Of Goats and God

A friend who is a goatherd told me that goats are not like sheep. They are aware there is a shepherd but they do not relate. Only goats that have been brought up around humans have a relationship with them.
The נמשל is interesting. Many people out there believe in a Shepherd but don't relate. Especially if they were not brought up with a living breathing relationship with the Divine. But it's never too late to pray: "Reveal Yourself to me so I may know You in my every breath. I do not want to be a goat."
As it says:

שתצילינו היום ובכל יום מעזי פנים ומעזות פנים
Preserve me every day from those with goat's faces and from a goaty face

(a little Purim humour!)

עוד על יהדות ודמוקרטיה

ג'קוב נידלמן כתב ספר שנקרא : הנשמה של אמריקה - the American Soul
נידלמן בספר, מבקש לייחס לאמריקה ולאבות המייסדים שלה תפקיד נבואי - לאמריקה האידיאלית אליבא דידו יש בשורה לעולם כולו.
הנה קטע מדבריו תחת הכותרת: האם אמריקה הכרחית ?

Will there appear communities of men and women carrying the eternal life of the soul, seeking it in the ever-new world, the ever - changing outer world ? That question lies at the heart of the future of the earth. It is the question we can put to America - the symbolic America which now exists not only on the North American continent, but in the cities of Europe, the houses and mountains of Latin America, the vast populaces of Russia, India and China and even in the dangerous air of Jerusalem - cities and nations which incline their ear and eye now toward the thing called democracy, strange to their ancient ways, menacing to their ancient customs, but yet the only political form that can allow the world today to exist tommorow.

מסתבר שיש מתחרים על התואר "אור לגויים" ואחת השאלות היא -

האם אנו , היושבים בציון - בכלל מעונינים - עדיין - בתואר הזה ?

שבת שלום ופורים שמח

ג'ף

הרב יהושע שפירא ובוב דילן

אני מאזין לדברי הרב יהושע שפירא שמדבר על עניני דיומא ומזהה קוי דמיון מפתיעים בין דברים שהוא אומר ובין דברים שאני שומע מפי בוב דילן ואביבה זורנברג
הדברים של הרב שפירא בלינקים הבאים

http://www.yrg.org.il/show.asp?id=37189 - וידאו
http://www.yrg.org.il/show.asp?id=37186 - תמליל

פיתוח של נושא קוי הדמיון יבוא, אי"ה בעתיד

יום טוב

ג'ף

מדרש בוקר - ההכנות לפורים

מובא בתיקוני זוהר, שפורים כיום הכיפורים. כמו שהתענית והתשובה שביום כפור חובה לקיימם מפני גזרת הקב"ה, כן גם שמחת פורים. לא רק אם האדם עצמו בשמחה צריך הוא לשמח, אלא אף אם הוא בשפלות ובשבירת הלב, המוח וכל רוחו נרמס, חוק הוא שצריך, על כל פנים, איזה ניצוץ של שמחה להכניס אל ליבו.

וכן גם ממעלה למטה: כמו שביום הכפורים "עצומו של יום מכפר", כן גם בפורים. אף שלא היה האיש הישראלי בשמחה כפי שצריך להיות וממילא כל עבודתו שבפורים לא היתה בשלמות, מכל מקום, הישועה והשמחה שהפורים פועל על ישראל גם עתה פועל ועושה.
הרב קלנימוס קלמיש שפירא, אש קודש, עמ' ל'. הדברים נאמרו ונכתבו בגיטו וארשה


וכיצד אנו מתכננים לפורים? מה הם עשרת ימי התשובה של פורים, שבעיצומם אנו נמצאים?

אנו לומדים כי יום כיפור מכפר על עברו שבין אדם למקום, אך לא על מצוות בן אדם לחברו.

