוביל לבדידותו של הרב שעומד בראש הרשימה, והוא עונה על כך: <br />המאירי מפרש באותו הסגנון: "אפילו חכם שבחכמים, ראוי שישים לעצמו איזה רב, שיברור לאב ולראש - אף על פי שאינו מוצא כמוהו, יעשה לו אדון משלמטה הימנו, כי האדם - אפילו חכם שבחכמים - אינו רואה בענייני עצמו מה שיראהו זולתו".<br /><br />יש בלימוד התורה, בעשיית החבר יצירת דיאלוג המשמש גם לרפלקציה "אינו רואה בענייני עצמו מה שיראהו זולתו".<br /><br />ויש בכך גם עקרון הבולם את כוחו של אותו רב גדול, שהרי בסופו של דבר גם הוא נצרך, לאדם אחר על מנת לבור לו דרך בה ילך, ומכאן קנה לך חבר. <br /><br />הבדידות של אותו אדם עם כוח רב היא עצומה, הבעיות המונחות לפניו, האתגרים, בני אדם נחשפים נפשית, מחכים למוצא פיהו, קנה לך חבר. דווקא מאותו מעמד עליך להשקיע בקניין החבר, שלא תהיה בודד, שיהיה לך עם מי לחלוק, שיהיה מי שיוכיח אותך. <br /><br />ולדון כל אדם לכף זכות. כולנו זכאים עד שיוכח אחרת. איך ניתן לדון במקרה זה לכף זכות?<br />אני נזכרת בשיעורי פילוסופיה באוניברסיטה העברית. הפנומנולוגיה מלמדת אותנו להשהות את השיפוט<br /><br />ומכאן להתמודד בכאב. הכרה בכאב של כל המעורבים, ויש כאן צעירים שנפגעו יותר מכולם. אני קוראת לכולנו להמשיך ללמוד ולהעמיק וביחד עם זה לבחון להטיל ספק, ולזכור שכח ועוצמה משחיתים.</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-73030825647792693?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>שלומית נעים נאורnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-10719531138345311622010-02-15T14:44:00.001+02:002011-01-19T14:58:56.905+02:00הומוסקסואליות ודתיות<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">זה שיש הומוסקסואלים דתיים ודתיות זה לא חדש, אבל העיסוק הגובר בכך פותח אפשרויות מעניינות. <br /><br />מחד העיסוק ב<a href="http://yes.walla.co.il/?w=1/9404/1642923">סרוגים</a> וב<a href="http://yes.walla.co.il/?w=1/9402/1640487">מסרגה</a><br /><br />ומאידך <a href="http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3848897,00.html">הקריאה הפסולה</a> של הרב פרומן לשבת שבעה על בת לסבית.<br /><br />האם ככל שהייצוג של ההומוסקסואליים הדתיים יהיה רב יותר בתקשורת כך הניסיון להשתיקם ולהרחיקם מהקהילה הדתית יגדל?<br /><br />אני חוששת שכן ומקווה להתבדות.</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-1071953113834531162?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>שלומית נעים נאורnoreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-32462752419247386762010-02-15T11:02:00.001+02:002011-01-19T15:05:24.068+02:00בית מדרש לחברי כנסת<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">מה חושבים ח"כים חנין, אורבך, תירוש ואורלב על בית המדרש לחברי הכנסת?<br /><br />תודות לח"כ זבולון אורךב, יו"ר הועדה לחנוך תרבות וספורט המארח את בית המדרש. <br /><br /><br /><object height="344" width="425"><param name="movie" value="http://www.youtube.com/v/X00ojX23oiw&hl=en_US&fs=1&color1=0x5d1719&color2=0xcd311b"></param><param name="allowFullScreen" value="true"></param><param name="allowscriptaccess" value="always"></param><embed src="http://www.youtube.com/v/X00ojX23oiw&hl=en_US&fs=1&color1=0x5d1719&color2=0xcd311b" type="application/x-shockwave-flash" allowscriptaccess="always" allowfullscreen="true" width="425" height="344"></embed></object></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-3246275241924738676?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>שלומית נעים נאורnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-63102068522580275492010-02-12T09:28:00.001+02:002011-01-19T14:25:21.299+02:00סייג לחכמה שתיקה<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">הכותרת הראשית בידיעות אחרונות היום: "בכיר בפרקליטות ...: חלק גדול מהשופטים הם חמורים".<br /><br />קודם כל : סביר להניח שמי שטען את זה - ולא משנה באיזה הקשר - בעצמו שומר על נקיות המחשבה ורוגע באופן כללי בהתבטאויותיו. אני מקווה שהציניות עוברת כאן. איך אמרו חז"ל - בחכמתם כי רבה : הפוסל במומו פוסל ?