רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום רביעי, 31 באוגוסט 2011

לבכות כל הדרך אל הפיצול המגזרי

מאת: עינט קרמר, טבע עברי, אשחר


מחר היום הגדול, ה - 1.9, יומם המאושר של מאות אלפי הורים בישראל, שסוף סוף מחזירים את הזאטוטים למסגרת ואת עצמם לשפיות. זהו גם יומם המאושר של ילדים רבים, בני 6 ומעלה, המתחילים או ממשיכים את מסעם במערכת החינוך של מדינת ישראל.

אך באשחר מחר לא יהיה יום מאושר.
באשחר מחר יהיה יום אומלל מאוד.
כי מחר זה היום הראשון בו רשמית סגרו לנו את החלום.

***

ומה כבר רצינו ?
ללמוד ביחד , דתיים וחילונים בלי לעשות מזה עניין.

אשחר, למי שלא מכיר, הוא ישוב "מעורב" – דהיינו, ישוב קהילתי בו אנשים חובשי כיפה חיים לצד אלו שבחרו שלא לכסות את ראשם, בקהילה אחת חיה ופועמת.

לתפיסתנו, כולנו יהודים, בעלי היסטוריה משותפת, מורשת משותפת ועתיד משותף (בע"ה), בלי קשר לכמות המצוות שאנחנו מקיימים ולהגדרות שכפתה עלינו הסביבה. אם תשאלו תושב אשחר זה או אחר לגבי זהותו המגזרית, בדרך כלל תיתקלו במשיכת כתפיים – כי מה זה משנה? דתיות או חילוניות הן לא שתי אמיתות שיש לבחור ביניהן, כי אם ציר מתמשך שכולנו ממוקמים עליו ונעים בתוכו.

אנחנו חיים ככה, אנחנו מגדלים ככה את ילדינו, וזו מערכת החינוך שהיינו רוצים לראות. אך לצערנו, המציאות היא אחרת. ניסיונותינו החוזרים ונשנים להקים מסגרת משלבת נדחו שוב ושוב על ידי מועצת משגב, עד הימים האחרונים, בהם הודיעו לנו סופית על "הדתיים לרשום את הילדים למורשת, החילונים לרשום את הילדים למשגב, וכל אחד יקבל מענה לצרכים שלו במקום שמתאים לו, עם סל שעות תגבור כמענה ל"צרכים " שלנו". .

מבחינתנו מדובר כאן לא פחות מאשר באקציה – חבורת ילדים שגדלו ביחד, מתוך בחירה של הוריהם לא להפריד ולפלג את העם הזה – נדרשים להתחלק למסגרות, על פי זרם דתי!

אם הוריך בחרו להגדיר אותך כחילוני, אתה מחוייב ללכת לבית ספר משגב, שם, ואני מצטטת את אחד ההורים, "מתייחסים אל הדת כאל רגישות לבוטנים. ביום הראשון ללימודים אומרים שילד מסויים "אלרגי לבוטנים" ויש לכבד את זה, ותוך שתי דקות כולם שוכחים". אם בחרת להגדיר את עצמך כדתי, הרי מיד תנחת בבית ספר מורשת הדתי, בכיתות נפרדות מכיתה א (!) ותוכנית לימודים חרד"לית למהדרין.

אם ההפרדה היתה על רקע עדתי, או במקרה של משגב אפילו לאומני, כל העולם היה צועק. אבל כשרומסים את זכויותינו לחינוך יהודי בישראל על רקע מגזרי, הכל עבר בקול תרועה דקה.

וזהו – עכשיו אנחנו רשומים למשגב, הבטיחו לנו תגבור שעות לצרכים שלנו. לאור הבטחות העבר אני מקווה שגם הבטחה זו לא תחלוף עם הרוח, ואנחנו עצובים עצובים.


אבל לא הכל שחור.
מחר נפתח בית הספר המשלב בנטור שבגולן. הבית ספר, שמחזיק חזון דומה, נפתח בגיל וברננה בזכות עקשנות של הורים, מועצה מפרגנת ומנהלת מחוז שיודעת להרים פרויקטים.