בעיני עיקר מצוות פורים אינו הפנטזיה הגלותית להכות בגויים המתעמרים בנו, אלא מתוך ההתבוננות בעיקר מצוות פורים אני רואה כי עיקרו הוא קהילה ומנהיגות, שהרי כל קהילה זקוק למנהיג/ה.

משתה, משלוח מנות, מתנות לאביונים מקרא מגילה במניין מגלמות במהותן מרוח מצוות בן אדם לחברו: הדאגה לחלש, לאחר, ובניית קהילה בת קיימא.

האם התחלנו לחשוב מי מהאביונים יזכה למתנותינו? האם כבר בחרנו את אורחינו לסעודה, מתוך מחשבה קהילתית רחבה יותר, אולי דווקא את השכנה שמאז שהתאלמנה מרגישה פחות נוח בארועיים משפחתיים? אולי את המשפחה שרק עברה לכאן? את זוג העולים? הבחור הרווק שנראה ככה בודד? האם כבר חשבנו איך לחזק את המארג הקהילתי בו אנחנו חיים? המתנ"ס הגינה הקהילתית, בית הספר?
בתוך עמנו אנו חיים.

ומנהיגות: האם תובנותיה של אסתר, כי זוהי העת לגלות מנהיגות מהדהדות גם בנו?


ואם מדובר על פור שמתבטל אאחל לנו שההצעה שנשים יתנדבו מרצונן לשבת בנפרד באוטובוסים ציבוריים.
לא זרש ולא אסתר היו מסכימות לכך.

***

לצורך עלייתי לשידור קטעו את אחד השירים האהובים עלי ביותר כנוסעת תמידית.

אז הנה הוא בשלמותו, לזיכוי הרבים.

עשה לך רב וקנה לך חבר

כולנו יש כמיהה אחר מורה דרך שייעץ לנו מה עלינו לעשות, באיזו דרך יש לנקוט, בעיקר כשיש דילמה, התלבטות או משבר רוחני. בפרשת האחרונות ראינו מה קורה כאשר אותו מורה דרך מבושש מלחזור - חטא עגל הזהב.

מניין עולה אותו צורך ברב?

אני פונה לפרקי אבות לחפש לי תשובה.

עשה לך רב וקנה לך חבר והוי דן את כל האדם לכף זכות

כלומר המבנה הוא היררכי, על כולנו לעשות רב, שיפסוק לנו בהלכה, ובגילגולים המודרניים – שיהיה הדמות הרוחנית שאיתה אנו מתייעצים, פונים לבקשת תמיכה רוחנית, השכנת שלום בית, וברא ובראשונה פסיקה הלכתית.

דומני שהמאירי, מודע לבעיית, שהמבנה הזה לכל אחד יש רב מוביל לבדידותו של הרב שעומד בראש הרשימה, והוא עונה על כך:
המאירי מפרש באותו הסגנון: "אפילו חכם שבחכמים, ראוי שישים לעצמו איזה רב, שיברור לאב ולראש - אף על פי שאינו מוצא כמוהו, יעשה לו אדון משלמטה הימנו, כי האדם - אפילו חכם שבחכמים - אינו רואה בענייני עצמו מה שיראהו זולתו".

יש בלימוד התורה, בעשיית החבר יצירת דיאלוג המשמש גם לרפלקציה "אינו רואה בענייני עצמו מה שיראהו זולתו".

ויש בכך גם עקרון הבולם את כוחו של אותו רב גדול, שהרי בסופו של דבר גם הוא נצרך, לאדם אחר על מנת לבור לו דרך בה ילך, ומכאן קנה לך חבר.

הבדידות של אותו אדם עם כוח רב היא עצומה, הבעיות המונחות לפניו, האתגרים, בני אדם נחשפים נפשית, מחכים למוצא פיהו, קנה לך חבר. דווקא מאותו מעמד עליך להשקיע בקניין החבר, שלא תהיה בודד, שיהיה לך עם מי לחלוק, שיהיה מי שיוכיח אותך.