<br /><br />ואיפה? איפה שיקול הדעת של העורכים. זוהי ידיעה שראויה לכותרת הראשית !!??<br /><br />מדובר בצטטה מפי פרקליט, מכובד ככל שיהיה, מרצה ככל שיהיה מוכשר, שבינה לבין מצב עובדתי לא ייתכן שום קשר אמיתי - אתם לא מבינים את ההבדל שבין אמירות "שיפוטיות " בעל פה מעין אלה לבין המילה הכתובה....??<br /><br />חבר יאמר לי : מה אתה מתיחס לתקשורת בכלל ? אבל זה לא כך . למילה הכתובה יש השפעה אדירה על עיצוב דעת הקהל מאז ומעולם.<br /><br />כבר זמן רב אני מסתובב עם ההרגשה שהחברה הישראלית נוהגת בדהירתה - אני לא יודע לאן - תוך התעלמות טוטלית מחכמת הדורות כפי שבאה לביטוי בפרקי אבות - ואף בניגוד לחכמה זו.<br /><br />בתופעת משפטיצזית היתר אנחנו מתעלמים ונוהגים בסתירה למשנה הראשונה שבפרקי אבות : הוו מתונים בדין<br /><br />ובסיפור הזה - בסתירה מוחלטת - לעצת רבי עקיבא : סייג לחכמה שתיקה (ג/יג). וראו עוד כמה וכמה משניות בפרקי אבות על מעלות השתיקה והזהירות המתחייבת בדיבור (א/יא א/יז)<br /><br />שבת שלום<br /><br />ג'ף גודמן<br /><br />הכותב הוא עו"ד במקצועו</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-6310206852258027549?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>jeff goodmannoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-88388873748046026472010-02-07T19:41:00.001+02:002011-01-19T14:19:19.821+02:00בני עקיבא<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">מעניין מה שקורה עם תנועת הנוער על שם רבי עקיבא. <br />ומרתק בעיני לראות כיצד קו פרשת המים קשור לגוף ולמגדר.<br />מקרה הקצה אינו חלוקת משאבים, אינו נסוב על סוגיות אמוניות, בטחוניות - אלא שירת נשים. הנושא הבוער ביותר בישראל 2010. <br /><br />גדלתי על ברכי התנועה, כמה מזכרונותי הטובים ביותר וטובים פחות קשורים בה. <br />והמקום בו התנועה נמצאת היום כואב לי כאשה ואשת חינוך. <br />המחשבה שנערות בגיל העדין הזה מקבלות מסרים סמוים וגלויים שעצם נוכחותם היא פתיינית ועליהן להסתתר ולצמצם את קיומן מכעיסה אותי. <br />אילו יחסים בין גברים ונשים מבנה חינוך מהסוג הזה?<br /><br /><br />אני מקבצת מבחר לינקים לכתבות ורשומות בנושא. <br /><br /><a href="http://www.notes.co.il/dror/64884.asp">דרור פויר ברשימות</a> <br /><br /><a href="http://www.notes.co.il/tomer/64891.asp">תומר פרסיקו</a> בעקבות דרור<br /><br /><a href="http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/047/689.html">במבי שלג</a> מצוינת כתמיד <br /><br /><a href="http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3837797,00.html">YNET</a> מוסיפים רובד ותככים <br /><br /><a href="http://hot.nrg.co.il/online/11/ART1/724/957.html">חנה פנחסי</a> התריעה על <br />המגמה הזאת כבר באפריל 2008<br /><br />ומה אתן חושבות?</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-8838887374804602647?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>שלומית נעים נאורnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-30738258842319714162010-02-04T11:13:00.001+02:002011-01-19T14:18:17.745+02:00And Moses told his father-in-law וַיְסַפֵּר משֶׁה לְחֹתְנוֹ<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div dir="ltr" style="text-align: left;">I love to learn Parsha with a chabura (group) of people, where we just read the text carefully and discuss together without preparing in advance. It's great - things pop out at you that you never seem to notice when learning on your own. I highly recommend it. <br />Here's something I noticed this week in one such group learning session. At the beginning of Parshat Yitro, Yitro comes to visit Moshe because he has heard of all the miraculous things that God has done, specifically the Exodus from Egypt. <br />But then Shemot chapter 18, verse 8 tells us: <br /><br />to tell this story over to a person who has already heard it! What can we learn from this? <br /><ol><li>The rumours of the miracles had spread to Midyan. Rumours have a way of spreading, as the Talmud in Sotah colourfully describes it, by gossiping women spinning tales by moonlight, or as the