אנחנו ההורים – עקשנים. מנהלת המחוז היא אותה מנהלת. אני מאחלת לכולנו שמועצת משגב תבין את הבשורה שאנחנו מחזיקים כאן, ובמקום לחפש דרך "לפתור את הבעיה" תעזור לנו למנף את החזון לבית ספר לדוגמה לאזור כולו.

יום ראשון, 21 באוגוסט 2011

שני פנים למאבק

מאת: ליאור טל, ראש מכינת בינה ע"ש לובה אליאב     

מאבק האוהלים מכיל בתוכו שני כיווני מאבק שלעיתים מתחברים אך לעיתים תהום פעורה ביניהם. האחד הוא מאבקם של אנשים המקבלים בתוך תוכם את תרבות החומר, הצריכה והרווח שהשתלטה על החברה הישראלית ונאבקים על כך שהם יוכלו לצרוך יותר בכספם. הם נאבקים על כך שהעובדה שהם משקיעים את רוב מרצם ומחשבותיהם בעבודה תניב עבורם חיים עם יותר נוחות ורווחה. זהו מאבק חשוב למען איכות חיים חומרית טובה יותר.
הנאבקים מן הכיוון השני, אשר אני רואה עצמי כחלק מהם, רוצים אף הם רווחה ורמת חיים חומרית סבירה, אך הם יוצאים כנגד סדרי העדיפויות והערכים השולטים בתרבות שלנו. בשלוש מילים ניתן לכנות את מאבקם- מאבק בעבודה זרה.
"מקדש ראשון מפני מה חרב? מפני ג' דברים שהיו בו- עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים" (יומא, ט עמ' ב). בתשעה באב מקונן עם ישראל על חמישה אירועים מעברו ובהם חורבן הבית הראשון, שכאמור עבודה זרה הייתה מהגורמים המרכזיים שהובילו לנפילתו.  עבודה זרה אינה דבר השייך לתרבויות פרימיטיביות. מהותה של עבודה זרה היא הקדשת חלקים מרכזיים מהווייתי למען דבר כלשהו, בצורה שאינה מכירה דה פקטו בחשיבותם של דברים אחרים, או לכל הפחות מעמידה את שאר הדברים בצילו של אותו הדבר. כדברי פרום: "פעם היו האלילים בעלי חיים, עצים, כוכבים, דמויות אנשים ונשים; כינו אותם 'בעל' או 'עשתורת' והם נודעו באלפי שמות אחרים. כיום הם מתכנים כבוד, דגל, מדינה, אם, משפחה, תהילה, ייצור וצריכה, ועוד שמות רבים אחרים" (והייתם כאלוהים, עמ' 41).
יותר ויותר מתבהר שהרווח והממון הפכו לאליל המודרני של חלקים מרכזיים בחברה הישראלית (והאמריקאית). בעולם העסקי האדם הוא תמיד אמצעי למקסום רווחים והוא נבחן על פי יעילותו בהשגת מטרה זו. תהליכי ייצור הממון לא רואים מול עיניהם אנשים במלוא הווייתם, הם לא רואים חלומות ואכזבות, רגשות אהבה ותחושות תסכול, הם עיוורים למשברי חיים ורגעי שיא – הם רואים רק מזומנים. תחושת הערך העצמי של אנשים רבים נקבעת על פי הצלחתם לקבל משכורת גבוהה. למען משכורת כזו משתעבדים רבים ממעמד הביניים לעבודתם על חשבון יכולתם להשקיע במשפחתם ובעולמם החברתי והתרבותי. אני נמדד ומודד את עצמי על פי מה שיש לי ולא על פי מי שאני. בכל פינה רודפות אותנו הפרסומות המבקשות למקסם רווחים לבעלי ההון, הלוא הם כהני הדת החדשה, דת הממון. הממשלה בוחנת את המשק ואותנו האזרחים רק במונחים של צמיחה, מבלי להכיר ברווחת האדם המבקש לממש את עצמו ולצמוח בהתאם לחלומותיו.
רובנו מקבלים מעשית את הממון והצריכה כחלק מרכזי בחיים, אך נדמה שיותר ויותר מאתנו מסרבים להמשיך לסגוד להם כאלילים. אנחנו מרגישים שמשהו כאן לא בסדר. לא יכול להיות שנקדיש כל פיסת זמן פנויה וכל מחשבה עתידית על חיינו לשאלות של פרנסה. לא יתכן שנעמול למחייתנו ועדיין נאבק לגמור את החודש במקום לחיות ברווחה ולפנות זמן פנימי וחיצוני לצמיחה אישית, הגשמת חלומות ובניית חיים ערכיים. אנו רוצים לעבוד שעות סבירות תמורת שכר המאפשר חיי רווחה טובים. נמאס לנו שהאדם עובד עבור הכלכלה וההון במקום שאלו ישרתו אותו.
עבודה זרה כבר הביאה בעבר לחורבן הבית הלאומי. אי אפשר לגדל דור של ילדי מעמד ביניים שלא מכירים את אבא או את אמא כי הם חוזרים הביתה רק כשהילד כבר ישן. אין זה ראוי לגרום לאנשים לעבוד מבוקר עד ערב במקסום רווחי בעל הון ולא לאפשר להם להתפנות מחוץ לעבודה לדברים אחרים (מעבר לבידור פסיבי וזול הנדרש כדי להירגע מעמל היום). לא ניתן לבנות בית חברתי כאשר שבמקום לראות אנשים רואים רק שקלים ודולרים.
מאבק האוהלים כנגד חורבן הבית דורש מהממשלה לייצר רווחה בלתי מותנית לכל אדם. יש הנאבקים על כך עמוק מתוך תרבות החומר והרווח השלטת, אך אני וחברים רבים נוספים נאבקים על כך על מנת שנוכל להתפנות לעוד דברים בחיים מעבר לרדיפה אחרי ממון. אנו רוצים שינוי חברתי ותרבותי עמוק בסדרי העדיפויות שלנו כחברה. נשאר מאוחדים במאבק אך לא נחדל לנסות ולשכנע את חברינו הצועדים עימנו שאת אליל הממון והרווח צריך לנפץ ולנתץ לפני שהוא יוביל לעוד חורבן בית.