ולדון כל אדם לכף זכות. כולנו זכאים עד שיוכח אחרת. איך ניתן לדון במקרה זה לכף זכות?
אני נזכרת בשיעורי פילוסופיה באוניברסיטה העברית. הפנומנולוגיה מלמדת אותנו להשהות את השיפוט

ומכאן להתמודד בכאב. הכרה בכאב של כל המעורבים, ויש כאן צעירים שנפגעו יותר מכולם. אני קוראת לכולנו להמשיך ללמוד ולהעמיק וביחד עם זה לבחון להטיל ספק, ולזכור שכח ועוצמה משחיתים.

הומוסקסואליות ודתיות

זה שיש הומוסקסואלים דתיים ודתיות זה לא חדש, אבל העיסוק הגובר בכך פותח אפשרויות מעניינות.

מחד העיסוק בסרוגים ובמסרגה

ומאידך הקריאה הפסולה של הרב פרומן לשבת שבעה על בת לסבית.

האם ככל שהייצוג של ההומוסקסואליים הדתיים יהיה רב יותר בתקשורת כך הניסיון להשתיקם ולהרחיקם מהקהילה הדתית יגדל?

אני חוששת שכן ומקווה להתבדות.

בית מדרש לחברי כנסת

מה חושבים ח"כים חנין, אורבך, תירוש ואורלב על בית המדרש לחברי הכנסת?

תודות לח"כ זבולון אורךב, יו"ר הועדה לחנוך תרבות וספורט המארח את בית המדרש.

סייג לחכמה שתיקה

הכותרת הראשית בידיעות אחרונות היום: "בכיר בפרקליטות ...: חלק גדול מהשופטים הם חמורים".

קודם כל : סביר להניח שמי שטען את זה - ולא משנה באיזה הקשר - בעצמו שומר על נקיות המחשבה ורוגע באופן כללי בהתבטאויותיו. אני מקווה שהציניות עוברת כאן. איך אמרו חז"ל - בחכמתם כי רבה : הפוסל במומו פוסל ?

ואיפה? איפה שיקול הדעת של העורכים. זוהי ידיעה שראויה לכותרת הראשית !!??

מדובר בצטטה מפי פרקליט, מכובד ככל שיהיה, מרצה ככל שיהיה מוכשר, שבינה לבין מצב עובדתי לא ייתכן שום קשר אמיתי - אתם לא מבינים את ההבדל שבין אמירות "שיפוטיות " בעל פה מעין אלה לבין המילה הכתובה....??

חבר יאמר לי : מה אתה מתיחס לתקשורת בכלל ? אבל זה לא כך . למילה הכתובה יש השפעה אדירה על עיצוב דעת הקהל מאז ומעולם.

כבר זמן רב אני מסתובב עם ההרגשה שהחברה הישראלית נוהגת בדהירתה - אני לא יודע לאן - תוך התעלמות טוטלית מחכמת הדורות כפי שבאה לביטוי בפרקי אבות - ואף בניגוד לחכמה זו.

בתופעת משפטיצזית היתר אנחנו מתעלמים ונוהגים בסתירה למשנה הראשונה שבפרקי אבות : הוו מתונים בדין

ובסיפור הזה - בסתירה מוחלטת - לעצת רבי עקיבא : סייג לחכמה שתיקה (ג/יג). וראו עוד כמה וכמה משניות בפרקי אבות על מעלות השתיקה והזהירות המתחייבת בדיבור (א/יא א/יז)

שבת שלום

ג'ף גודמן

הכותב הוא עו"ד במקצועו

בני עקיבא

מעניין מה שקורה עם תנועת הנוער על שם רבי עקיבא.
ומרתק בעיני לראות כיצד קו פרשת המים קשור לגוף ולמגדר.
מקרה הקצה אינו חלוקת משאבים, אינו נסוב על סוגיות אמוניות, בטחוניות - אלא שירת נשים. הנושא הבוער ביותר בישראל 2010.