Talmud in Baba Batra says, simply things get around, "For the bird of the heaven shall carry the voice" </li><li>BUT you don't just want to rely on a rumour, it's important to check the veracity of it from someone who was there </li><li>When you hear a first person account it has an entirely different effect than hearing the generalities. This happens to us all the time - we hear of a disaster and it's just numbers: 250 killed in a plane crash, 50000 killed in an earthquake. Our brain registers, but our hearts remain untouched. But when we hear one individual story, tears come to our eyes. Yitro's reaction is one of rejoicing, but the word used ויחד is odd. The rabbis translated it as goosebumps - a powerful reaction of awe and wonder. To hear it from the horse's mouth so to speak, was almost to relive it. אינו דומה שמיעה לראייה - hearing is not like seeing. We see this also when Moshe is up Mt Sinai and the people are worshipping the Golden Calf below. God says (Shemot 32:7-8) </li></ol><span style="color: #cc0000; font-weight: bold;"></span><br /><blockquote><span style="color: #cc0000; font-weight: bold;">Go down; for your people, whom you brought out of the land of Egypt, have corrupted themselves;</span> <br /><span style="color: #cc0000; font-weight: bold;">They have turned aside quickly from the way which I commanded them; they have made them a molten calf, and have worshipped it,</span></blockquote><blockquote>So he knew about this - who would doubt the word of God? Yet only when Moshe SAW the calf and the dancing did his anger burn and he dropped the tablets. </blockquote>The other angle we can take on Moshe's retelling is less about Yitro's need to hear and more regarding <span style="font-style: italic;">Moshe's </span>need to tell the story over. When we tell a story over to an outsider, it helps us to understand what we have been through. It helps to organise our thoughts and may be cathartic, as in psychoanalysis. It makes a difference who we are speaking to also - here, Yitro was a powerful religious figure, also a leader, and Moshe could speak to him as a peer and share all of the emotions regarding everything he had just been through - including the hardship. I wonder how long that conversation took - perhaps they sat in a tent all day, eating Manna, smoking a nargilla, in one of those unforgettable ten hour conversations that make life worth living. <br />Perhaps that is also why Yitro was the one who a few verses later suggested to Moshe that he needed to lighten his burden. He most deeply understood what Moshe had been through and where he was at. This is an early example of coaching - a deep listening followed by advice to match where the person is! <br /><br /><br />And it is interesting that all this takes place just before the tremendous revelation at Sinai - an event which in Jewish consciousness takes its place in import alongside the Creation of the World. At the Creation, God speaks ten sayings, but there is really no one to talk to - God is saying them to Him/Herself. <br />לולא מסתפימא I would say, God is lonely. <br />Now at Sinai, God gets to "do a tikkun - have a healing experience" so to speak, when S/He can say ten things to 600000 people who are listening attentively. We all need to speak out our truth to another, and this is to be not alone. <br /><blockquote><br /><br /><span style="font-weight: bold;">Commentary <br />by Hyam Plutzik <br /><br /><span style="font-style: italic;">(Once, when I entered the Holy of Holies to burn the incense, I saw the Lord <br />of all Hosts sitting on a high and exalted throne, and He said to me: <br />"Ishmael, my son, bless me." —The Talmud) </span><br /><br />He is lonely then within the pale of