יום חמישי, 11 באוגוסט 2011

ביום שני הקרוב, החמישה עשר לחודש אוגוסט יגיע גם היום החמישה עשר לחודש אב הלא הוא חג האהבה העברי ט"ו באב. כל הפרטים מרחבי עולם ההתחדשות היהודית, כאן:

צפון:

בקיבוץ גדות יתקיים ערב בו הזמר העברי משוחח עם שיר השירים, בהשתתפות עופר גביש, אורי הייטנר, סולנים ואורחים מהקהילה. החל מ20:00 באולם הספורט בקיבוץ גדות, 30 ש"ח כניסה למי שאינם דרי היישוב.


מרכז:

בערב טו באב בגן החשמל בתל אביב יחגגו פבל ואינה את חתונתם בפסטיבל אורבני עם NEW ORLEANS FUNCTION JAZZ. במקום יהיו שלל מתחמים כולל הפעלות לילדים ותצוגת אופנה אלטרנטיבית והכל על מנת לעורר מודעות לאלטרנטיבות לנישואין ברבנות.

קצת לפני כן, רגע לפני מוצ"ש ה13.8 בשעה 20:00, יקיימו בבית דניאל בתל אביב ערב אופרה. מחיר לקהל הרחב: 50 ש"ח, יש להרשם מראש


ירושלים:

ביום ראשון החל מ18:30 יקיימו בית המדרש קולות ולהקת ורטיגו בקיבוץ הל"ה את "ללמוד לרקוד לאהוב". בהרשמה מראש

בבית אביחי בערב טו באב צרויה להב מארחת את דנה ברגר ואיתי פרל, החל מ 20:30. מחיר 50 ש"ח למבוגר ו20 ש"ח לסטודנט.

דרום:

במרכז יעקב הרצוג יוצאים קצת קודם ביום חמישי ה11.8  לליל אהבה בכרמי לכיש. סיור לילי ותנ"כי באזור תל לכיש בהדרכת ד"ר גבי ברזילי. החל מהשעה 20:00. מחיר 40 ש"ח, הרשמה מראש מספר המקומות מוגבל

יום שישי, 5 באוגוסט 2011

חודש אב מתחדש עלינו בסימן של התעוררות ציבורית גדולה. כמי שאמונים על חיבור המקורות היהודיים לכאן ועכשיו של החברה הישראלית, בתי המדרש מעמידים במרכז סדר הלימוד שלהם השנה את כל מה שבוער. הארועים פתוחים לציבור הרחב ללא תשלום. מצפון עד דרום ערבי הלימוד מציעים לכם הזדמנות להתחבר.

