רשת בתי המדרש קישורים מומלצים אודות האתר צור קשר עזרה
bteiMidrash logo


עמוד ראשי > בלוגים

מאגר התכנים אשף דפי הלימוד שולחן העבודה שלי ארון הספרים אודות הרשת פורומים בלוגים

יום שישי, 30 באפריל 2010

פרשת אמור

עוד שעה אעלה לשידור ברדיו גלי ישראל. אני מקווה שאספיק לומר משהו מתוך כל זה:

לקט שכחה ופאה

ויקרא כ"ג כ"ב.
כב וּבְקֻצְרְכֶם אֶת-קְצִיר אַרְצְכֶם לֹא-תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶךָ וְלֶקֶט קְצִירְךָ לֹא תְלַקֵּט לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם אֲנִי השם אֱלֹהֵיכֶם.

פרשת אמור עוסקת בענייני הכהנים, מקדש קרבנות ובחגים ומתוך העיסוק במותר ובטמא להם מופיע מצווה העוסקת בעני, שאינו קרוב לאליטה המשרתת, אין לו מספיק אוכל לסעודת החג. הוא עני, הנצרך לבריות.

ומה המקום של המצוות הללו בפרשת אמור?

דווקא מתוך התודעה של כהונה ומקדש, עינינו לא צריכות להיות נשואות רק על האלוהי אלא גם כלפי האדמה, וגם לעומת אלו הנמצאים במקום נמוך בסולם החברתי כלכלי. עלינו החובה להיות בתודעה של שותפות לא להתעצב מהשארת הלקט שכחה ופאה, אולי אפילו מעט להרחיב בהן, ולכוון לכך שהיחס שלנו לעניים אינו נובע מאלטרואיזם אלא מתוך הכרה שזה חלק מתפקידנו במערך הכולל של ממלכת כהנים וגוי קדוש.

מחר, היום בו נקרא את הפרשה הזו יהיה הראשון במאי. והצירוף המיוחד הזה, האפשרי רק במרחב הישראלי בה מצטלבת פרשת אמור עם האחד במאי יוצק משמעות חדשה, אין זה חג הפועל, עניינו של הפועל וכמה תנועות שמאל חברתיות אלא זו אחריותנו, של כולנו לדאוג לכך שהעניים, ורבים מהעניים בישראל הם עובדים, ולא מובטלים, עלינו לדאוג להם, לזכויות שלהם, לחובות שלנו כלפינו, כחלק מההתנהלות שלנו, מתוך ראיה אחראית של תיקון עולם.

הרמב"ם בהלכות מתנות עניים (י, ז), שמעלת הצדקה הגדולה ביותר היא המחזיק ביד ישראל שֶׁמָּךְ ונותן לו מתנה או הלוואה, או עושה עמו שותפות, או ממציא לו מלאכה, כדי לחזק את ידו עד שלא יצטרך לבריות לשאול; ועל זה נאמר 'והחזקתָ בו, גֵר ותושב, וחַי עמך', כלומר החזק בו עד שלא ייפול ויצטרך".

רוני סומק - קו העוני
כאלו אפשר למתח קו ולומר: מתחתיו העוני.
הנה הלחם שבצבעי אפור זולים
נהיה שחור
והזיתים בצלחת קטנה
על מפת השולחן.
באויר, עפו יונים במטס הצדעה
לצלילי הפעמון שביד מוכר הנפט בעגלה האדמה,
והיה גם קול הנחיתה של מגפי הגומי באדמה הבצית.
הייתי ילד, בבית שקראו לו צריף,
בשכונה שאמרו עליה מעברה.
הקו היחיד שראיתי היה קו האפק ומתחתיו הכל נראה
עני.

יום שני, 19 באפריל 2010

ריבונו של עולם/ בארי חזק


אנא הגבר עוצמת אותותיך
כאן אני לא שומע, לא יודע
האם שוב תקעת פרח ברזל בדש האנטנה?
אתה עדין כל כך
למה אתה כה רכרוכי?
למה אתה תמיד אזרחי?
האם אני נשמע היטב? עבור,
עבור, גם אתה נשמע קטוע..
אתה נשמע פצוע, אתה
בעמק מאורגן היקיפית
הרים וכינרת אחרת.
אנא הודע עוצמת אותותיך
במכ"ם לא רואים את פניך
מדוע אינך מזוחל"ם?
מדוע אינך נלחם?
האם לשלוח אלייך סיור ממונע?
אני מלא אמונה
שלא יגיע ולא יחזור
פצע שחור.. פצע שחור..