the palace <br />The Enthroned Will, whose fingers must ever shore <br />The pitiful islands against the destroyer of all. <br /><br />To guard the breath of the violet for its time <br />And Helen’s face, and the gay moment the sun <br />Touches the street in the town where children play. <br /><br /><br />To shape and reshape forever the crumbling substances <br />Yet see the ruin so quickly, the figurines <br />Wasting in air, the brush-strokes graying like ash <br />If only once out of the flow, the river, <br />To make the lasting, the perfect – O to create <br />What will endure for all the creator’s time. <br /><br />Lonely, lonely in the pale of the palace. <br />Once there were others, rivals, Ammon or Zeus. <br />Brother or foe, to bring the blood to the face, <br /><br />Or who fashioned himself a mate out of the ground, <br />For eternity, his paltry thousand years. <br />But to shape and reshape forever the dust, the dust. <br /><br /><br />III <br />And the desperate tricks, the man or the nation beloved. <br />The disguises: dream or fire or a cloak by the gate <br />Of an unknown city, beyond the candlelight's friendship, <br /><br />Where the guard cries out who goes, and sees no thing <br />But the darkening sand and a desert bird wheeling <br />With the cry that a gull makes on an empty coast. <br /><br />O he is lonely in the pale of the palace¬— The Enthroned <br />Will, whose fingers must ever shore <br />The pitiful islands against the destroyer of all. <br /></span></blockquote><br /><blockquote style="color: #cc0000; font-weight: bold;">And Moses told his father-in-law all that the Lord had done to Pharaoh and to the Egyptians for Israel’s sake, and all the hardship that had come upon them by the way, and how the Lord saved them.</blockquote>Yitro's reaction is: <br /><br /><blockquote style="color: #cc0000; font-weight: bold;">And Jethro rejoiced because of all the goodness which the Lord had done to Israel, whom he had delivered from the hand of the Egyptians. </blockquote><br />It seems superflous for Moshe </div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-3073825884231971416?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>yael untermannoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-78756417256033826282010-02-03T05:53:00.002+02:002011-01-19T14:17:08.002+02:00תגובה ל"יום עצוב לדמוקרטיה...."<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">(תגובה <a href="http://daatrabim1.blogspot.com/2010/01/blog-post_8858.html">לרשומה של שלומית נאור</a>)<br /><br />אני לא בטוח שזה יום שחור לדמוקרטיה. למה אנחנו מצפים ? לשנות בכוח את העולם החרדי ? להוציא אותו - אנחנו - בני אנוש - בכוח מ"חשכת מצרים" בנושא הזה ? בחוק לאסור פועל יוצא מהשקפת עולמם ? דמוקרטיה היא עולם ערכים שלם - עולם שבנקודות מסוימות סותר את עולם החרדי - לא את העולם היהודי הרחב .<br /><br /><br />אחד הערכים היסודיים בדמוקרטיה הוא ההבנה של מגבלות הכח , מגבלות היכולת של הרוב לכפות דעתו על המיעוט ובמיוחד מגבלות מה ניתן לעשות באמצעות חקיקה.<br /><br /><br />שאלתי עצמי עם הייתי מגיב אותו הדבר אילו היה מדובר באפלייה על רקע גזעני ותשובתי היתה שלילית.<br />לא הייתי משלים בשום צורה ואופן עם אפלייה גזענית.<br /><br /><br />כיצד זה מתיישב עם אפלייה על רקע מגדרית ?<br /><br /><br />צריך עיון מבחינתי.<br /><br /><br />נשים מלאו תפקיד מכריע, על פי המדרשים, ביציאת מצרים. אולי אנחנו צריכים לסמוך על צבור נשות העולם החרדי, שעם הזמן ובמהרה בימינו הן תגאלנה את הצבור החרדי כולו בנושא זה ? ואולי , אם זה לא יקרה, אולי אנחנו צריכים לסמוך על אותו ציבור של נשות עולם החרדי ולהקשות על עצמנו ? שמא אין מדובר ב"חשכת מצרים" ?</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-7875641725603382628?