צפון

בקהילת מוריה של הקהילה המסורתית בחיפה, רחוב חורב 7, תתקיים ביום שני בשעה שמונה לאחר קריאת מגילת איכה הרצאתה של פרופסור ניצה בן דב, על חורבן בית ובניית בית, בעקבות סיפורו של עגנון "הסימן"

ביום שלישי, לאורך היום כולו יתקיימו מעגלי שיח במאהל ברחבת האודיטוריום במרכז הכרמל. צאת הצום יצוין בשעה 21:00 עם ההרצאה "אין לי בית אחר - ללמוד מההסטוריה: על יצירת פערים וחורבן הבית".

מרכז יובלים מובילים את ארועי "הלילה לא לומדים תורה" והשנה בנושא: ערבים זה בזה?!
בקיבוץ ברעם הדיון יחל החל מהשעה 20:00 במוזיאון בר דוד ויקחו בו חלק הח"כ לשעבר אברום בורג וטלי עומר. מנחה: איימי קליין.
בקריית שמונה הדיון יחל בשעה 19:30 בככר צהל, בהשתתפות תא"ל במיל אפי איתם וד"ר צבי צמרת. מנחה: אורי הייטנר.

כחלק מתוכנית חודש אב יקיים בית המדרש זית הרצאה של ד"ר גבי ברקאי בנושא הממצאים החדשים מסינון העפר בחפירות הר הבית. החל מהשעה 21:00 ברחבת בית העם בכפר הרואה.


מרכז

חורבן * גאולה * משכנתא: ביום שני, בערב ט באב יקיימו בתי המדרש עלמא, קולות ובינה בשיתוף עם צו פיוס ובית תפילה ישראלי מתחמי קריאת מגילה ולימוד לט באב לאורך שדרות רוטשילד בתל אביב. החל מהשעה 20:00

ביום שלישי בשעה 21:00 במאהל בשד' נורדאו בתל אביב, יתקיים לימוד "כל ישראל ערבים זה בזה" עם הרב אנני דגני מתמורה יהדות ישראלית

במאהל בכפר סבא יקיימו תמורה יהדות ישראלית קריאת מגילת איכה ולימוד על צדק חברתי בהנחיית הרבה גלית אורן מורן, החל מהשעה 20:00


ירושלים

בבית גשר יתחילו את ארועי הערב בהקרנת הסרט ק"מ מרובע אחד של יורם סבו. סרט תיעודי העוקב במשך שלוש שנים אחר ההתרחשויות בק"מ רבוע אחד בעיר העתיקה. לאחר מכן יתקיימו מעגלי שיח.

במאהל הסוס, ליד המשביר החל מהשעה 18:00 יקיימו מעגל טוב בשיתוף המכללה החברתית כלכלית לימוד בנושא: "על מה חרבה ירושלים?" בהנחיית מנחם בן שלום.

במנהל קהילתי גינות העיר יקיימו קריאת מגילת איכה ולימוד בנושא: "בעקבות ירמיהו - חשבון נפש חברתי עם אנשי מעשה ורוח". הארוע יחל בשעה 20:30 ונציגת תמורה יהדות ישראלית תהיה הרב סיוון מס.


דרום

במרכז יעקב הרצוג יקדישו את ערב ט באב הקרוב לשסע המפלג את החברה הישראלית כבר שש שנים מאז שבוצעה תכנית ההתנתקות וישובי גוש קטיף פונו. הערב יחל בשעה 22:00 בסיור במרכז הזכרון לגוש קטיף ביישוב ניצן ולאחר מכן יתקיימו מעגלי שיח.

בירוחם, במרכז עתיד במדבר, רחוב הסהר 281 בנווה צוף, החל מהשעה 20:30 תתקיים קריאת מגילה ולאחריה קינות ומעגלי שיחה והרצאה של ד"ר שלמה טיקוצ'ינסקי מנהל הקמפוס החרדי במכון לנדר.