אנא החלש עוצמת אותותייך
אמירי הברושים
לעת ערב לשווא לואטים שמך
וכוכב הצפון הבודד
אנה ינווט את צבא עגלותייך?
לאן, הוא יוביל בהם את?
אנא עצום את עיניך
עכשיו אני שומע, רות
אתה יכול סופית למות
אב שכול אני כבר לא מרגיש
דמעות החורף עליך יגידו קדיש.


קול דממה דקה

קול דממה דקה, זה מה שחשבתי היום בזמן הצפירה, כשהרחוב שקט לפתע והחלל התמלא בצליל שאין לו משמעות.


ששה קולן הולך מסוף העולם ועד סופו ואין קולן נשמע.
בשעה שכורתין את עץ האילן שהוא עושה פרי, הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע.
ובשעה שהנחש מפשיט את עורו, הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע.
ובשעה שהאשה מתגרשת מבעלה, הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע.
ובשעה שהאשה נבעל עם בעלה בעילה ראשונה, הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע.
ובשעה שהולד יוצא ממעי אמו, הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע.
ובשעה שהנשמה יוצאת מן הגוף , הקול יוצא מסוף העולם ועד סופו ואין הקול נשמע.
ואין הנשמה יצאת מן הגוף עד שתראה השכינה, שנאמר "כי לא יראנה האדם וחי" (שמות לג:כ).
פרקי דרבי אליעזר פרק לד
 
גם הצפירה קולה הולך מסוף העולם ועד סופו וקולה אינו נשמע.
יש משהו מוזר בשקט הגמור שיש בזמן הצפירה, רק הצפירה הזו, הקול היוצא מקצוות שונים של העיר ממלא את כל העולם, קול שאין לו שום משמעות ויש לו את כל המשמעויות, וסביבו - דממה דקה שעוטפת אותו, קול נשמע ולא נשמע.
כמו שאר הקולות היוצאים מסוף העולם ועד סופו, גם הצפירה היא זעקה בלתי אפשרית של חיים ומוות, שמולם המילים ואפילו המנגינות, מאבדות את יכולתן להסביר, לתת משמעות, לפרק ולארגן מחדש.
רעש איום ודממה מסביבו, רק כך בתוך הפרדוקוס הצלילי הזה ניתן לזכור, לחוות, לדעת משהו על שכול ועצמאות, על צער ועל שמחה שהימים האלה מלאים בהם.


יום שני, 12 באפריל 2010

פוגת-מוות/ פאול צלאן

חָלָב שָׁחֹר שֶׁל שַׁחַר אֲנַחְנוּ שׁוֹתִים עִם עֶרֶב
שׁוֹתִים צָהֳרַיִם וָבֹקֶר שׁוֹתִים עִם לַיְלָה
שׁוֹתִים וְשׁוֹתִים
כּוֹרִים בּוֹר קֶבֶר בָּרוּחַ שָׁם שׁוֹכְבִים לֹא צָפוּף
אִישׁ גָּר בַּבַּיִת וְהוּא מְנַגֵּן בִּנְחָשִׁים הוּא כּוֹתֵב
כּוֹתֵב לְגֶרְמַנְיָה בִּשְׁעַת דִּמְדּוּמִים זְהַב שְׂעָרֵךְ מַרְגָּרִיטָה
כּוֹתֵב וְיוֹצֵא אֶת הַבַּיִת רוֹשְׁפִים כּוֹכָבִים הוּא שׁוֹרֵק לִכְלָבָיו שֶׁיָּבוֹאוּ
שׁוֹרֵק לִיהוּדָיו שֶׁיֵּצְאוּ וְיִכְרוּ בֶּעָפָר בּוֹר קֶבֶר
פּוֹקֵד עָלֵינוּ פִּצְּחוּ בִּנְגִינוֹת לַמָּחוֹל