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>jeff goodmannoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-29237356579778799282010-01-31T23:33:00.002+02:002011-01-19T14:15:33.415+02:00יום עצוב לדמוקרטיה הישראלית<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><a href="http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1146432.html">מתוך עיתון הארץ</a><br /><br />שר התחבורה, ישראל כץ, אמר היום (ראשון) בדיון בבג"ץ בנושא קווי המהדרין, כי הוא יאפשר הסדרים וולונטריים לנסיעה בקווי המהדרין, אולם מדינת ישראל אינה יכולה למסד ולקבוע הפרדה בין גברים ונשים בתחבורה הציבורית.<br /><br />בתשובת המדינה לעתירה שהגישו המרכז לפלורליזם יהודי וקבוצת נשים נגד משרד התחבורה, אגד ודן, אמר השר כץ כי על פי החלטת השופט אליקים רובינשטיין מינואר 2008, המדינה מתבססת על ההנחה כי אין פסול באוטובוסים שבהם יש הפרדה הבאה להיענות לצרכי הציבור החרדי, אך לא ניתן לקבע זאת בחוק. <br /><br />השר כץ סבור כי יש לאפשר למפעילי התחבורה הציבורית לתלות שלטים מכווני התנהגות שיהיה בהם משום הסבר ובקשה מהנוסעים לשבת בהפרדה בין המינים, תוך קביעה לצד בקשה זאת, כי אין חובה לעשות כן.<br /><br />השר כץ הדגיש עוד כי יש להילחם נחרצות בתופעה של אלימות כלפי הנוסעים והנוסעות בקווי המהדרין, כמו גם בהפרות סדר והנחה את הגורמים המקצועיים במשרד לגבש תוכנית מקיפה להילחם באלימות.<br /><br />רשימת הקווים שבהם תינתן למפעילות התחבורה הציבורית האפשרות לקיים הסדר של הפרדה היא רשימת הקווים הפועלים כקווי מהדרין. בסך הכל, 56 קווים הפועלים ב-28 יישובים וכוללים 2,108 אוטובוסים ביום. רוב הקווים הינם בינעירוניים ו-7מהם עירוניים. הקווים, משרתים לרוב את הנוסעים מהמגזר החרדי ומקשרים בין נקודות מוצא ויעד שיש למגזר החרדי זיקה אליהן.<br /><br />הרב שמעון שטרן, דובר "ועדת הרבנים לענייני תחבורה" בירך על החלטתו של שר <br />התחבורה. חברי הוועדה נפגשו במרוצת השבועות האחרונים עם השר כץ בטרם גיבש את תשובתו לבג"צ. "השר בהחלט הפגין יחס ראוי לציבור החרדי ומבין את צרכי הציבור. חשוב להגיד שכל נושא של קווי המהדרין איננו ומעולם לא היה כרוך בכפייה. המאבק שניהלו נגדנו היה מיותר. 15 שנה פועלים קווי המהדרין על מי מנוחות, עד שהגיעו כמה פרובוקטורים למטרות קיטוב והסתה". <br /><br />הרב הוסיף כי העסקנים החרדים מקבלים חיזוקים גם מנוסעים שאינם דתיים, ולשאלת "הארץ" על פניות רבות שהגיעו מנוסעים חרדים, המתנגדים להפרדה, אמר שטרן: "אין כאן כפייה. כל אחד יכול לשבת איפוא שהוא רוצה. הדבר היחיד שאנחנו מבקשים נוגע לאוטובוסים שבהם רוב הנוסעים הם חרדים ושם אנחנו מבקשים שהנוסעים יוכלו לעלות משתי דלתות נפרדות ומבלי שהרדיו יופעל באוטובוס".<br /><br />בתגובה להחלטה אמרה שלומית נאור, סמנכ"ל מליץ ויו"ר רשות בתי המדרש: "זה יום שחור, לא רק לנשים אלא לחברה הישראלית אלא לחברה הישראלית כולה. חברה שלא יכולה להתמודד ם נוכחות נשית בתחבורה הציבורית, תמצא את עצמה מדכאת נשים בכל תחום ציבורי. זו פגיעה, במשפחות ובערכי היהדות".</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-2923735657977879928?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>שלומית נעים נאורnoreply@blogger.com1tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-12437073545700696692010-01-29T15:56:00.002+02:002011-01-19T14:15:15.211+02:00האח הגדול<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on">לעיתים התפקיד אותו אני ממלאת כיושבת ראש רשת בתי המדרש מפתיע אותי.<br />פתאום דמות מהעבר מתקשרת ומפצירה בי להטמיע תכנים חדשים, חברים מתנועות הנוער יוצרים קשר כי ראו תמונה שלי בעלון שבת.<br />הפתעות נעימות<br /><br />דבר לא הכין אותי לבקשה של משרד יחסי הציבור שלנו לכתוב על האח הגדול.<br />מה לרשת בתי המדרש ולאח הגדול?<br />מה עוד<br />אין לי טלויזיה וגם כשהיתה לא צפיתי באח הגדול.<br />ומוזר. כי בימי בלונדון הייתי מכורה, קשות, לאח הגדול<br /><br />אבל אין ברירה, ולכתוב צריך.<br /><br /><a href="http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/046/754.html"><strong>הנה התוצאה</strong></a></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-1243707354570069669?