גדלתי על ברכי התנועה, כמה מזכרונותי הטובים ביותר וטובים פחות קשורים בה.
והמקום בו התנועה נמצאת היום כואב לי כאשה ואשת חינוך.
המחשבה שנערות בגיל העדין הזה מקבלות מסרים סמוים וגלויים שעצם נוכחותם היא פתיינית ועליהן להסתתר ולצמצם את קיומן מכעיסה אותי.
אילו יחסים בין גברים ונשים מבנה חינוך מהסוג הזה?


אני מקבצת מבחר לינקים לכתבות ורשומות בנושא.

דרור פויר ברשימות

תומר פרסיקו בעקבות דרור

במבי שלג מצוינת כתמיד

YNET מוסיפים רובד ותככים

חנה פנחסי התריעה על
המגמה הזאת כבר באפריל 2008

ומה אתן חושבות?

And Moses told his father-in-law וַיְסַפֵּר משֶׁה לְחֹתְנוֹ

I love to learn Parsha with a chabura (group) of people, where we just read the text carefully and discuss together without preparing in advance. It's great - things pop out at you that you never seem to notice when learning on your own. I highly recommend it.
Here's something I noticed this week in one such group learning session. At the beginning of Parshat Yitro, Yitro comes to visit Moshe because he has heard of all the miraculous things that God has done, specifically the Exodus from Egypt.
But then Shemot chapter 18, verse 8 tells us:

to tell this story over to a person who has already heard it! What can we learn from this?

1. The rumours of the miracles had spread to Midyan. Rumours have a way of spreading, as the Talmud in Sotah colourfully describes it, by gossiping women spinning tales by moonlight, or as the Talmud in Baba Batra says, simply things get around, "For the bird of the heaven shall carry the voice"
2. BUT you don't just want to rely on a rumour, it's important to check the veracity of it from someone who was there
3. When you hear a first person account it has an entirely different effect than hearing the generalities. This happens to us all the time - we hear of a disaster and it's just numbers: 250 killed in a plane crash, 50000 killed in an earthquake. Our brain registers, but our hearts remain untouched. But when we hear one individual story, tears come to our eyes. Yitro's reaction is one of rejoicing, but the word used ויחד is odd. The rabbis translated it as goosebumps - a powerful reaction of awe and wonder. To hear it from the horse's mouth so to speak, was almost to relive it. אינו דומה שמיעה לראייה - hearing is not like seeing. We see this also when Moshe is up Mt Sinai and the people are worshipping the Golden Calf below. God says (Shemot 32:7-8)

Go down; for your people, whom you brought out of the land of Egypt, have corrupted themselves;
They have turned aside quickly from the way which I commanded them; they have made them a molten calf, and have worshipped it,

So he knew about this - who would doubt the word of God? Yet only when Moshe SAW the calf and the dancing did his anger burn and he dropped the tablets.

The other angle we can take on Moshe's retelling is less about Yitro's need to hear and more regarding Moshe's need to tell the story over. When we tell a story over to an outsider, it helps us to understand what we have been through. It helps to organise our thoughts and may be cathartic, as in psychoanalysis. It makes a difference who we are speaking to also - here, Yitro was a powerful religious figure, also a leader, and Moshe could speak to him as a peer and share all of the emotions regarding everything he had just been through - including the hardship. I wonder how long that conversation took - perhaps they sat in a tent all day, eating Manna, smoking a nargilla, in one of those unforgettable ten hour conversations that make life worth living.
Perhaps that is also why Yitro was the one who a few verses later suggested to Moshe that he needed to lighten his burden. He most deeply understood what Moshe had been through and where he was at. This is an early example of coaching - a deep listening followed by advice to match where the person is!