חָלָב שָׁחֹר שֶׁל שַׁחַר אֲנַחְנוּ שׁוֹתִים אוֹתְךָ לַיְלָה
שׁוֹתִים צָהֳרַיִם וָבֹקֶר שׁוֹתִים עִם עֶרֶב
שׁוֹתִים וְשׁוֹתִים
אִישׁ גָּר בַּבַּיִת וְהוּא מְנַגֵּן בִּנְחָשִׁים הוּא כּוֹתֵב
כּוֹתֵב לְגֶרְמַנְיָה בִּשְׁעַת דִּמְדּוּמִים זְהַב שְׂעָרֵךְ מַרְגָּרִיטָה
אֵפֶר שְׂעָרֵךְ שׁוּלַמִּית אֲנַחְנוּ כּוֹרִים בּוֹר קֶבֶר בָּרוּחַ שָׁם שׁוֹכְבִים לֹא צָפוּף

הוּא קוֹרֵא הַעֲמִיקוּ לִדְקֹר בְּמַלְכוּת הֶעָפָר אַתֶּם וְאַתֶּם שָׁם וְשִׁירוּ נַגְּנוּ
הוּא שׁוֹלֵחַ יָדוֹ לַבַּרְזֶל בַּחֲגוֹר וּמֵנִיף בְּיָדוֹ וְעֵינָיו תְּכֻלּוֹת
הַעֲמִיקוּ לִדְקֹר בָּאֵתִים אַתֶּם וְאַתֶּם שָׁם הִמְשִׁיכוּ נַגְּנוּ לַמָּחוֹל

חָלָב שָׁחֹר שֶׁל שַׁחַר אֲנַחְנוּ שׁוֹתִים אוֹתְךָ לַיְלָה
שׁוֹתִים צָהֳרַיִם וָבֹקֶר שׁוֹתִים עִם עֶרֶב
שׁוֹתִים וְשׁוֹתִים
אִישׁ גָּר בַּבַּיִת זְהַב שְׂעָרֵךְ מַרְגָּרִיטָה
אֵפֶר שְׂעָרֵךְ שׁוּלַמִּית וְהוּא מְנַגֵּן בִּנְחָשִׁים
הוּא קוֹרֵא הַמְתִּיקוּ יוֹתֵר לְנַגֵּן אֶת הַמָּוֶת הַמָּוֶת אָמָּן מִגֶּרְמַנְיָה
הוּא קוֹרֵא הַאֲפִילוּ יוֹתֵר לִפְרֹט עַל כִּנּוֹר וְאַחַר תַּעֲלוּ כֶּעָשָׁן בַּאֲוִיר
וּבוֹר קֶבֶר לָכֶם בֶּעָנָן שָׁם שׁוֹכְבִים לֹא צָפוּף

חָלָב שָׁחֹר שֶׁל שַׁחַר אֲנַחְנוּ שׁוֹתִים אוֹתְךָ לַיְלָה
שׁוֹתִים צָהֳרַיִם הַמָּוֶת אָמָּן מִגֶּרְמַנְיָה
שׁוֹתִים אוֹתְךָ עֶרֶב וָבֹקֶר שׁוֹתִים וְשׁוֹתִים
הַמָּוֶת אָמָּן מִגֶּרְמַנְיָה עֵינָיו תְּכֻלּוֹת
הוּא קוֹלֵעַ בְּךָ כַּדּוּר שֶׁל עוֹפֶרֶת הוּא קוֹלֵעַ בְּךָ בִּמְדֻיַּק
אִישׁ גָּר בַּבַּיִת זְהַב שְׂעָרֵךְ מַרְגָּרִיטָה
הוּא מְשַׁלֵּחַ בָּנוּ כְּלָבָיו נוֹתֵן לָנוּ קֶבֶר בָּרוּחַ
מְנַגֵּן בִּנְחָשִׁים וְחוֹלֵם הַמָּוֶת אָמָּן מִגֶּרְמַנְיָה

זְהַב שְׂעָרֵךְ מַרְגָּרִיטָה
אֵפֶר שְׂעָרֵךְ שׁוּלַמִּית

מגרמנית: שמעון זנדבנק