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>שלומית נעים נאורnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-17066291060219211162010-01-29T13:38:00.002+02:002011-01-19T14:14:56.435+02:00בוב דילן לכבוד ט"ו בשבט<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div align="left"><br />Flowers on the hillside blooming crazy</div><br /><div align="left">Crickets talking back and forth in rhyme</div><br /><div align="left">Blue river running slow and lazy</div><br /><div align="left">I could stay with you forever</div><br /><div align="left">And never realize the time.</div><br /><div align="left"></div><div align="left"></div><br /><br /><div align="left">Bob Dylan in You're Gonna Make Me Lonesome When You Go</div><br /><br /><div align="left"></div><br /><br /><div align="right">פרחים פורחים בטירוף על מורדות הגבעה</div><br /><div align="right">צרצרים משוחחים בחרוזים</div><br /><div align="right">נחל כחול מתנועע לו לאיטו</div><br /><div align="right">איתך יכלתי להשאר לנצח</div><br /><div align="right">בלי לשים לב כלל לזמן</div><br /><br /><br /><div align="right">לשמיעת השיר לחצו</div><br /><br /><div align="right"><a href="http://www.youtube.com/watch?v=12ePBNdtf0c&feature=related">http://www.youtube.com/watch?v=12ePBNdtf0c&feature=related</a></div><br /><br /><div align="right"></div><br /><br /><div align="right">ט"ו בשבט שמח !</div><br /><br /><div align="right"></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-1706629106021921116?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>jeff goodmannoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-78923817514414734522010-01-28T12:40:00.000+02:002010-01-28T12:49:53.336+02:00קשת בירושלים<a onblur="try {parent.deselectBloggerImageGracefully();} catch(e) {}" href="http://4.bp.blogspot.com/_QcLZo3zl1gc/S2FqDDYEpCI/AAAAAAAAA2U/PhrW1HXO8dM/s1600-h/Picture+008.jpg"><img style="display:block; margin:0px auto 10px; text-align:center;cursor:pointer; cursor:hand;width: 400px; height: 300px;" src="http://4.bp.blogspot.com/_QcLZo3zl1gc/S2FqDDYEpCI/AAAAAAAAA2U/PhrW1HXO8dM/s400/Picture+008.jpg" border="0" alt=""id="BLOGGER_PHOTO_ID_5431739226263954466" /></a><br /> יום שלישי בבוקר<br />גשמים ורעמים וברד<br />ובתחנת האוטובוס העגומה בדרך חברון<br />למדתי שאם רק ארים ראשי מעל טרדות היומיום ואפרוריות כלי הרכב הנתונים בפקק<br /> ומבטי יפליג אל על אוכל לראות את <br /><br />הקשת. <br /><br /><br /><span style="font-weight:bold;"><br />בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, זוֹכֵר הַבְּרִית וְנֶאֱמַן בִּבְרִיתוֹ וְקַיָּם בְּמַאֲמָרוֹ.</span><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-7892381751441473452?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>שלומית נעים נאורnoreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3374964733624194324.post-64282038977150120962010-01-28T12:31:00.002+02:002011-01-19T14:14:34.281+02:00למה נפלו פניך? When our face falls<div dir="rtl" style="text-align: right;" trbidi="on"><div dir="ltr" style="text-align: left;">I've spent quite a bit of time with the story of Cain (I won't call it "Cain and Abel" here, because the brothers undergo different challenges - the challenge of failure is not the same as the challenge of success), and I think it's amazing. This is the first time in the Torah that we get to see a human whirling giddily in the eye of a storm of emotions: Anger, jealousy, frustration and more.<br /><br />Bereshit 4 verse 6 sets out two of these emotions plainly:<br /><blockquote></blockquote><blockquote><span style="font-weight: bold;">"</span><span style="color: #cc0000; font-weight: bold;">And the Lord said to Cain: Why are you angry, and why has your face fallen?</span><span style="font-weight: bold;">" </span></blockquote>Why is God asking these questions, when the answer is obvious? Clearly God wants to draw Cain's attention to two emotions inside him - two different emotions, each of which has its own pulse and requires its own processing mechanism.