And it is interesting that all this takes place just before the tremendous revelation at Sinai - an event which in Jewish consciousness takes its place in import alongside the Creation of the World. At the Creation, God speaks ten sayings, but there is really no one to talk to - God is saying them to Him/Herself.
לולא מסתפימא I would say, God is lonely.
Now at Sinai, God gets to "do a tikkun - have a healing experience" so to speak, when S/He can say ten things to 600000 people who are listening attentively. We all need to speak out our truth to another, and this is to be not alone.

Commentary
by Hyam Plutzik

(Once, when I entered the Holy of Holies to burn the incense, I saw the Lord
of all Hosts sitting on a high and exalted throne, and He said to me:
"Ishmael, my son, bless me." —The Talmud)

He is lonely then within the pale of the palace
The Enthroned Will, whose fingers must ever shore
The pitiful islands against the destroyer of all.

To guard the breath of the violet for its time
And Helen’s face, and the gay moment the sun
Touches the street in the town where children play.


To shape and reshape forever the crumbling substances
Yet see the ruin so quickly, the figurines
Wasting in air, the brush-strokes graying like ash
If only once out of the flow, the river,
To make the lasting, the perfect – O to create
What will endure for all the creator’s time.

Lonely, lonely in the pale of the palace.
Once there were others, rivals, Ammon or Zeus.
Brother or foe, to bring the blood to the face,

Or who fashioned himself a mate out of the ground,
For eternity, his paltry thousand years.
But to shape and reshape forever the dust, the dust.


III
And the desperate tricks, the man or the nation beloved.
The disguises: dream or fire or a cloak by the gate
Of an unknown city, beyond the candlelight's friendship,

Where the guard cries out who goes, and sees no thing
But the darkening sand and a desert bird wheeling
With the cry that a gull makes on an empty coast.

O he is lonely in the pale of the palace¬— The Enthroned
Will, whose fingers must ever shore
The pitiful islands against the destroyer of all.

And Moses told his father-in-law all that the Lord had done to Pharaoh and to the Egyptians for Israel’s sake, and all the hardship that had come upon them by the way, and how the Lord saved them.

Yitro's reaction is:

And Jethro rejoiced because of all the goodness which the Lord had done to Israel, whom he had delivered from the hand of the Egyptians.

It seems superflous for Moshe

תגובה ל"יום עצוב לדמוקרטיה...."

(תגובה לרשומה של שלומית נאור)

אני לא בטוח שזה יום שחור לדמוקרטיה. למה אנחנו מצפים ? לשנות בכוח את העולם החרדי ? להוציא אותו - אנחנו - בני אנוש - בכוח מ"חשכת מצרים" בנושא הזה ? בחוק לאסור פועל יוצא מהשקפת עולמם ? דמוקרטיה היא עולם ערכים שלם - עולם שבנקודות מסוימות סותר את עולם החרדי - לא את העולם היהודי הרחב .


אחד הערכים היסודיים בדמוקרטיה הוא ההבנה של מגבלות הכח , מגבלות היכולת של הרוב לכפות דעתו על המיעוט ובמיוחד מגבלות מה ניתן לעשות באמצעות חקיקה.


שאלתי עצמי עם הייתי מגיב אותו הדבר אילו היה מדובר באפלייה על רקע גזעני ותשובתי היתה שלילית.
לא הייתי משלים בשום צורה ואופן עם אפלייה גזענית.


כיצד זה מתיישב עם אפלייה על רקע מגדרית ?


צריך עיון מבחינתי.


נשים מלאו תפקיד מכריע, על פי המדרשים, ביציאת מצרים. אולי אנחנו צריכים לסמוך על צבור נשות העולם החרדי, שעם הזמן ובמהרה בימינו הן תגאלנה את הצבור החרדי כולו בנושא זה ? ואולי , אם זה לא יקרה, אולי אנחנו צריכים לסמוך על אותו ציבור של נשות עולם החרדי ולהקשות על עצמנו ? שמא אין מדובר ב"חשכת מצרים" ?