אוהלי המחאה ואוהלה של תורה


כמו אותו אדם שלא ידע שהוא מדבר פרוזה, 
המוחים באוהלים לא יודעים שהם מדברים "יהודית"

דבי גולן, עמותת עתיד במידבר, ירוחם

המחאה המכונה "מחאת הדיור" מזמן לא מצטמצמת לדרישה לדיור בר-השגה. הקריאות "העם רוצה צדק חברתי" מבטאות כמיהה עמוקה הרבה יותר ורחבה הרבה יותר – לתיקון מקיף, לחברה צודקת, חומלת ודואגת לחלשים, לעצירת בהלת ההפרטה והחזרת אחריות המדינה לאזרחיה, הנדרשים לתרום לה בכספי המיסים הגבוהים ובסיכון חייהם בשירות צבאי, אך מרגישים נטושים על ידיה בתחומי חיים רבים: דיור, חינוך, בריאות ועוד. יש פה כמיהה לחברה שיש בה צדק חלוקתי – בקרקעות ובמשאבים, כדי שהמדינה עצמה לא תכשיל את הרשויות החלשות בפריפריה ותמנע מהן יציבות תקציבית. יש כמיהה למדינה שאין בה אותם הפערים הזועקים בין עניים ועשירים, שאין בה כל כך הרבה עניים עובדים וילדים עניים.

אבל המחאה "החילונית" המבורכת לא יודעת שהיא בעצם מדברת "יהודית". הרי המחאה מנכיחה ומשקפת את הערכים הכי מהותיים ובסיסיים של המורשת היהודית: כדברי רבי עקיבא (תלמוד ירושלמי, מסכת נדרים, דף ל, עמוד ב), "ואהבת לרעך כמוך - זהו כלל גדול בתורה". וישנה מצווה מפורשת בתורה (ויקרא כה, פסוק לה ): "וְכִי-יָמוּךְ אָחִיךָ, וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ-וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ, גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ". כיצד נרגיש שנשמטת מטה ידו של אחינו – היהודי או הלא-יהודי – אם לא נלך איתו יד ביד? והיום יש לנו לא רק אחריות אישית אלא מנגנון לאומי – מסגרת של מדינה ריבונית – והאחריות עליה פי כמה וכמה להחזיק את אלה שמטה ידם עמנו.  

אני שומעת במחאה תביעה למדינה היהודית להיות נאמנה לעקרונותיה כפי שמובאים בהכרזת עמצאותה: "מדינת ישראל תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה... תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל...." המחאה הזו אכן מהדהדת את קריאות הנביאים בארץ הזו לפני 2500 שנה, כשהתריעו על תופעות של עשירים המתעשרים על חשבון העניים, עניים הכלואים במעגל העוני, שחיתויות ועיוותים בחברה שפוגעים פגיעה אנושה בהצדקת קיומה.

על תופעות אלו אמר הנביא ישעיהו (נח, פסוקים ו-ז) במילים שנשמעות כה אקטואליות היום, במיוחד ערב ט' באב: "הֲלוֹא זֶה צוֹם אֶבְחָרֵהוּ פַּתֵּחַ חַרְצֻבּוֹת רֶשַׁע הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה וְשַׁלַּח רְצוּצִים חָפְשִׁים וְכָל-מוֹטָה תְּנַתֵּקוּ. הֲלוֹא פָרֹס לָרָעֵב לַחְמֶךָ וַעֲנִיִּים מְרוּדִים תָּבִיא בָיִת  כִּי-תִרְאֶה עָרֹם וְכִסִּיתוֹ וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם." ודייקו: "בשרך" ולא "בשרו" – זה לא "הם" לעומת "אנחנו". זה אנחנו. כפי שאמר בר קפרא  – "הווי רואה בשרו כבשרך" (מדרש ויקרא רבה פרשה לד). כל אחד מאיתנו היה יכול להיות במצב של "ההוא". כל אחד מאיתנו נדרש בפי הנביא להרגיש הזדהות עם האחרים שלא שפר גורלם, גם אם הם שונים ברקע, מוצא, השכלה, מצב כלכלי, שייכות פוליטית וכו' – כי כולנו נבראינו בצלם אלוהים, אחים ואחיות אנו.