<br /><br />Leaving aside "Why are you angry?" let's think about "Why has your face fallen?" This sounds a lot like sadness, even depression. When we are depressed our mouths turn downwards, our eyes look down, our very being seems to drag into the ground as if we have arrived on a planet when gravity is ten times our own.<br /><br />And what happens when we look down? What might we miss? When people speak to us, we will not look them in the eye. We will miss the -face-to-face, soul-to-soul encounter possible every time we converse openly and directly with another. God says, "Cain, look up, talk to me. Let's communicate, don't build walls. Raise your face to me." Just as in the priestly blessing, we are blessed "<span style="color: #cc0000; font-weight: bold;">May the Lord lift His countenance to you and grant you peace</span>," perhaps God too wants our countenances lifted to Him/Her, with openness and welcome.<br /><br />And what else happens while we look down? Absolutely <span style="color: #cc0000; font-weight: bold;">e</span><span style="color: #ffcc33; font-weight: bold;">v</span><span style="color: #ff9966; font-weight: bold;">e</span><span style="color: #000099; font-weight: bold;">r</span><span style="font-weight: bold;"><span style="color: #993399;">y</span><span style="color: #993300;">t</span><span style="color: #ff6666;">h</span><span style="color: #33cc00;">i</span><span style="color: #666666;">n</span><span style="color: #cc66cc;">g</span></span>! But we don't <i>see </i>any of it. Amazing opportunities whizz right by our ears and we don't even notice. Life is full of doors opening and abundance coming our way; every moment brings its riches. But we are so busy looking down, nose to the grindstone, that we don't even notice.<br /><span style="font-weight: bold;">Look up, dear human! </span>And grab it while its hot!<br /><br /><b style="color: #cc0000;"><u>Wild Geese</u> <span style="font-size: 85%;">by Mary Oliver</span></b><br /><br /><span style="color: #cc0000;">You do not have to be good. </span><br /><span style="color: #cc0000;">You do not have to walk on your knees </span><br /><span style="color: #cc0000;">for a hundred miles through the desert, repenting. </span><br /><span style="color: #cc0000;">You only have to let the soft animal of your body </span><br /><span style="color: #cc0000;">love what it loves. </span><br /><span style="color: #cc0000;">Tell me about despair, yours, and I will tell you mine. </span><br /><span style="color: #cc0000;">Meanwhile the world goes on. </span><br /><span style="color: #cc0000;">Meanwhile the sun and the clear pebbles of the rain </span><br /><span style="color: #cc0000;">are moving across the landscapes, </span><br /><span style="color: #cc0000;">over the prairies and the deep trees, </span><br /><span style="color: #cc0000;">the mountains and the rivers. </span><br /><span style="color: #cc0000;">Meanwhile the wild geese, high in the clean blue air, </span><br /><span style="color: #cc0000;">are heading home again. </span><br /><span style="color: #cc0000;">Whoever you are, no matter how lonely, </span><br /><span style="color: #cc0000;">the world offers itself to your imagination, </span><br /><span style="color: #cc0000;">calls to you like the wild geese, harsh and exciting--</span><br /><span style="color: #cc0000;">over and over announcing your place </span><br /><span style="color: #cc0000;">in the family of things. </span><br /><br /><br /></div></div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3374964733624194324-6428203897715012096?l=daatrabim1.blogspot.com' alt='' /></div>yael untermannoreply@blogger.com2