זהו הבסיס לתביעת שוויון הזכויות המתוארת בהכרזת העצמאות שלנו, שקובעת לנו יעדים ברורים: "מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין... תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות" – ולמרות ההתקדמות בששת עשורי קיומה, אנו עדיין רחוקים ממימוש מלא של הדברים.... כשם שהיחס אל החוליות החלשות בחברה מעיד על חוסנה, אי השוויון בחברה משפיע לרעה על כוח עמידתה – עמידתנו – ומתנגש עם רכיבים בסיסיים בזהותנו היהודית.  

יתרה מזו – הדרישה לחזור להיות מדינת שדואגת לרווחת תושביה, והמגוון הגדול של המוחים – מימין ומשמאל, דתיים ומסורתיים, חילונים ואף חרדים, מכל העדות והקהילות, תושבי הפריפריה ליד החבר'ה מרוטשילד – משקפים ערך יהודי קיומי ויסודי שבזכותו שרדנו אלפי שנים – ערבות הדדית. מה יותר יהודי מ"כל ישראל ערבין זה בזה" (ספרא בחוקותי פרק ז, ה)?

ט' באב מסמל ומזכיר את האסונות שפקדו את עם ישראל, ביניהם חורבן בתי המקדש והיציאה לגלויות, אך העיקר בו לטעמי אינו רק להתאבל או לשקוע בעצב ודיכאון על מה שאבד ונהרס,  אלא להיזכר במה שאנו בעצמנו עוללנו לעצמנו ולראות נכוחה מה דורש תיקון היום.

לדעת חכמינו מעשינו הם שגרמו לחורבן ולהרס העצמאות היהודית בידי שמיים; שנאת החינם, החמס, הגזל, שפיכות הדמים, זילות החיים, עושק העניים והשתיקה מול כל אלה של המנהיגים וההמונים....היום ההמונים מתחילים לדבר – הם מדברים על הדברים האלה וגם אחד עם השני.

בימי המשנה (לפני 1800 שנה) כשהייתה גוברת הבצורת בארץ , ותעניות רגילות לא הועילו להורדת הגשמים המיוחלת, נהגו להוסיף לתענית מעשה דרמטי:  היו מוציאים את התיבה (ארון הקודש ובו ספרי התורה) מבית הכנסת לרחובה של עיר. המנהיגים והעם הפשוט היו שמים אפר על מצחיהם. וזקן החבורה היה מתריע בפני הקהילה כולה: תקנו מעשיכם! (משנה, מסכת תענית, פרק ב,  משנה א)

דווקא בימי "בין המצרים" המזכירים אירועים קשים מההיסטוריה של עמנו, אני רואה תיקון ותקווה גדולה ב"יחד" ובשיח של אחווה על סוגיות חברתיות שהולכים ונרקמים במאהלים הפרושים מהצפון עד הדרום ובדרישות לצדק חברתי ושינוי פני החברה שלנו. המאהלים שצצו ברחובה של עיר הם עצמם סוג של חיבור ל"תיבה" - למורשת שלנו - בהבאתם את הערכים היהודיים היסודיים ביותר ללב השיח הציבורי.

יש במורשת שלנו –מימי התנ"ך ועד חכמינו מהדור האחרון – בסיס ערכי איתן, תבונה והכוונה, אוצרות של כוח וחכמה להמשך המאבק על חברה מתוקנת וחיזוקה של המדינה כדי שתגשים את חזון הנביאים ועקרונות הדמוקרטיה. עצם קולות המחאה, הכמיהה, הדרישה לתיקון החברה העולים מן המאהלים – הם עצמם קולות "יהודיים" ודמוקרטיים. 


דבי גולן היא תושבת ירוחם, מייסדת-שותפה ונשיאה של עמותת עתיד במידבר, המפעילה את בית המדרש היוצר האזורי "במידבר", ומייסדת-שותפה וחברה פעילה ברשת בתי המדרש בישראל, הפותחים את שעריהם לכל השכבות והסקטורים במדינה. היא גם חברה בתנועת "תיקון".